ידוע שישראל מדינה קטנה וצפופה, אבל לעיתים הצורה שבה מתנהג היקום משאירה אותנו פעורי פה. רעידות אדמה הן דרך נהדרת להוכיח שכדור הארץ השתגע, אבל מה עם העובדה שאני, בתוך שבוע, נתקלתי שלוש פעמים ביהודה לוי. וזה פאקינג יהודה לוי! יכול להיות שיהודה לוי שכיח ויומיומי היום כמעט כמו רעידת אדמה.
יצא לי לראות את יהודה לוי, בשר ודם ומשקפי שמש, בשני אירועי השקת הסדרות החדשות של כאן וקשת, וגם בהפגנת הילדים נגד סגירת החינוכית. חזרתי הביתה, הדלקתי טלוויזיה, ובתוכניות הבידור שידרו כמה משפטים שאמר יהודה לוי. ואז ראיתי אותו גם בפרומואים.
צפוי שהחודש הקרוב יהיה החודש של יהודה, עד שהוא ייצא לנו מהחורים. השחקן המסוקס ישתתף מהשבוע הבא לצד רותם סלע בדרמה חדשה בערוץ 12, ובו בזמן יוביל דרמה חדשה של התאגיד על סוחרי קרקעות. שתי סדרות במקביל. ויש עוד המתוכננות להמשך. זה יהיה החודש של יהודה לוי. וגם של רותם סלע, ושל ליאור רז, שיככבו לצידו על המסך. מזל שמקרינים לפעמים פרסומות. נחשו מי ינסה למכור לכם טלפון, ביטוח או בנק?
ככה זה בכל חודש. לוי, סלע, רז, עוז זהבי, יניב ביטון. תמיד אותם שחקנים, כאילו הרגולציה מחייבת שבכל רגע נתון ישדרו בטלוויזיה לפחות סדרה אחת עם עמוס תמם או צחי הלוי. וכל הפקה ישר תקרא לדורון בן דוד כדי שיגלם שוטר או מסתערב. ועלא דקה ננעל על כל תפקידי הערבי. וכשיש דמות מבוגרת מתקשרים לששון גבאי. ליהוק בישראל הוא עניין לעצלנים.
שוק הטלוויזיה הישראלי קטן ומצומצם, אבל התחושה היא שאין רצון להתרחב. כולם עושים הכל וכמה שיותר. שחקנים מדלגים מסדרה לסדרה. במאים גם כן. אסי עזר, רותם סלע, גיא זו־ארץ ועידו רוזנבלום מנחים את כל תוכניות הריאליטי, שמשתתפים בהן יוצאי תוכניות ריאליטי אחרות. ושלל המגישים באולפנים מחליפים תוכניות זה עם זה כדי לארח שוב ושוב את אותם פאנליסטים.
ב"הזמר למסכה", לדוגמה, מתחבאים מתחת לתחפושות טאלנטים של הערוץ המשדר, נגיד אילנית לוי וארז טל. וכשמזמינים שופטים אורחים אלה גיא פינס, אסי עזר וניב רסקין. ונגיד, תרצו להתנתק מאורגיית ה"ארץ נהדרת" הזאת שנוטפת לנו מהטלוויזיה יום אחרי יום, ותזפזפו לאיזו סדרת ילדים מקורית, תגלו שם את יובל סמו או את ליאת הר לב.
וברור שכולם מוכשרים, אבל המצב הנוכחי עוטף את עולם הבידור בתוך בועה. הם נמצאים כל כך הרבה על המסך, וכל תוכנית או קמפיין או ראיון בחדשות רק מעצימים את דמותם ואת הפרסונה הציבורית שלהם. אנשים מבחוץ שינסו לפרוץ את שמשת הזכוכית של הבועה הזאת, יתקשו לחדור אותה - אלא אם כן יגיעו מראש מצוידים במאגר של עוקבים מאיזו רשת חברתית. הטלוויזיה המקומית מעדיפה ללכת על בטוח ולהתרחק מהלא נודע, וזה אומר לטפח את הטאלנטים שכבר הוכיחו את עצמם, למקבל אותם שוב ושוב עד שיישרפו - ואז להחליף בחדשים. זה הכי משתלם כלכלית. קוראים לזה - חוזה טאלנט.
כשדורשים לראות גיוון ואיזון בתקשורת, לרוב מדברים על שילוב נשים בתפקידים ראשיים. וגם להט"בים, ערבים, אתיופים, רוסים, מזרחים, אשכנזים, חרדים, ימנים, שמנים, קירחים, מוגבלים ועוד. ובמובן הזה נדמה שיש לנו הכל מהכל. זאת אומרת - קצת מכל סוג. אלה אותם אנשים כל הזמן, הטלוויזיה חייבת לגוון את הגיוון שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו