"אווטאר: דרכם של המים": אפוס בומבסטי וטוב מקודמו

בואו נתחיל מהשורה התחתונה: ג'יימס קמרון עשה את זה שוב. "אווטאר: דרך המים" הוא שובר קופות שמוגבר ל־11; אפוס בומבסטי ומוגזם לחלוטין שמחזיר את הכבוד האבוד לחוויה הקולנועית; טור דה פורס של אקשן, אפקטים ומסרים אקולוגיים/ניו אייג'ים שכל חובב קולנוע ירצה לחוות בעצמו, ורצוי על המסך הגדול ביותר שאפשר.

עלי להודות שבמהלך השעה וחצי הראשונות של הסיקוול הזה - שמחזירות את הצופים לירח המיושב פנדורה, 13 שנים לאחר שביקרנו עליו לאחרונה - עוד הייתי סקפטי. כצפוי, הוויזואליה הממה את חושיי ביופייה, והתענגתי על הצמחייה הפסיכדלית, על בעלי החיים ההזויים ועל הנופים התת־ימיים היפהפיים (שנראו מרהיבים באופן מיוחד בתלת־ממד). אבל כפי שקרה לי ב"אווטאר", גם הפעם לא ממש הייתי מושקע בסרט מבחינה רגשית, ובתמימותי חשבתי שקמרון כבר לא יצליח לגרום לזה להשתנות בשעה וחצי שעוד נותרו לנו לבלות יחד. מובן שהתבדיתי.

התסריט אינו החלק החזק של הסרט. הסיפור פשוט עד כאב ובסיסי עד דמעות, עד כדי כך שתוכלו לצפות בסרט בלי ווליום (או בשפה זרה, לצורך העניין), ועדיין להבין הכל בלי שום בעיה.

אבל קמרון יודע מה הוא עושה. הוא כבר הוכיח שהוא מאסטר בכל מה שקשור לעשיית סרטי המשך (ע"ע "שובו של הנוסע השמיני", "שליחות קטלנית 2"), הוא כבר הוכיח שהוא מאסטר בכל מה שקשור לעשיית סרטי ענק שמתרחשים במים ("המצולות", "טיטאניק"). ב"דרכם של המים" הוא כאילו משלב בין כל סרטיו הקודמים ובין כל האובססיות שלו כדי ליצור מגה־סרט. ומה אני אגיד לכם. כשהמפלצת הזאת נכנסת להילוך גבוה ומתחילה לשעוט קדימה - מה שמתחיל לקרות בערך בנקודת האמצע של הסרט - פשוט בלתי אפשרי לעצור אותה.

"דרכם של המים" אינו סרט מושלם, אבל לטעמי הוא הרבה יותר מלהיב, סוחף ואפקטיבי מהסרט הקודם, ובניגוד לסרט הקודם גם מתחשק לי לצפות בו פעם נוספת. אני עדיין קצת מצטער שקמרון תקוע כבר 25 שנה בפנדורה (תחשבו כמה פרויקטים אחרים הוא היה יכול לעשות בזמן הזה). אבל הסרט הזה לא רק מדגים שהוא עדיין נמצא בשיא כוחו, אלא גם מיטיב להבהיר עד כמה הוא היה חסר. יחי ג'יימס קמרון! יחי מלך שוברי הקופות!

"אווטאר: דרכם של המים" - 4 כוכבים