עבורנו, השחקניות, הרבה השתנה מאז. אני זוכרת שהוטרדתי מינית על סט צילומים ולא ידעתי לאן ללכת ולמי בכלל אפשר לפנות. היום, לעומת זאת, האיגוד שלנו פועל במרץ. על כרטיס החבר של איגוד השחקנים יש אפילו מספר טלפון של קו חם לתלונות. בעמוד הבית של האיגוד כתוב בצורה ברורה מהי הטרדה מינית. חוץ מזה, יש הרבה הנחיות חדשות שנכנסו. למשל, אני רשאית להביא איתי מלווה לאודישנים, שלא מתקיימים כבר בחדרי מלון, ולא מחוץ לשעות העבודה הסטנדרטיות".
את הדברים האלה אמרה השחקנית אשלי ג'אד, מראשונות המתלוננות בפרשת הארווי וויינשטיין, בפסטיבל הסרטים של ניו יורק. חמש שנים לאחר שה"ניו יורק טיימס" חשף בצורה חסרת תקדים את הצד המזעזע של עולם הבידור, ג'אד מספרת מה השתנה לטובה מאז, אבל גם נזכרת בדברים שחוותה בשנותיה הרבות כשחקנית, ורק היום היא יודעת לקרוא להם בשם.
"התחלתי לפרש מחדש חוויות מינימליות ששמתי בצד, ובדיעבד הבנתי שמדובר בהטרדות ובתקיפות מיניות. אני מאמינה שבעקבות גל ה־MeToo והמודעות שהתעוררה, בעקבות הכתבה ודיווחים שאירעו מאז, התת־מודע שלנו כנשים השתנה. היום אנחנו יודעות להציב גבולות, לתבוע בחזרה את העצמאות שלנו ולומר: 'עם זה אני לא מוכנה לעבור לסדר היום, ועל העיקרון הזה אני מוכנה למות'. משם נובעת היכולת שלנו להתייצב ולשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנות להשלים עם מצב שבו נשים מנוצלות מינית ומוכות בידי גברים, או שמא אנחנו דורשות לחיות בעולם שבו אין לגברים עליונות על נשים ואנחנו לא כבולות למה שהם כופים עלינו? ברגע שאנחנו מבינות עם אילו נורמות אנחנו רוצות לחיות - עלינו לקבל החלטות. היום אני מבינה ויודעת שחוויתי התעללות, ושזה לא נורמלי לחלוטין".
"תראי להם מה זה"
"בעקבות ראיון שנתתי שנתיים קודם לכן, שבו סיפרתי על הטרדה מצד מפיק בכיר ולא הזכרתי את שמו, ברגע שקיבלתי את הפנייה מצמד העיתונאיות הייתי בטוחה שזה בטוח בנוגע להארווי", נזכרת ג'אד (54), שכיכבה בסרטים מצליחים כמו "עת להרוג", "סיכון כפול" ובסדרת סרטי "מפוצלים", והיתה מועמדת לאמי ולגלובוס הזהב עבור המיני־סדרה "נורמה ג'ין ומרילין" והסרט "לילה ויום". "אותו יום ב־1996 זכור לי היטב. נפגשתי איתו במלון, אבי ליווה אותי וחיכה בלובי, וכשירדתי למטה הוא ראה על פניי שקרה לי משהו נוראי".
"התייעצתי עם אמי אם להיחשף, והיא האיצה בי - 'תראי להם מה זה, מותק!', בטון הדיבור המתוק והמנחם שלה". אמה של ג'אד היתה כוכבת הקאנטרי האמריקנית נעמי ג'אד, שלפני חצי שנה שמה קץ לחייה בגיל 76 ביריית אקדח, אחרי שנים רבות שבהן התמודדה עם דיכאון קליני. "היא לא אמרה את זה ממקום נקמני. רק לאחר לכתה שמעתי ממכרים כמה היא שיבחה את האומץ שלי".
ג'אד סיפרה בכתבה שהיא הוזמנה על ידי וויינשטיין לארוחת צהריים במלון המועדף עליו בבוורלי הילס, וכשהגיעה נאמר לה שהוא ממתין לה בחדרו. בעקבות התחקיר ושלל התלונות שפורסמו, התברר שזהו דפוס פעולה של המפיק עם נשים רבות.
"הוא ניסה לפתות אותי פיזית בשלבים, 'קדימה, בואי נעשה את זה, בואי נעשה דבר אחר', והשבתי ב'לא'. אנשים יכולים לשאול למה לא עזבתי מייד, כלומר - להטיל את האשמה על הקורבן, אבל זה ירגיש מוכר לכל אישה שחוותה משהו כזה", סיפרה באותה כתבה. "הוא שאל 'האם תצפי בי בזמן שאני מתקלח?', ובדיעבד זה גם מה שהוא אמר לנשים אחרות. באותו רגע עניתי 'כשאזכה באוסקר על סרט שתפיק', ואז הוא השיב: 'לא, כשתהיי מועמדת', ותיקנתי, 'לא, כשאזכה'. זה היה רגע קטן של כוח, שהצלחתי להמרות את פיו ולקנות אחיזה במה שקורה לי. ואז יצאתי משם. ואגב, מעולם לא קיבלתי הצעה לסרט נוסף מהאולפנים שלו".
הסכר נפרץ
פרסום הכתבה פרץ מחסום פסיכולוגי עבור הנשים שהוטרדו על ידי וויינשטיין בפרט, ובהמשך עבור רבות ברחבי העולם, שהחלו לצאת נגד מטרידים. כדור שלג שלא נעצר, ושלמעשה היה שורשיה של תנועת MeToo, שאת הדיה אנו שומעים עד היום.
רשימת המתלוננות שנחשפו בפרשת וויינשטיין הגיעה במהרה לכ־100 נשים, שבהן כמה מהכוכבות ההוליוודיות הגדולות ביותר. הרשימה הועלתה לאינטרנט והיתה זמינה לכל אדם, מאורגנת בטבלה המחולקת לפי השנה שבה אירע המפגש עימו, המיקום ופרטי התקרית. גווינת' פאלטרו טענה שהתבקשה לעסות אותו בחדר מלון, אנג'לינה ג'ולי דיווחה על נגיעות בלתי הולמות, דריל האנה אמרה שהתנכל לאחר שסירבה לאפשר לו לחפון את שדיה, סלמה הייק אמרה שהוא תקף אותה מילולית ופיזית ואיים שיהרוג אותה, ושחקניות כמו רוז מקגוון ואנאבלה שיורה אף טענו כי וויינשטיין אנס אותן. ברשימה הופיעו גם עובדות לשעבר מחברת ההפקות של וויינשטיין ומתלוננות אנונימיות.
בהמשך דווח ב"ניו יורקר" כי וויינשטיין (70) הפעיל צבא של מרגלים בשירותו ונעזר בחברת המודיעין הישראלית "בלאק קיוב", שייסדו יוצאי המוסד והשב"כ, כדי לרדוף אותן נשים שהושתקו בעסקאות טיוח, ולהשתמש נגדן במידע פרטי שנמצא על חייהן. בד בבד, עדויות החלו לזרום על דפוסי הפעולה הקבועים של עובדים בחברה שהעלימו עין, ובכלל - של רבים בתעשיית הקולנוע, שהכירו במשך שנים את השמועות אך לא עשו דבר.
רק בשבוע שעבר הודה הבמאי קוונטין טרנטינו בתוכנית ראיונות של העיתונאי כריס וואלאס ב־HBO מקס: "שמעתי את כל הסיפורים שרצו, כמו כולם. הלוואי שהייתי הולך להארווי ואומר לו שהוא לא יכול להתנהג ככה. לומר את האמת - אני גימדתי את זה לכדי תרחיש מיושן של בוס שרודף בהלצה אחר המזכירה שלו כמו בימי 'מד מן'. אני לא אומר שזה בסדר, אבל ככה אני הבנתי את הסיפור. אף פעם לא הוזכר אונס או משהו כזה".
ההאשמות תורגמו לחקירות כנגד וויינשטיין בניו יורק, בלוס אנג'לס ובלונדון בו בזמן. בנובמבר 2017 הוא נעצר במנהטן באשמת אונס, מעשים מגונים וניצול מיני, ובמארס 2020 נמצא אשם ונגזר עליו עונש של 23 שנות מאסר. ביוני האחרון הגישו עורכי דינו ערעור, שלא התקבל.
בינואר 2020 החלו ההליכים המשפטיים בלוס אנג'לס, באשמות אונס, תקיפה ויחסי מין בכפייה. באפריל 2021 הוא הורשע פרוצדורלית בכל 11 האישומים נגדו כדי להאיץ את התהליכים, בעודו טוען "לא אשם" בשימוע מקדים בווידאו. בקיץ הוא הועבר לבית כלא בלוס אנג'לס, ולפני חודש החל המשפט באופן פורמלי, בעודו מרצה כבר את עונשו. על פי הערכות, גזר הדין הנוסף עלול להוסיף כ־135 שנות מאסר לעונשו. כמו כן, המתלוננות נעתרו להסכם פשרה בסך 17 מיליון דולר כדמי פיצוי.
אחת העדויות המטלטלות ביותר נמסרה בתחילת השבוע שעבר, עת העידה נגדו בבית המשפט ג'ניפר סיבל־ניוסם, רעייתו של מושל קליפורניה גווין ניוסם. היא העידה שנאנסה על ידי וויינשטיין ב־2005 כשהיתה שחקנית בתחילת דרכה. "פחדתי ממה שהוא עשה. הוא הכניס את גופו לגופי והכאיב לי, בכיתי, רעדתי וקפאתי", תיארה סיבל־ניוסם, כיום פעילה חברתית למען שוויון מגדרי.
"וויינשטיין היה יותר חזק ממני, הוא יצר מלכים, ישב בצמרת התעשייה. הכרתי אותו כשהייתי בפסטיבל הסרטים בטורונטו. הוא רצה לדעת מי אני, מה שמי, למה אני שם. הוא הציג את עצמו בחביבות והיה מאוד סקרן, אז קיבלתי את ההרגשה שהוא מעוניין לדבר על העבודה שלי. הוא אמר לי כמה אני מיוחדת ושונה והנחתי שאולי נדבר בעתיד. ואז המפיק הכי עסוק בהוליווד הזמין אותי לפגישה במלון בבוורלי הילס", היא תיארה את דפוס הפעולה החוזר של וויינשטיין. "כשהגעתי הפנו אותי לסוויטה שלו. הייתי מבולבלת ולא ידעתי מה עלי לעשות. כשעליתי לחדר זה הרגיש כאילו הוא חיכה לדייט. הרגשתי לא בנוח, אבל לא אומרים 'לא' להארווי וויינשטיין, הוא יכול לבנות או להרוס לך את הקריירה".
בעודה משחזרת, ההתרגשות של סיבל־ניוסם גברה יותר ויותר. "הוא החל לגעת בעצמו ותפס אותי, ניסה לגרום לי לגעת בו. נכנסתי לפאניקה. זאת היתה מניפולציה מוחלטת. ניסיתי להימלט ממנו פיזית, והוא פשוט כפה את עצמו עלי. הוא אמר לי שככה זה עובד בתעשייה, ולמעשה איים עלי והרגשתי לכודה. הוא ידע שאין הסכמה ודחף אותי אל המיטה. פחדתי שאקבל מחלה ממנו, זה היה מגעיל, גיהינום".
"לכל הנשים שהעידו במשפט ועברו גיהינום טראומטי, תודה על השירות הציבורי עבור נשים בכל העולם", סיכמה ג'אד בציוץ לאחר פרסום גזר הדין בלוס אנג'לס. "עצם העובדה שעצרו אדם כה עוצמתי כמו וויינשטיין, אשר שגשג ובה בעת התעלל וריסק נשים כחלק מתרבות שפטרה אותו מעונש, היא בעלת חשיבות אדירה ונקודת אל־חזור. התמונות שלו באזיקים התאפשרו בזכות הקול, הנחישות ועמוד השדרה של קורבנותיו והעיתונאיות שהביאו את סיפוריהן, מבלי שהן יכלו לדעת מה יקרה להן בעקבות החשיפה, ואילו פעולות יינקטו נגדן".
גאווה במקצוע העיתונות
במעין סגירת מעגל פואטית כמעט ג'אד לוקחת את מעורבותה בפרשה צעד נוסף קדימה עם גילום עצמה בסרט הדרמה "מילה שלה", שעלה לאקרנים בשבוע שעבר ובמרכזו הצצה מסקרנת לאחורי הקלעים של התחקיר זוכה הפוליצר. הסרט גם מציג את המאמצים האימתניים של וויינשטיין ובאי כוחו להשתיק את הסיפור, לרבות איומים על מתלוננות ועל צמרת ה"ניו יורק טיימס".
"התסריט נכתב בצורה יפהפייה, אני פשוט ממשיכה לספר את הסיפור שלי", אמרה ג'אד בתום הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים בניו יורק לפני שבועות אחדים. "נידבתי פיסות מידע ככל שניתן, ואני אסירת תודה על ההזדמנות הזאת".
עלילת "מילה שלה" עוקבת אחר שתי העיתונאיות שהובילו את התחקיר פורץ הדרך, ג'ודי קנטור ומייגן טוהיי, בחודשים שקדמו לפרסום, בעודן מאתרות נשים שהוטרדו על ידי וויינשטיין ומתאמצות לשכנע אותן לספר את סיפורן ולהזדהות בשמן. את טוהיי, ששנה קודם לכן פרסמה תחקיר עם האשמות של הטרדות מיניות נגד דונלד טראמפ ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב, מגלמת קארי מאליגן הבריטית, ששיחקה בסרטים כמו "דרייב" ו"גטסבי הגדול" והיתה מועמדת לאוסקר על הופעותיה ב"לחנך את ג'ני" (2009) וב"צעירה מבטיחה" (2021).
את ג'ודי קנטור, יהודייה אמריקנית בוגרת אוניברסיטת הרווארד, מגלמת זואי קאזאן, ששיחקה בסרטים כמו "זה מסובך" ו"חולי אהבה" והיתה מועמדת לאמי על הופעתה במיני־סדרה "אוליב קיטרידג'" של HBO.
"מייגן ואני גאות בסרט הזה", הצהירה קנטור, "הוא מבטא הלכה למעשה את גאוותנו בתהליך ובמקצוע העיתונות. עבדנו בתור עיתונאיות הרבה לפני פרשיית וויינשטיין, אבל זאת היתה התגלמות העשייה העיתונאית במלוא כוחה. אנחנו אסירות תודה לכל מי שעבד על הסרט ומקוות שהוא יעודד את הציבור לחתור לאמת. כמות המקורות שעליהם הסתמכנו בהתחלה היתה מעטה, אבל האמת יצאה לאור והוכיחה עד כמה סיפורים אנושיים מסוגלים להביא לשינוי אדיר.
"לאורך קריירה של 20 שנה, פעמים רבות אני מוצאת את עצמי פשוט יושבת בדסק המערכת, עוברת בטוויטר על כל מיני דעות מסולפות על מה שכתוב בעיתון. הסרט נותן הצצה אמיתית לעבודה שלנו. אני עדיין צובטת את עצמי כלא מאמינה על שנעשה סרט שמתאר בצורה מדויקת ורגישה כל כך את המקצוע ואת האופן שבו כולנו חווים עיתונאות בציבור".
"אחרי שהתמקצענו בחמש השנים האחרונות בהרצאות, בראיונות ובדיונים על הנושא בכל אמצעי התקשורת, בקולג'ים ובאוניברסיטאות, הסרט מגלה איך נראו חיינו הפרטיים באותה תקופה, איך התחקיר השפיע על חיי המשפחה שלנו, ובכלל", מוסיפה טוהיי. "אנשים מתעניינים אם חלק מהצלחת הכתבה נובע מהעובדה שמדובר בשתי נשים עיתונאיות, וזה משהו שאני סולדת ממנו באופן אישי. כשיוצרי הסרט החלו לעבוד על התסריט והתייעצו איתנו כיצד להציג את הדמויות שלנו, הבנתי שזו הזדמנות יוצאת דופן להציג כיצד נשים בוגרות חיות ועובדות. לכן, למשל, רואים בסרט איך דיכאון אחרי לידה נכנס לתמונה, ואיך הקרבה אישית עמוקה יכולה להיות מקור השראה".
צמד העיתונאיות הודו כי לא העלו על דעתן את ההשפעה מרחיקת הלכת של התחקיר. חשיפת התחקיר עודדה נשים וגברים להתלונן נגד אנשים חזקים רבים בתעשייה, ובהם קווין ספייסי, לואי סי.קיי., סטיבן סיגל, דסטין הופמן, מגישי הטלוויזיה מאט לאוור וצ'ארלי רוז ומנכ"ל רשת הטלוויזיה CBS לס מונבס. בשבוע שעבר קבע חבר מושבעים בניו יורק כי הבמאי המוערך פול האגיס אשם באונס, לאחר שנעצר ביוני האחרון. לפני כשבועיים הוגשה בלוס אנג'לס תביעה נגד וורן בייטי, בן 85, שבה הוא מואשם במין בכפייה עם בת 14 ב־1973.
"בקיץ 2017, בעיצומה של עבודת התחקיר, נסעתי בסאבוויי וחשבתי לעצמי כמה דברים גיליתי על מה שמתרחש בהוליווד ורבים לא יודעים", נזכרת קנטור, "ושאולי בשנה הבאה אצפה בטקס האוסקר אחרי שהכתבה תפורסם, והמנחה עוד פעם יזרוק בדיחה כבדרך אגב על חשבונו של וויינשטיין שיהיה בקהל, ואני אשב לצפות בסלון הבית ואחשוב לעצמי, 'אה, כן - זה בהמשך לאיזו כתבה שפרסמתי'... לא חלמתי שזה יכול להיות משהו מעבר לכך".
"מילה שלה" זכה לשבחים מקדימים ומסתמן כמועמד בולט בעונת הטקסים הקרובה בקטגוריות המשחק, התסריט ואולי אף הבימוי עבור הבמאית הגרמנייה מריה שראדר, מי שאחראית למיני־סדרה "המורדת" של נטפליקס בכיכובה של שירה האס מ־2020.
"אני נדהמת מכמות החשיפות שפורסמו בעיתון שלנו מאז, ממושל ניו יורק אנדרו קואומו ועד כוכבים ושחקני ספורט", ממשיכה טוהיי. "כעיתונאי חוקר אתה תוהה קודם כל אם יש מה לפרסם, אחר כך אם מה שמצאת אכן יפורסם ואיך תגרום למרואיינים להזדהות ולהביא הוכחות. ברגע שזה יוצא לאור, בוער בך הדחף שכולם ישמעו ויגיבו. אי אפשר לחזות איך זה יתקבל, לא משנה כמה שנות ניסיון בתחום יש לך". אבל במקרה הזה שתי העיתונאיות הרגישו את עוצמת ההשפעה של התחקיר על הוליווד ועל העולם כולו מהר מאוד. "הטלפונים והמיילים שלנו הוצפו בעוד נשים שרצו לחשוף את הסיפור שלהן, מעבר לגבולות הוליווד. מייד ידענו שמשהו בלתי רגיל קרה פה. למעשה, עד היום יש אפקט וחשיפות לגבי עוד ועוד אנשים, ואני שמחה שזה קורה גם אחרי חמש שנים".
"במצב הנתון יהיה קשה לסובב את הגלגל לאחור", טוענת קארי מאליגן, כוכבת הסרט, בתמימות־מה. "עבור מי שנכנסת היום לתעשייה זו כבר מציאות שונה. אני מרגישה שיש הרבה יותר אחריות על כתפיהם של שחקנים להיות ערים לנעשה סביבם ולוודא שכל מי שהם עובדים במחיצתו לא חורג מהסטנדרטים החדשים שהוצבו. אני בהחלט מרגישה הרבה יותר דרוכה ואני מעניקה תשומת לב לאנשים כפי שלא עשיתי בעבר".
ממזרים חסרי כבוד
על אף שביעות הרצון מהשינויים בתעשייה בעקבות פרסום התחקיר, כפי שמתארות קארי מאליגן ואשלי ג'אד, המציאות הרבה יותר מורכבת גם כיום. כשתגיע השעה להעניק פרסים לסרט ולחגוג את השינויים שחלו בתעשייה, קשה יהיה להתעלם מהעובדה האירונית־מרירה שאחד ממפיקי הסרט הוא לא אחר מאשר השחקן בראד פיט.
הכוכב הענק עומד בראש חברת ההפקות Plan B, שייסד ב־2001 עם רעייתו דאז ג'ניפר אניסטון, שכעת תובעת ממנו 100 מיליון דולר בשל רצונו למכור את החברה. החברה זכתה להצלחה רבה, ובין היתר חתומה על שלושה סרטים זוכי אוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר: "השתולים" (2006), "12 שנים של עבדות" (2012) ו"אור ירח" (2016). עבור "12 שנים" פיט עצמו קיבל לראשונה את הפסלון המוזהב כאחד המפיקים.
לפני שלוש שנים שיתף פיט בראיון ל־CNN כיצד הגן על בת זוגו באמצע הניינטיז גווינת' פאלטרו מפני וויינשטיין, לאחר שהוטרדה על ידיו ב־1995. פיט אף הודה שאיים להרוג את וויינשטיין אם יעז לעשות זאת שוב. נשמע כמו סיפור גבורה מצידו, לכאורה, כשבפועל פיט ידע היטב שוויינשטיין הוא תוקף סדרתי ומסוכן - ובכל זאת חזר לעבוד איתו. וויינשטיין הפיק את "ממזרים חסרי כבוד" שביים קוונטין טרנטינו ב־2009 ואת "הורג אותם ברכות" מ־2012, שבשניהם כיכב פיט בזמן שהיה נשוי בשנית לאנג'לינה ג'ולי - שהוטרדה בעצמה על ידי וויינשטיין ב־1998, וגם היא, כמו פאלטרו, שיתפה את פיט במה שחוותה בצעירותה.
"התרחקתי ממנו ככל שיכולתי", העידה ג'ולי בראיון ל"גרדיאן" הבריטי בשנה שעברה. "סיפרתי בשעתו לבעלי הראשון ג'וני לי מילר, והוא היה נהדר ואף הזהיר אנשים מפניו וביקש להרחיק מהמפיק נשים. אני מעולם לא עבדתי עם וויינשטיין, והיה לי מאוד קשה כשבראד בחר כן לעשות זאת. רבנו על כך, ומובן שכאב לי".
בקמפיין קידום הסרט עצמו טמונה המציאות המורכבת של הוליווד פוסט־MeToo, בעוד פיט נותר יחסית מתחת לרדאר ולא לוקח חלק בהקרנות הרשמיות. למעשה, אם כבר - הוא צפוי לקדם בשבועות הקרובים סרט אחר שבו הוא מככב בשם "בבילון". על אף האופטימיות שמשדרות חלק מהשחקניות, לאחרונה פורסמו בארה"ב שורה של כתבות בניסיון לבחון כמה הוליווד השתנתה, אבל מאף אחת מהן לא עולה מסקנה חד־משמעית. אמנם רבות נעשה, ויש תשומת לב מוגברת לנושא, אך ההטרדות לא פסקו לרגע והתלונות לא מפסיקות לזרום.
"סיטואציה שבה מפיק מטרידן כמו וויינשטיין עדיין יכולה להתקיים בימינו", אומרת פטרישיה קלארקסון ("הבלתי משוחדים", "גרין מייל"), המגלמת בסרט עורכת בכירה בעיתון, "אבל אני כן רואה שהתעשייה משתנה. התחלתי לשחק ב־1985, ואז אפילו היה לי מאפר. היו גברים בכל מקום. אבל זה נכון שהקלות שבה מקרים כאלו יכולים לקרות התמתנה, ואחת הסיבות לכך היא שיש בה הרבה יותר נשים מבעבר, בין היתר בעמדות חזקות של מפיקות ובמאיות. כשאני מסתכלת עכשיו סביבי יש נשים בכל מקום. כאן מתחיל השינוי".
dcaspi@goldenglobes.org
