1. השבוע, במשחק בנתניה, נרשמו עימותים אלימים בין אוהדי מכבי חיפה לכוחות המשטרה. צריך לקרוא שוב כדי לשאול - באיזו מאה אנחנו חיים? עוד יומיים תתחיל שנת 2023, ונראה שיש מקומות בארץ שטרם הבינו שכשמתנהגים לאנשים כמו לחיות, לא צריך להתפלא כשהם חושפים שיניים. אני זוכר משחקים בימק"א בירושלים, בשכונת התקווה או בקופסה בנתניה. כמה שנאתי את הלחץ בכניסות, את הדוחק ביציעים ואת האווירה המתוחה. היה מספיק גפרור קטן כדי להצית מהומת ענק.
היום אנחנו חיים בעידן ההייטק. המגרשים ההם נהרסו, ובמקומם נבנו "ארנות" עם כניסות מרווחות ומושבים נוחים. דאגו להוריד את הגדר בין הדשא לקהל, השירותים נקיים. כמה שיותר משפחתי וכמה שפחות חיכוך עם כוחות האבטחה. הרי באנו ליהנות.
תמיד יהיו חוליגנים, הם אף פעם לא ייעלמו. ואגב, הם מוכרים וקבועים ביציע. כדי לטפל בהם צריך שוטרים וסדרנים מיומנים. והיום, עם האמצעים הטכנולוגיים הנכונים, אפשר לבודד אותם, לעצור ולתת לאירוע לזרום בכיף. שימוש בגז מדמיע וברימוני הלם זה הפתרון? זה טירוף.
זו לא פעם ראשונה שאני מתייחס לאלימות במגרשים, אבל האירוע בנתניה שוב הדגיש את המרחק הגדול בינינו לבין הארצות המתקדמות. הרי באנגליה היו שנים שבהן ביקור באצטדיון היה סיוט, ובצרפת שוטרים היו נכנסים ליציע ומפוצצים אוהדים בלי לחשבן. היום מי ייתן לשוטר להרוס את המופע של מסי, אמבפה וניימאר? יש לקוח שאמור לחזור הביתה מרוצה.
אסור לעבור על האירועים האלה בשתיקה. ראשי הענף ובעלי הקבוצות חייבים לדרוש אבטחה מקצועית. לא כזו שבמקום לשים פלסטר כורתת את היד. צריכים להזכיר למי שאמור לשמור על הסדר שאולי יש כמה אידיוטים, אבל רוב הנוכחים באירוע הם בני אדם.
2. בשבוע שעבר נרשמה תדהמה בכדורגל הישראלי כשמאמנה של נס ציונה, ניר ברקוביץ', התפטר מתפקידו, ובתוך דקות הוכרז כמאמן החדש של קריית שמונה.
אולי "תדהמה" זה קצת גדול על האירוע, אבל בהחלט מדובר במקרה חריג, כי בדרך כלל הקבוצות זורקות את המאמנים, ולא להפך. מה ההסבר? אין כמו האח הגדול, אייל ברקוביץ', כדי להגיש את האמת חמה, היישר מהתנור. הוא הסביר שממילא מעמד המאמן הוא אפס, אז שלא נתפלא. או, במילים פשוטות, אם כבר שכונה אז עד הסוף.
אייל צודק. הרי בליגת העל יש שלוש קבוצות גדולות: מכבי חיפה, המודרכת בשנים האחרונות על ידי ברק בכר בהצלחה רבה; מכבי ת"א, שהולכת על מאמן זר כמדיניות; והפועל באר שבע, שמסתייעת באליניב ברדה, המספק בינתיים את הסחורה.
נותרו 11 קבוצות שרבות ביניהן על הפירורים. בעולם התחתון של הכדורגל הישראלי מאמן נזרק בקריצת עין, ואחר ממלא את מקומו עוד לפני שהחליפו את השם על הארונית. לדעתי, יש מאמנים שלא זוכרים באיזו עיר הם מסתובבים ובאיזה מועדון הם עובדים.
ניר ברקוביץ' החליף בשלוש השנים האחרונות את מקום העבודה שלו שבע פעמים. יציבות, כמו שאפשר להבין, אינה הצד החזק שלו. בקריית שמונה הוא יפגוש את הבעלים הוותיק, איזי שרצקי - שידוך שלדעתי ייראה כמו שאלה במבחן: משאית עמוסה בניטרוגליצרין יוצאת מהמרכז ורכבת מלאה בדינמיט עוזבת את הגליל, נא לחשב מה יהיה הנזק ההיקפי כשייפגשו? בכל מקרה, אל תצפו לרומן ארוך טווח.
3. לפני שבוע נפטר כדורסלן העבר ווילי סימס. שחקן גדול, אישיות. אבל די מהר עברה בי המחשבה שחלפו 30 שנה מאז רץ ביד אליהו במדי מכבי ת"א, ואני עדיין זוכר משחקים שבהם כיכב. היום יש בקבוצה שחקני חמישייה שאם יעברו לידי ברחוב לא יהיה לי מושג מי הם, וזה בעיקר בגלל התחלופה הגבוהה. אין כבר עוגנים משמעותיים במועדון, הענף שינה את פניו, ושחקנים מהדגם הישן של סימס הפסיקו לייצר מזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו