מוצאי שמחת תורה. הרחובות בשכונת קריית משה בירושלים מתמלאים ברעש פירוק הסוכות ובקולות שירה, ההקפות השניות נחגגות ברוב עם. ברחוב הרב נורוק מתרופפת השמחה. עוברי האורח מאטים את צעדיהם, עוצרים ליד מודעת אבל שתלויה בכניסה לאחד הבניינים וממשיכים בראש שפוף. על מודעת האבל מודפסים, זה לצד זה, שמותיהם של איתם ונעמה הנקין, בני הזוג שנרצחו במכוניתם בחול המועד סוכות, כשארבעת ילדיהם יושבים ברכב מאחור.
בדירה ירושלמית טיפוסית מפזרים מכרי המשפחה כיסאות פלסטיק, מסדרים שולחנות עם בקבוקי שתייה וכיבוד, מזיזים ספריות עמוסות בספרי קודש כדי לפנות מקום לקהל הרב שעומד לפקוד את הבית בשבעת הימים הבאים. זה ביתם של הרב יהודה הרצל הנקין, רב ופוסק הלכה מוכר בציונות הדתית, ושל אשתו, הרבנית חנה הנקין, שעומדת בראש מדרשת "נשמת" ונחשבת לפורצת דרך בלימוד הלכתי לנשים. כאן גדלו איתם וחמשת אחיו.
הרב והרבנית לוחצים ידיים, מקשיבים בשקט לסיפורים, מהנהנים. מדי פעם מוסיפים סיפור על איתם, נזכרים בפרט חדש שנודע להם. מי שיצפה למצוא כאן כעס והאשמות לא יבוא על סיפוקו. האיפוק נשמר אפילו כשהם מספרים על האופן המקומם שבו גילו שאיתם ונעמה שלהם הם בני הזוג שנרצחו, דרך קבוצות הווטסאפ ולא באמצעות הודעה רשמית.
"באמת שזה לא משנה איך שמענו", אומרת חנה הנקין (69). "מה שמשנה זה מה שהיה בחיים שלהם עד הנקודה הזו, ואיך נמשיך את זה מכאן. הדרמה של הרגע היא קשה, ויש אנשים שכועסים, אבל הדבר היחיד שמשנה הוא מה שמתחולל בפנים".
ישי ערמוני, אחיה התאום של נעמה, אומר שהוא לא כועס על האנשים ששלחו את ההודעות, הוא רק מבקש שאנשים יחשבו קצת לפני שהם שולחים הודעה. "אם הם היו מחכים בסך הכל רבע שעה הייתי שומע את זה מאמא שלי, ולא בצורה הזאת".
הכעס היחיד שעולה מדי פעם מופנה לערוץ הטלוויזיה שפירסם כי המחבלים חסו על חיי הילדים ולכן לא הרגו אותם. הסיבה האמיתית שבגינה ניצלו הילדים היא שהמחבלים לא הספיקו לפגוע בהם, לאחר שאחד מהם ירה בטעות על חברו, והם נמלטו. "אני שמח שהמחבלים לא חופשיים לזרוע עוד מוות", אומר ישי, "אבל חבל שהם נתפסו בחיים. ככה יש סיכוי גדול שהם ישתחררו בעיסקה כלשהי והצדק לא ייעשה עימם".
• • •
איתם הנקין נולד בשנת 1984 בירושלים. הוא למד בישיבת "חיצים" באיתמר, ולאחר מכן בישיבת "ניר" בקריית ארבע. האנשים שהכירו אותו בשנים האחרונות מדברים על גדולתו בתורה ועל גדולתו במחקר, ואלו שהכירו אותו בילדותו מספרים עד כמה היה שובב. בהספד שכתב אחיו, יגיל, הוזכר קרוואן בוער, שלאחריו איתם סולק מהישיבה שבה למד. חברים מספרים שהוא הכניס חמור למשרד ראש הישיבה באיתמר כמעשה קונדס, חפר בריכת שחייה מאולתרת ועוד.
אחד הרבנים מהשכונה נזכר בחיוך שאיתם "הטביע את חותמו" בכל מקום: "הוא וחבר שלו ריססו את המספר 45116 על מגדל המים הגבוה, עד היום לא ברור איך הצליחו לטפס לשם. זה היה שם ה'חבורה' שלו ושל נער נוסף מהשכונה, שהורכב מהגימטריה של שמותיהם, והם ריססו אותו במקומות שונים בשכונה". חנה שואלת אותו באיזה גובה על המגדל רוססה הכתובת, והוא עונה: "בגובה שאת, כאמא, לא צריכה לדעת".
איתם הנקין ז"ל
"איתם היה במסגרות לימוד, אבל למעשה לא היה ילד מסגרתי ולא נער מסגרתי ולא בוגר מסגרתי", אומרת האם. "הוא פרח רק במסגרות שידעו לתת לו את המרחב שלו. הוא התחיל את הקריירה שלו כשובב. מי שיש לו ילדים שובבים - שיתייחס אליהם ברצינות".
האח יגיל מספר על ילד מלא חוש הומור. "הוא היה ליצן, ונשאר כזה כל החיים, גם כשהפך להיות רב וחוקר. הוא התעניין גם במוסיקה אלקטרונית ואהב בדיחות ציניות.
"היתה לנו מזימה משותפת לשלוח מאמר פיקטיבי לכתב עת מסוים, שיקרא בשם ההלכה לשינויים הלכתיים מתאימים לדורנו, כמו התרת חשמל ורכב בשבת, ביטול הלכות כשרות, ביטול ברית מילה ועוד, והכל בנימוקים הלכתיים. רצינו לבדוק אם נצליח להכניס את המאמר הזה לכתב העת, רק בגלל שהוא מנומק בעזרת ידע הלכתי. ויתרנו על זה כי פחדנו שבעתיד יצטטו ממנו ברצינות, וחשבנו שאנחנו לא רוצים לקחת על עצמנו את האחריות. איתם היה מוכן להשקיע בזה הרבה זמן רק בשביל הקטע.
"עם תכונות האופי והכישורים שלו, הוא היה יכול ללכת להרבה כיוונים. בסופו של דבר, אהבת הלימוד והמחקר, הישיבה התיכונית שבה למד ונעמה, שאותה פגש בגיל צעיר, גרמו לו להתמקד בכיוון שבחר".
כשפגש את נעמה היה בן 18, והיא בת 17. הם נפגשו בפורום תרבות באתר "כיפה" באינטרנט, לפני ימי הסמארטפונים והפייסבוק. הם באו מעולמות שונים, וכנראה לא היו נפגשים ללא המפגש האנונימי והווירטואלי.
נעמה הנקין ז"ל
"היינו חבורה של אנשים צעירים מכל קצות הארץ, שפורום 'תרבות' היה הבית שלהם", מספר רן חורי, חבר מאותם ימים. "ביטאנו שם את המחשבות שלנו על העולם, על אלוהים, על החברה, על עצמנו. הכרנו אחד את השני דרך הודעות שכתבנו, דרך דעות ומחשבות. רק אחרי שהתגבשנו כקבוצה התחלנו ליצור קשר אמיתי וליזום מפגשים ושבתות ביחד.
"נעמה היתה מנהלת הפורום. נערה עדינה, מדויקת, נבונה, מאוד שקולה. איתם היה דעתן, מתווכח בלהט עם אנשים, דבק באמת שלו. הביא איתו מטען ערכי גדול. לאט לאט הם הפכו לזוג במציאות. היה בהם משהו שמשלים אחד את השני. לשניהם היתה אמירה, הסתכלות מיוחדת על העולם, אבל הם הביאו את זה מצדדים שונים".
ישי, אחיה התאום של נעמה, מספר שהיתה אישה מאוד חכמה ויצירתית, נחושה ושואפת לשלמות. "היא אף פעם לא ידעה איך לעשות חצי עבודה. בלימודים היו לה ציונים מושלמים, כולם היו לוקחים ממנה סיכומים. היתה אשת ספר, קראה המון. אהבה מאוד את אפרים קישון, אהבה משותפת לה ולאיתם.
"היא היתה מאוד צנועה, לא מתנשאת, תמיד חשבה גם על אחרים. בימים האחרונים גילינו המון מעשי חסד גלויים וסמויים שהיתה מעורבת בהם, בלא בקשת תמורה. בינה לבין איתם היה תיאום כמעט על־טבעי, הם היו בלתי ניתנים להפרדה.
"הקשר ביניהם היה מאוד עמוק, גם רגשית וגם אינטלקטואלית. אחרי הרצח ראינו שירים מרגשים שהם כתבו זה לזו זמן קצר אחרי שהתחתנו. מעולם לא היו ביניהם חילוקי דעות משמעותיים כלשהם, למרות שבאו מעולמות מאוד שונים".
• • •
איתם ונעמה יצאו במשך שנתיים והתחתנו כשאיתם היה בן 20 ונעמה בת 19. קבעו את מושבם ביישוב נריה, ממזרח למודיעין. "הם התחתנו צעירים, ובסופו של דבר, בילו כמעט חצי חיים ביחד", אומר יגיל. "מכיוון שהיו צעירים מאוד, הם 'גידלו' אחד את השני, כל אחד תרם ואיפשר לשני לגדול ולהתפתח בתחום שלו. כל אחד גרם לשני להיות הכי טוב.
"הם היו מאוד גאים אחד בשני. ממש כמו באימרה שאהבה זה לא שמסתכלים אחד בעיניים של השני, אלא שעומדים זה לצד זה ומסתכלים לאותו כיוון".
נעמה הקימה סטודיו לעיצוב גרפי, ועד מהרה התחילה לעבוד עם לקוחות גדולים. "היא היתה אשת עסקים מבריקה", אומר ישי, "בנתה עסק בעשר אצבעות למרות ששמו לה הרבה רגליים ולמרות שהיתה עליה התנשאות מצד חלק מהקולגות בגלל היותה דתייה ומתנחלת".
איתם התפתח הן בכיוון התורה והן בכיוון המחקר ההיסטורי באקדמיה. הוא החל לפרסם מאמרים עוד לפני שהוסמך לרבנות. למרות גילו הצעיר הספיק עד היום לפרסם כארבעים מאמרים ושני ספרים: "לכם יהיה לאכלה" על הלכות חרקים במזון ו"להכות שורש" - ספר היסטוריה שעוסק בקשר של הרב קוק עם קק"ל. ספרו השלישי, שנמצא כעת בשלבי עימוד, עוסק בהלכות שבת.
"הוא היה בין אלה שזוכרים בקריאה ראשונה כל מה שקראו", אומר אביו יהודה (70). "בנוסף היתה לו אינטליגנציה גבוהה, ושני הדברים הללו הפכו אותו למלומד גדול. איתם הוא הפסד גדול לעולם התורני, הוא היה מסוגל להגיע רחוק, ומבחינה רבנית הוא היה היורש..."
כאן קולו נסדק. אשתו משלימה אותו בקול שקט: "היורש של הסבא הגדול".
"הסבא הגדול" הוא הרב יוסף אליהו הנקין, הסבא־רבא של איתם וסבו של יהודה, והיה עילוי ופוסק בולט ביהדות ארה"ב. הוא היה גם מורו של הרב יהודה, ומי שחיתן אותו עם חנה.
"איתם שלט בכמויות ידע אדירות", אומרת האם. "היו לנו בבית שלוש אנציקלופדיות ואיתם אחד. בתחום ההלכה הוא ירש ידע עצום מאביו, היה אפשר לגשת אליו ולשאול ובהינף יד, והוא היה עונה תשובה מפורטת. אנחנו לא יודעים מתי הוא הספיק ללמוד את כל הידע הזה".
הוא הוסמך כרב לפני שלוש שנים וחצי, לימד תורה במדרשת "נשמת", ובמקביל סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. המנחה שלו בעבודת המאסטר, פרופ' דוד אסף, כתב עליו בבלוג שלו "עונג שבת": "איתם היה 'ילד פלא'. נפגשתי איתו לראשונה בשנת 2007. הוא היה אז 'אברך משי', בן 23 בסך הכל, שמאחוריו כבר רשימה ארוכה של פרסומים בכתבי עת תורניים.
"הוא פנה אלי בדואר האלקטרוני, ולאחר כמה התכתבויות הזמנתי אותו לפגישה. שוחחנו ארוכות, ומאז נפשי נקשרה בנפשו. ממאמריו ומשיחותינו הרבות הבחנתי מייד שיש לו את 'זה'. את אותם תכונות ואופי וכישרון - חמקמקים ובלתי ניתנים לכימות או להגדרה - של מי שנועד להיות היסטוריון, והיסטוריון טוב...
"אהבתי אותו והערכתי אותו. אהבתי את אופיו הנוח והאופטימי, את ענוותו התמימה. הערכתי אותו על ידיעותיו העצומות, על יכולת הלימוד וההתמדה שלו, על יסודיותו, חריצותו ויעילותו, על צורת חשיבתו המקורית והביקורתית, על תרבות הכתיבה המצוינת שלו, על יכולתו ללמוד מכל אדם ועל נדיבותו לחלוק את ידיעותיו הרבות עם כל אדם. בתוך תוכי הרגשתי סיפוק וגאווה שזכיתי בתלמיד כזה".
לאחר קבלת התואר השני התחיל איתם בכתיבת עבודת הדוקטורט על החפץ חיים. לאחרונה זכה במלגת רוטנשטרייך היוקרתית, שבמסגרתה התחייב שלא לעבוד בעבודה נוספת. הוא המשיך ללמד במדרשה, אבל בהתנדבות.
הוריו אומרים שהוא ראה את התורה כמרכז חייו, ורצה להיות פוסק הלכה כמו אביו וסבו. לעומתם, פרופ' אסף טוען כי "איתם ראה בעצמו, בראש ובראשונה, חוקר אקדמי בראשית דרכו. זו היתה תשוקתו הגדולה ביותר".
יגיל: "איתם היה בשני העולמות באותה דרגה של מיומנות, הוא ראה עצמו גם כתלמיד חכם וגם כחוקר. הוא התמקד בכל אחד מהצדדים באופן מלא. כנראה שיש אנשים שמסוגלים לעשות גם וגם. אבל לא יהיה נכון לעשות ממנו גאון רב־תחומי, הוא לא היה קריקטורה.
"הוא שנא, למשל, סיפורים על צדיקים, שבהם סופר שכבר בגיל 3 האיש ידע את כל התנ"ך בעל פה, ובגיל 6 תלמידי חכמים היו מתעלפים ממנו. היתה לו חיבה לעשות לינץ' בסיפורים שממציאים לאחר מעשה, בביוגרפיה של צדיקים שנכתבת לאחר מותם, עד כדי כך שלפעמים הם עושים אחרי מותם יותר משעשו בחייהם.
"העניין אצל איתם לא היה הכישרון שלו, כי יש הרבה גאונים בעולם. העניין היה ההתעקשות שלו להיות הכי טוב שאפשר, לא בשביל אחרים אלא בשביל עצמו. בשביל שהוא יידע שהפך כל אבן כדי להיות הכי טוב שהוא יכול בתחומו".
• • •
יגיל הנקין (39) הוא היסטוריון צבאי, שמלמד בין השאר בפו"מ. נשוי ואב לארבע בנות, מתגורר באופן זמני באלקנה, עד שהבית ביישוב חריש שבוואדי עארה יהיה מוכן. איתם נולד שמונה שנים אחריו, "אבל היה בינינו קשר טוב שהפך להיות טוב יותר במשך הזמן, כשנהיו לנו תחביבים משותפים".
הפעם האחרונה שבה ראה את אחיו ואשתו היתה ביום הרצח. "טיילנו עם כל המשפחה באזור, ואז הלכנו לבית שלהם לארוחת צהריים. יצאנו משם ב־4 אחר הצהריים, לא ידעתי שהוא עוד מתכנן לנסוע באותו יום למפגש חברתי. הייתי בהופעה באלקנה כששמעתי שהיה פיגוע ליד איתמר, לא חשבתי שזה קשור אליו, כי איתמר ונריה רחוקים גיאוגרפית.
"באמצע ההופעה אמא שלי התקשרה, אמרה לי שהיא לא מצליחה ליצור קשר עם איתם ונעמה. רק אז הבנתי שהם היו בסביבות איתמר. אחרי שתי דקות קיבלתי סמס מגורם קרוב שכתב לי: 'מצפה לרחמי שמיים. אם יש כל תחום שאני יכול לעזור, תתקשר בכל שעה ביום ובלילה'. הוא הניח שאם פירסמו את זה בחדשות, כנראה שאני יודע. התקשרתי אליו וביקשתי שיוודא שזו אמת. הוא חזר אלי ואמר שכן. רצתי הביתה כשהבת הקטנה שלי ישנה לי על הכתף, ומייד נסעתי לירושלים להוריי. בדרך גיליתי שכנראה יש לי יותר מאח אחד ששמו איתם, כי ברדיו הודיעו שהיו לו שישה ילדים ולא ארבעה, שהוא עמד לעבור לקריית ארבע ושהוא שירת בסיירת מטכ"ל".
בהספד על איתם אמרת שהוא ונעמה הם לא קורבנות טרור.
"הם לא קורבנות טרור, משום שאין דבר כזה 'לחימה בטרור'. טרור הוא כלי, טקטיקה, אמצעי. לדבר על מלחמה בטרור זה אומר שאנחנו מבלבלים בין הכלי לבין מי שזה משרת אותו. כשאנחנו נלחמים, אנחנו נלחמים במי שמפעיל את הטרור, לא בטרור.
"הבעיה העיקרית במונח 'מלחמה בטרור' היא שיש כאן הימנעות מסימון האויב. גורמים בכירים היום נוהגים לומר ש'אין לנו מלחמה עם הפלשתינים'. אז עם מי אנחנו נלחמים? עם השבדים? עם היפנים?
"בטח שיש לנו מלחמה עם הפלשתינים, ובמלחמה לאומית תמיד יש חפים מפשע. בגלל זה יש חוקי מלחמה וחוקי מוסר. העובדה שבתוך הקיבוץ הזה יש חפים מפשע לא מצביעה על כך שאין קיבוץ. וזה שאנחנו מעמידים פנים שאין לנו סכסוך לאומי ודתי, לא אומר שהסכסוך לא קיים.
"הפילוסוף הסיני סון־צו אמר: 'המכיר את עצמו ואת אויבו ינצח גם במאה קרבות, ומי שאינו מכיר את עצמו ואינו מכיר את אויבו יפסיד בכולם'. אז ראשית, בואו נגדיר את האויב, ואז אפשר להתווכח אם הפתרון הוא לפנות את כל יהודה ושומרון או לא. אני חושב שזו טעות, אבל אפשר להתווכח. לגיטימי.
"הדבר השני הוא להגדיר אסטרטגיה. שאנחנו נהיה בצד שלוקח את היוזמה. לא שנהיה הצד שפותח באש ראשון, אלא שנהיה אלה שקובעים את הכללים. במלחמה, אם אתה מכניס את האויב ל'שטח השמדה', מלכודת, והוא פותח באש ראשון - עדיין היוזמה היא שלך, כי אתה גררת אותו למקום שאתה רוצה. אבל אם הם זורקים אבנים ואתה מתגבר כוחות, הם רוצחים ואתה מוסיף עוד שמירה - אז אתה נגרר.
"כל עוד אנחנו רק מגיבים, האויב יהיה צעד אחד לפנינו. לעומת זאת, אם מחליטים על יעד ברור וקובעים אסטרטגיה - זה סיפור אחר. ככלל, אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע, אתה לא מגיע לשום מקום".
הלווייתם של נעמה ואיתם הנקין בהר המנוחות בירושלים. "היה ביניהם קשר עמוק" // צילום: נעם ריבקין פנטון
מה חשבת על הטענות שגל הטרור הנוכחי לא היה מתחיל אלמלא העלייה להר הבית?
"מי שחושב כך הוא בור ועם הארץ. אנחנו לא נמצאים במדינה הזו מהיום, היו עוד כמה פיגועים בעבר. אני בעצמי ניצלתי ישירות מהפיגוע בישיבת עתניאל שבה למדתי, ונרצחו שם ארבעה חברים.
"הניסיון להסביר את הטרור דרך האשמה עצמית דומה לתסמונת האישה המוכה. כבר שנתיים שיש הסלמה בירושלים, וזה לא בגלל שאורי אריאל עלה להר הבית. כתבתי מאמר על 'דוקטרינת הזומבים של ממשל אובאמה', שבו אני מראה שרבים מתייחסים לאיסלאם כאל זומבים: יצורים חסרי בינה, אוכלי בשר ומוח, שלא מדברים ולא מקשיבים, ואי אפשר להילחם בהם. אפשר להרוג חלק, אבל יש יותר מדי והם יכניעו אותך לבסוף. האפשרות היחידה להינצל היא להסתתר ולא לעשות משהו שימשוך את תשומת ליבם.
"לאחר הרצח ב'שארלי הבדו', אובאמה מיהר להרגיע את האיסלאם שאמריקה אינה במלחמה איתם, אלא עם קומץ של פנאטים אלימים ומרושעים. במילים אחרות, הוא ניסה להסביר שמעשי האויב אינם 'איסלאם', על מנת לצמצם את המלחמה נגדו.
"בכל פעם שמישהו בישראל מציע לשנות את הסטטוס קוו על הר הבית, קמים גורמים שטוענים שאסור לעשות זאת, כי זה יביא למלחמת דת מול העולם המוסלמי. אני בטוח שלירושלים יש הרבה השפעה על האיסלאם, אבל מגוחך לחשוב שכל מיליארד וחצי המוסלמים שיש יפסיקו כל עיסוק אחר ויקומו להורגנו כמו זומבים. קל לחשוב שהם מתנהגים כמו זומבים, ואם רק לא נרגיז אותם, הסדר יישמר. קשה יותר להודות שיש להם אידיאולוגיות רעיוניות, שבכוחם להשפיע על התנהגותם ולשנות את חייהם. ההתעלמות מכך שהם טעונים באידיאולוגיה יכולה להיות מסוכנת".
• • •
נראה שהמשפחה שלך שמה דגש על הכאב הכללי, לא רק על הכאב הפרטי של משפחה שאיבדה בן.
"הכאב הפרטי הוא פרטי, והוא די ברור. ההורים שלי איבדו בן, אני איבדתי אח. אבל צריך לזכור שאיתם ונעמה לא נהרגו בתאונת דרכים אלא נרצחו בפיגוע, וזה מכניס אותם לתוך סיפור גדול שהתחיל מזמן. אנחנו גם לא רוצים להיכנס למסחטת הדמעות שנהוגה בפיגועים מסוג זה, במיוחד כשמדובר בילדים.
"המשפחה שלנו היא משפחה אנליטית. זה לא אומר שאין רגשות, אלא שאנחנו חושבים שהדרך הנכונה לשכנע היא לומר את הנימוקים. אפשר לראות את זה בספרי השאלות ותשובות שאבא שלי כתב, בדברים שאמא שלי כותבת, וגם במאמרים שאיתם כתב. אנחנו מאמינים שאם יש טיעון - הטיעון יאמר את עצמו. כאב הוא כאב שאנחנו מרגישים, אבל הוא לא טיעון".
על ארבעת בניהם של איתם ונעמה - מתן (9), ניצן (7), נטע (4) ואיתמר (עשרה חודשים) - הם ממעטים לדבר, בניסיון לשמור על פרטיותם. הם לא רוצים שהילדים יקראו בעתיד מה אמרו עליהם. הילדים יישארו כנראה בבית הוריה של נעמה בפדואל, שיגדלו אותם בשותפות מלאה עם הוריו של איתם.
"הילדים חכמים", אומר יגיל, "הם מבינים כל מה שאפשר להבין. אנחנו יודעים שבעתיד זה יהיה גרוע יותר, כי בכל רגע נתון, החוסר יבוא. הוא יבוא כשמתן יעלה בפעם הראשונה לתורה, כשיהיו להם אסיפות הורים ללא הורים, הצגות ומסיבות סיום, וכמובן, השיגרה היומיומית.
"קל לנו להתייחס למאורעות הגדולים כי אנחנו רואים אותם מבחוץ, אבל הם לא העיקר. הדברים הקטנים, החיים היומיומיים, הם אלו שהכי יחסרו. אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי לחפש ולמצוא פתרונות מוסכמים. בסופו של דבר, מה שיהיה טוב ביותר לילדים, זה מה שיהיה".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו