הזעזוע מהמהפכה המשפטית של יריב לוין לגמרי מוצדק. יעידו על כך כל הסקרים שנעשו לאחרונה בנושא, והקולות שמתנגדים לה - גם מימין. ברור לגמרי שכל עניינה הוא בהפרת האיזון בין שלוש הרשויות. המניע הוא שליטה. סליחה, משילות. זה לא מפתיע ולא חדש. רוב ההיסטוריה האנושית היא למעשה סיפורם של מאבקי שליטה בין מנהיגים - בדרך כלל גברים בגיל העמידה המבקשים להרחיב, להעמיק או להאריך את כהונתם ואת שליטתם. דוגמאות, ברחבי ההיסטוריה וגם אצלנו בבית, לא חסרות.
המהלך של יריב ונתניהו אפשרי רק בזכות הרוב שיש להם בשתי הרשויות האחרות: המבצעת והמחוקקת - בממשלה ובכנסת. והם משתמשים בו כדי להשתלט גם על הרשות השלישית, השופטת, שנחשבת באופן מסורתי לכאב ראש במשרדי הממשלה. נכון שכל החלטה חייבת להיות בסופו של דבר חוקית, ונכון שיועצים משפטיים ושופטים הם הפרשנים המוסמכים ביותר של החוק, אבל בעיני הנבחרים לא ייתכן שהמילה האחרונה, זאת אומרת - השליטה, לא תהיה שלהם.
אמנם, זה מה שקרה להם השבוע עם פסילת דרעי. ובכל זאת, לא מופרך לחשוש שההחלטה הפשוטה והמתבקשת הזאת של בית המשפט העליון עלולה להיות שירת הברבור של שלטון החוק בישראל כפי שאנו מכירים אותו. וכולנו עוד נזכור איפה היינו ביום שדרעי נפסל.
כן, זה מרגיז ואפילו מייאש לראות את ארצך משנה אט־אט את פניה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבדמוקרטיה, בסופו של דבר, סופרים אצבעות; בפרלמנטים השונים ברחבי העולם, בסנאט, בקונגרס. וכן, גם בכנסת ישראל. כמה בעד, כמה נגד, עבר או לא עבר, תודה רבה ושלום. נכון שגם היסודות האחרים של הדמוקרטיה חשובים - הגנה על מיעוטים, שמירה על זכויות וכו'. אבל הרוב הוא העיקר, והרוב הוא הקובע, ומי שיש לו רוב - בדרך כלל נוטה להתרשם קצת פחות מכל העקרונות האחרים.
במקרה הנדון, הרוב הזה מקורו בתמיכה עממית רחבה במפלגות הימין. נכון שבסידור אחר של הכוכבים ובקוניונקטורה פוליטית שונה מעט - מרב מיכאלי כבר אמרנו? - הכל היה יכול להיראות אחרת, ואפילו ההפך, והשמאל היה מרכיב את הממשלה. מספרית, העם הרי חצוי כמעט בדיוק באמצע בין רק־לא־ביבי לביבי־מלך־ישראל. אבל הימין זכה ברוב, די מוחץ למען האמת. וזה קרה בעיקר בזכות הפופולריות האדירה באופן בלתי נתפס כמעט של בנימין נתניהו.
לא נחזור כאן על כל מה שנאמר ונכתב וצולם ושודר והוקלט וצויץ והושמע על משפחת נתניהו ב־30 השנים האחרונות. וגם אין צורך. העובדה הפשוטה, החותכת, היא שאחרי כל זה, ולמרות המשפט המתנהל נגדו בירושלים בימים אלה ממש, רוב המצביעים בישראל רוצים שנתניהו יהיה ראש הממשלה שלהם. ועכשיו מתברר שהם רוצים את זה גם במחיר של ויתור על הדמוקרטיה, לפחות כפי שאנו מכירים אותה.
התמיכה העממית הרחבה הזאת, הרוב הזה, הוא סוד העוצמה של המהפכה המשפטית של נתניהו ולוין. וכל עוד יש להם את הרוב, את האצבעות - בממשלה, במליאה, בוועדות - הם ימשיכו לרוץ קדימה, ויגלו מהר מאוד שלא היועצים המשפטיים במשרדים או בית המשפט העליון עמדו אי־פעם בדרכם אל ההצלחה, אלא כל הסיבות המוכרות האחרות: שחיתות, אגו, טיפשות, ובעיקר התעלמות מהבעיות האמיתיות, כמו יוקר המחיה למשל.
דרעי נפסל, אבל זה לא באמת משנה. נתניהו ולוין ינצחו כנראה בסיבוב הזה. כי החיים הם גלגל, ואם השמאל ינצח מתישהו, החוקים האלה ממילא יהיו הראשונים שיבוטלו. ואז - כמו בסופה של טלטלה אכזרית ברכבת הרים - נחזור בדיוק למצב שהיינו בו, רק כדי לגלות שהאתגרים האמיתיים שהוזנחו נעשו קשים יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו