איה חוגגת יום הולדת: לליין האופנה שלי יקראו "ויתרתי"

תגידו לי מזל טוב! מחר יש לי יום הולדת. ב־7 בינואר! השנה היא 2023, נולדתי בשנת 1980, לכן אני אהיה בת 43. וזה בדיוק החישוב שאני עושה בראש בכל פעם ששואלים אותי בת כמה אני, כי אני פשוט כבר לא זוכרת. אני מבלה בקופת חולים יותר מאשר בברים. זה לא כזה קשה, אני מבלה ברוב המקומות יותר מאשר בברים. למעשה, אם מסתכלים על ממוצע שנתי, אני מבלה יותר זמן בניקוי החריצים של הבלנדר באמצעות קיסם מאשר בברים, זה מאוד מתגמל, כי אז יש לך בלנדר נקי. מה גם שזו פעילות שלא דורשת ממני להתלבש יפה.

בכלל, שמתי לב שאני מוכנה להתלבש יפה רק אם משלמים לי. אוקיי, זה לא נשמע טוב, אבל שנייה, להופעות שלי אני מתלבשת ממש יפה! פשוט כל שאר הזמן אני לבושה כאילו ״זחלתי החוצה מפח אשפה״ (ציטוט מדויק של אמא שלי). אם יש גננת מחליפה כשאני באה לאסוף את הקטנה, היא בטח שואלת את האחרות: ״תגידו, זה בסדר שהילדה הולכת עם ההומלסית הזאת?״ ואם לנועה קירל יש ליין של מוצרי איפור ולאייל גולן יש בושם, אני יכולה להוציא ליין אופנה שיקראו לו ״ויתרתי״. אני אהיה המשפיענית הראשונה של גולגול בשיער ומכנסיים עם כתמים של אקונומיקה.

בשנה שלוש בדיקות דם. טפו טפו, אני בסדר גמור, פשוט לפני הבדיקה הראשונה שכחתי שאני אמורה להיות בצום ושתיתי קפה. לפני הבדיקה השנייה שכחתי ששכחתי ושוב שתיתי קפה. בבדיקה השלישית שתיתי שלוק מקפה וירקתי אותו. אמרתי לרופאה שאם יוצא שיש לי סוכרת, זו כנראה טעות, אבל אני בכל מקרה מעדיפה להזריק אינסולין מאשר לבוא בפעם הרביעית. הרופאה גלגלה עיניים ורשמה לי סידן, כי באיזשהו שלב העצמות שלי יתפוררו לאבק. אם רק אפשר לארגן שזה יקרה לפני שבאה עוזרת?

בכל פעם שאני אומרת בת כמה אני, אנשים מסתכלים על הפרצוף שלי ואומרים ״וואו, את לא נראית בת ארבעים וש---״, ואז הם מגיעים לצוואר. וכנראה שצוואר הוא כמו ילדים - רק הפוך. את מסוגלת לסבול את של כולם, חוץ מאשר את שלך. וזה לא שיש לי משהו עקרוני נגד ניתוחים פלסטיים, אני פשוט לא רוצה להיראות כמו האישה הזאת. כי זה תמיד מתחיל בעדינות, בקטנה, ״קחי, תדליקי נרות״, ״בואי, תעשי איתנו שבת״. ואז בום - את מסתובבת ברחוב עם מזרק תקוע לך במצח.

גיל 43 זאת בעיה: צעירים קוראים לך זקנה, זקנים קוראים לך צעירה. בכל מקרה, אף אחד לא מעוניין לשמוע את דעתך. היחידות שחייבות להקשיב לי הן החברות שלי, אבל זה רק כי הקשבתי להן קודם. התחלתי לגדל עציצים. אני סורגת להם מתלים ממקרמה. אני משרה חומוס. נרשמתי לסדנת כתיבה. אני צועקת על החדשות. כל מיני דברים מגיל ההתבגרות שלי חוזרים לאופנה: להקות רוק (או לפחות ללבוש את החולצות שלהן), תוחם לשפתיים, ג׳ינס בגזרה נמוכה שעושה הפרעות אכילה. תנו לזה עוד כמה שנים, והילדה שלי תתלונן למה לא שמרתי את הדיסקמן ושכל הילדים המגניבים משחקים סנייק מקורי בנוקיה 5110. נו, מילא. מה שנחמד בלהיות בת 43, זה שלא כל כך אכפת לך.

מצ״ב רשימה של דברים שאני רוצה ליום ההולדת:

1. עוגה.

2. עוד מכנסיים עם גומי, רק במידה גדולה יותר.

3. שלום עולמי.

אני אתפשר רק על השניים הראשונים.