בעזרת הקומיקס: הצצה לעולם הקומיקסאיות החרדיות

למרות העלייה במספר המשרתים בצה"ל, המשתלבים - ובעיקר המשתלבות - בשוק העבודה, השימוש בטלפונים חכמים וברשתות החברתיות ועוד, הציבור החרדי עדיין נחשב לשמרן ולסגור ביותר בחברה הישראלית. אולם נראה כי השפעות העולם המערבי בכל זאת נטועות עמוק באחד מעולמות התוכן הפופולריים ביותר - מגזר הקומיקס.

"בגיל שש ראיתי את הקומיקס של טין טין", מספרת המאיירת, הסופרת והקומיקסאית בת־שבע אינגבר־הבלין, "זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בקומיקס צבעוני וזה היה מוזר". מרים יעל (היא חותמת בשמותיה הפרטיים) גם היא יוצרת קומיקס, מסכימה ומציינת השפעת יצירת קומיקס מפורסמת נוספת: "ההורים שלי שעלו מצרפת הביאו איתם גם את אסטריקס".

"אני התגוררתי בילדותי בקנדה", משתפת הקומיקסאית הוותיקה רחלי דויד, "והושפעתי מאוד מספרי הקומיקס שהיו נפוצים אז, ולמעשה עד היום, כמו דיסני. למארוול דווקא פחות התחברתי". הצלע האחרונה בחבורה, יפית ברנשטיין, מפתיעה ומציינת: "אני דווקא ישבתי על הספרים של רחלי".

אז אפשר להגיד שגדלת עליה?

יפית: "כן. כילדה ונערה קראתי את הספרים שלה במשך שעות".

מרים יעל: "גם אני".

בת־שבע: "כולם מכירים את רחלי בחברה החרדית. אין מי שלא מזהה את האיורים שלה".

ארבעתן כותבות ומאיירות קומיקס חרדיות. לפני הראיון, שהתקיים בביתה של בת־שבע בבני ברק, ביקשתי מהן שיביאו בלוק ציור וצבעים לטובת הצילומים, אך מתברר שיצאתי לא מאוד מעודכן - כמי שחיות את היצירה הן כבר מזמן עברו לעבודה נוחה באייפד.

בדיוק כמו יצירותיהן המאוירות, גם הן צבעוניות ומלאות אנרגיה, כאשר לא פעם השיחה נודדת למחוזות אחרים, אך לבסוף תמיד מתכנסת לדמויות ולסיפורים שהעבירו מראשן למדורי הקומיקס במגזינים ובעיתונים החרדיים השונים, או לספרים שמכרו בארץ ובעולם בשלל שפות כמו עברית, אנגלית ואפילו יידיש.

בת־שבע (36) נשואה בשנית לאחר שהתאלמנה מבעלה הראשון ואם לשלושה, נמנית עם הדור הראשון של יוצרי הקומיקס החרדים שצמחו בתוך המגזר ונחשבת לאחת הקומיקסאיות החרדיות הבולטות. כמוה גם רחלי (43), נשואה, אם לשבעה וסבתא לנכדה מאלעד, שבגיל שש עברה עם משפחתה לטורונטו בעקבות אביה - החזן הצבאי הראשי לשעבר חיים ויינר. כעבור עשור חזרה משפחתה לארץ, ואז היא החלה לצייר באופן מקצועי.

הצעירות שבחבורה הן יפית ומרים יעל בנות ה־24. יפית, נשואה ואם לשתיים מאשדוד, מאיירת מילדות, עוסקת בקומיקס מקצועי קרוב לעשור, מקיימת מופע ציור בשיתוף הקהל בו היא חושפת את עולמה כמאיירת, וכן בעלת הוצאת ספרים עצמאית. מרים יעל, שגדלה בבני ברק וכיום מתגוררת עם בעלה בירושלים, מציירת גם היא מגיל צעיר ובשנים האחרונות הפכה את התחביב למקצוע.

סרטי ספיידרמן, ת'ור ושאר חברי הנוקמים של מארוול, לצד סרטי היקום הקולנועי של DC שמאגדים, בין השאר, את באטמן, סופרמן וכמובן וונדר וומן בכיכובה של גל גדות, החיו מחדש את דמויות הקומיקס שנוצרו אי־אז בתחילת המאה הקודמת. דמויות אלו היוו השראה לארבע מאיירות הקומיקס החרדיות, כמו גם ספרי קומיקס פופולריים אחרים כמו ההרפתקן הצעיר טין טין והלוחם הגאלי אסטריקס.

"אבא שלי גדל בצרפת", מספרת מרים יעל, "והוא תמיד סיפר לי שהוא והאחים התחלקו למחנה אסטריקס ולמחנה טין טין. כילדים קראנו את זה כבר בעברית ויש לנו את כל החוברות בבית. מעבר להנאה, כבר כילדה חקרתי את הספרים מההיבט המקצועי. להערכתי, רבים בציבור החרדי קראו את הקומיקס האלה, וציירים חרדים רבים גם הושפעו מהם. יש אפילו מאייר חרדי ששילב את טין טין באחד הספרים שלו".

"אני מציירת מגיל 4", אומרת רחלי, "לאמא ולסבתא שלי יש רקע אמנותי. כילדה לא הכרתי קומיקס חרדי, וכשהלכנו לדראגסטור בקנדה ראיתי חוברות של סופרמן וספיידרמן, אבל אותי אישית זה לא עניין. אני נמשכתי יותר לדיסני".

יפית: "בכיתה א' ציירתי במחברת ילדה הולכת עם כלב תחת הכותרת 'אני לומדת בבייס מאלכע', שזו ההגייה היידישאית לבית הספר 'בית מלכה' של חסידות בעלז שבו למדתי. אני זוכרת שכולם התלהבו מהציור, במיוחד משום שהשילוב שלו עם הכיתוב הצחיק אותם. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאנשים מתייחסים אלי בגלל ציור שציירתי ומילים שכתבתי. הצלחתי לגעת עם הציור שלי באנשים, ובפעם הראשונה הבנתי שיש לי כוח בידיים".

בת־שבע: "מגיל צעיר חקרתי ציורים. ההורים שלי אהבו לצייר, וכשאבא שלי צייר בית ועץ הוקסמתי וניסיתי להעתיק לפי הקווים שלו, צבעתי בעצמי וכל הזמן ביקשתי ממנו שיצייר לי עוד ציורים. גם העתקתי בספרים כדי ללמוד איך לצייר בעצמי. אני דווקא כן גדלתי על קומיקס חרדי. 'זרקור' זה עיתון חרדי מיתולוגי שהיה העיתון הראשון לילדים חרדים ששילב בתוכו קומיקס. בשנים הראשונות זה היה בשחור־לבן".

מבשר הריאליזם

סצנת הקומיקס החרדי החלה כאמור לצמוח בסוף שנות ה־60 בירחון "זרקור", אך כוכבה החל לדרוך באמת בתחילת שנות האלפיים, אז החלו עיתוני וירחוני המגזר - כמו "יתד נאמן", "המודיע", "בקהילה", "משפחה" ונוספים - לשלב בתוכם פינות קומיקס. אט־אט יצאו לאור גם ספרים רבים, רובם מוכוונים לילדים ולבני נוער.

שניים מחלוצי הקומיקס החרדי שעל גבם נבנו דורות של קומיקסאים וקומיקסאיות חרדים לא נולדו בתוך המגזר. הצייר, המאייר והקריקטוריסט יוני גרשטיין למד את המקצוע בפריז ועסק בתחום עוד בשנות ה־60, שנים רבות לפני שחזר בתשובה. עם התקרבותו לדת זנח גרשטיין את עולם האיור, אך כעבור זמן־מה, בעצת רבניו, חזר לצייר - רק שהפעם התאים את יצירותיו לאורח חייו החדש. גם גדי פולק, שנולד ברוסיה, שם עבד כגרפיקאי וכמאייר, חזר בתשובה לאחר שעלה לארץ ואז החל לשלב באיוריו מסרים שהתאימו להשקפת עולמו החרדית.

"כשבאנו לביקור בארץ בגיל 14", מספרת רחלי, "הלכתי עם אמא שלי אל יוני. הוא צייר לי ציור אישי ומסגרתי אותו אצלי בחדר. באמצעות הציורים והטקסטים הוא יצר תוכן מאוד חכם ועמוק".

יפית: "קראתי את כל הספרים והעלונים שלו. במשך הרבה מאוד שנים הוא היה בין המאיירים היחידים במגזר החרדי. ואם הוא הסב המייסד של עולם הקומיקס החרדי, גדי פולק הוא האב המייסד".

בת־שבע: "אין בית חרדי שאין בו את ספרי הקומיקס שלו. הוא הביא את הריאליזם לקומיקס החרדי, את הסגנון הרוסי שהוא מאוד מדויק. הוא גם העביר קורס למאיירות חרדיות, ובמידה מסוימת יצר את הדור הבא של יוצרי הקומיקס החרדי".

בת־שבע היתה בין תלמידותיו לקורס ציור אקדמי, ומלבד פולק למדה אצל שורת מורים. בהמשך לימדה בעצמה במשך מספר שנים קורס איור דיגיטלי, בין השאר את רחלי. מרים יעל כבר למדה אצל אחת מבוגרות הקורס של בת־שבע, ואילו יפית, שלמדה גם היא אצל שורת מאיירים ומאיירות חרדים, פנתה גם ללימודים במוסדות שאינם חרדיים, "לקחתי קורס בבצלאל גם כדי לצאת קצת מהאזור החרדי הקלאסי וגם בשביל הרזומה". כולן גילו יוזמה עסקית בגיל צעיר מאוד, ומבחינתן הפיכת התחביב למקצוע היתה רק עניין של זמן.

"בכיתה ו'", נזכרת יפית, "ציירתי, כתבתי, הדפסתי, הכנתי כריכה, קיפלתי ויצרתי קומיקס מאולתר. אפילו מכרתי אותו ב־5 שקלים". רחלי הפיקה חוברות קומיקס ומכרה לחברותיה לכיתה עוד לפני שחגגה בת־מצווה, ומרים יעל פרסמה את ציוריה בעלון שהוציאו אחיה בתלמוד תורה שבו למדו. על ציורים אלה גבתה מהם 5 שקלים. "אני ציירתי את הקומיקס הראשון שלי בגיל 8", מספרת בת־שבע, "בגיל 16 התחלתי לצייר ולכתוב את ספר הקומיקס המקצועי הראשון, שיצא כעבור ארבע שנים".

מלבד עולם הציור, כתיבה היא חלק בלתי נפרד מעולמן המקצועי. "תמיד אהבתי לצייר", מציינת מרים יעל, "אבל מאוד נמשכתי גם לעולם הכתיבה. בעבר הייתי בטוחה שאכתוב תסריטים ואביים סרטים, אבל כשגיליתי שניתן לשלב בין ציור לכתיבה וליצור קומיקס, התמקדתי בזה. כולנו נמשכנו לקומיקס בשל אלמנט הסטורי־טלינג שיש בו. בקומיקס אתה מספר סיפור מלא שכולל ציור וטקסט. אתה הבמאי של העולם שלך".

יפית: "אני בלעתי ספרים. עד היום אני קוראת המון. יש לי חלום לכתוב ספר".

בת־שבע: "בציבור החרדי המדיה החזותית פחות נפוצה. קומיקס הוא השלב האחרון לפני המעבר לעולם הסרטים, שהוא כבר הרבה יותר מורכב מבחינת הציבור הזה בגלל תכנים בעייתיים".

"הסירוב נתן לי דרייב"

ההתחלה של רובן לא היתה חלקה והן נתקלו בקשיים שהצריכו מהן לא מעט עקשנות. "כשסיימתי את הספר הראשון שלי", נזכרת בת־שבע, "הלכתי לאחת מהוצאות הספרים החרדיות הגדולות. בהתחלה הם גילו התלהבות, אבל כעבור שבוע אמרו לי שזה לא מתאים. היו גם כאלה שאמרו שאני לא ציירת כל כך טובה. זה בהחלט נתן לי דרייב להצליח. בסופו של דבר, לפני שלוש שנים כתבתי את הספר הראשון שלי מחדש והוא יצא לאור. בדיעבד, הדחייה הראשונה שלי התבררה כדבר טוב כי יצא לי ספר הרבה יותר בשל וטוב. בסוף גם אלה שלא האמינו בי בהתחלה שמחו בשמחתי ופרגנו. כאישה מאמינה אני יודעת שההשקעה אמנם חשובה אבל אלוקים הוא זה שקובע את מידת ההצלחה".

"אני ממש נדנדתי להוצאות ספרים עד שהצלחתי", מספרת מרים יעל. יפית מתארת מציאות דומה: "שלחתי כל הזמן מיילים והצעות להוצאות הספרים. בהתחלה שמעתי הרבה 'לא', אבל אחרי שקיבלתי כמה תשובות חיוביות פתאום התחילו לפנות אלי עם בקשות לעבודות".

"אני גדלתי עם המון פרגון ופידבק חיובי שאני מציירת יפה וכותבת טוב", אומרת רחלי, ומוסיפה כי הרעב שלה להצליח נבע דווקא מהשוואת יצירותיה לאלו של אחרים. "ראיתי ספרים וציורים של אחרים וחשבתי שהם יותר טובים ממני. זה דרבן אותי להעלות את הרמה, לנסות להגיע אליהם וכל הזמן להשתפר".

ארבעתן כתבו מספר מדורים והוציאו שורה ארוכה של ספרים. מרים יעל פרסמה במשך שנים סיפור קומיקס בהמשכים במגזין "משפחה" ולאחרונה הוציאה אותו כרומן גרפי לבני נוער בשני חלקים בשם "1:0". בקרוב היא צפויה להוציא ספר נוסף. בעבר היא גם איירה לספרי ילדים ולספרי לימוד.

יפית הוציאה עד כה חמישה ספרים לציבור החרדי, לצד איורים שסיפקה לספרים של אחרים.

לאחרונה היא הקימה הוצאת ספרים קטנה ועצמאית שבמסגרתה צפויים לצאת בקרוב לאור שלושה ספרים נוספים. "מעבר להיבט האמנותי", היא מדגישה, "חשוב לי גם להרוויח".

בת־שבע כותבת למגזין החרדי "קומיקס" וכן למגזין "משפחה" מדורי קומיקס סאטיריים, שבאחד מהם תיארה את עולמה של עקרת בית חרדית. מדור זה הוביל לסדרת ספרים ולבסוף גם למחזה שעל בסיסו תעלה בחנוכה הקרוב בתיאטרון החרדי של עופר הלוי קומדיה משולבת באנימציה עבור נשים חרדיות. מלבד זאת היא כתבה ואיירה 28 ספרים, שחלקם תורגמו לאנגלית וליידיש, וגם ציירה את סדרת "התלמוד הישראלי" לילדים בהוצאת "ידיעות ספרים".

רחלי כבר הפסיקה לספור את הספרים שכתבה. "מדובר במאות", היא אומרת, ביניהם ספרים שנכתבו עבור קהילות יהודיות בארה"ב, בצרפת, בהולנד, בארגנטינה ועוד, ספרים למגזר החרדי, איורים עבור ספרים למגזר הכללי, וכן "איורים עבור מאות משחקי קופסה".

ערבות הדדית

עם השנים, ועם פרסום יצירותיהן ברחבי המגזר, הן החלו לקבל פניות מצד יוצרות קומיקס בתחילת דרכן בבקשה שיעיינו ביצירותיהן או ימליצו עליהן בפני הוצאות ספרים. "בנות, כמה פעמים קיבלתן פניות מציירות מתחילות שמבקשות עצה והכוונה?", שואלת רחלי את חברותיה. "הרבה", עונה יפית. "יש ציירות שאני שולחת להן באופן קבוע עבודות שאני לא יכולה לקבל", מוסיפה בת־שבע. "אני שולחת בעיקר לקולגות", מדגישה מרים יעל, ואילו רחלי אומרת: "אני לא שולחת למי שאני לא מכירה, אלא אם ראיתי תיק עבודות שלה".

לפי נתוני הספרייה הלאומית, בשנת 2021 יצאו לאור בישראל 99 ספרי קומיקס, עלייה של כ־50% ביחס לשנה שקדמה לה. ההערכה השמרנית גורסת כי השוק החרדי חולש על כמחצית מספרי הז'אנר בשנה, והערכות אחרות מדברות על נתון גבוה אף יותר. "להערכתי, 80% מהספרים נכתבים ומאוירים על ידי יוצרים חרדים", אומרת בת־שבע. "בעולם המדיה והתוכן זה אחד התחומים הכי רווחיים שיש בציבור החרדי", מוסיפה מרים יעל.

אתן נאלצות לעשות ויתורים בגלל היותכן אמניות חרדיות?

רחלי: "המציאות המשפחתית גורמת לי לוותר. הציורים שלי מאוד קלילים כי אין לי זמן להשקיע".

וזה מתסכל אותך?

"בשלב הנוכחי של החיים אני שלמה עם זה לחלוטין. אני מביאה פרנסה הביתה, ומבחינתי זה מה שחשוב".

יפית: "מעבר למגבלה מקצועית, לי יש מגבלה שאין לאישה חילונית. אני בת 24, נשואה ואם לשני ילדים, וכבר יש לי משכנתא ומחויבויות, אז אני צריכה לעבוד קשה ולהרוויח. אין לי זמן לבזבז".

מרים יעל: "כשכותבים קומיקס לציבור החרדי אי אפשר להעלות את רף האלימות והמתח כי זה לא מתאים לציבור. אני צריכה לחשוב על הילדים שקוראים אותי. לפעמים אני חושבת שאלמלא ההגבלות הייתי יכולה למתוח עוד יותר את הגבולות בעלילה. אבל בסוף כל אחד מתמודד עם הגבלות כאלה ואחרות".

בת־שבע: "ב'עקרת בית' לכאורה היה מתבקש להיכנס לענייני נשים וזוגיות, אבל קיבלתי תגובות מקוראים שהרבה גברים וילדים קוראים את הקומיקס שלי, וברגע ששמעתי את זה הבנתי שיש עלי אחריות גדולה. אני צריכה לחשוב איך ניתן לרמוז בעדינות על דברים שלא ניתן להגיד בגלוי. לא כל דבר שחושבים אומרים, ולא כל מה שאומרים מציירים".

מרים יעל: "את משנה דברים לפי פידבק מהקהל?"

בת־שבע: "בהחלט".

יפית: "אני יוצרת עם הקלפים הקיימים. אני לא חשה תסכול מיוחד. זה מה שיש, ועם זה אני עובדת".

מרים יעל: "בסרטים חרדיים, למשל, שמיועדים בעיקר לנשים, אי אפשר ללהק שחקנים גברים אלא רק נשים. זה סוג של ניתוק, לכן יצירת קומיקס לנערות משלימה את הפער מכיוון שמופיעות בו כל הדמויות. בסוף, אני חושבת שהמגבלות גורמות לך דווקא להתעלות על עצמך ולהשתפר".

פחד לא מוצדק

דמויות נשיות מקבלות ביטוי ביצירות שלכן?

בת־שבע: "בחלק מהזרמים לא ניתן לצייר נשים בספרים".

יפית: "אין נשים, וגם אין מגע בין הדמויות".

בת־שבע: "אבל היום זה כבר פחות נפוץ. באחד הסיפורים על תקופת הצלבנים היה גיבור אחד. לאחר מחשבה הוספתי לו אחות שמסייעת לו, ותוך כדי עוברת מסע בעצמה והופכת לגיבורה נוספת. תחילה חששתי שזה לא יעבור, אבל בסוף הקוראים ממש אהבו אותה".

יפית: "אני מאוד אוהבת לדבר ולהציף העצמה נשית, כוח של נשים. זה תהליך ארוך שעברתי עם עצמי, שבסופו החלטתי להעביר דמויות נשיות לקדמת הבמה. במגזין 'נשיונל גיאוגרפיק' לילדים חרדים שבו אני כותבת יש שני גיבורים - בן ובת. בתסריט המקורי שקיבלתי הבת עוזרת לבן, ואני החלטתי לשנות ולכתוב מחדש כך שהדמות הנשית עברה לפרונט. אני גם לא אצייר בת שמגישה לשולחן של גברים. בציורים שלי הם יקומו וייקחו בעצמם".

מרים יעל: "לי היה סיפור שכתבתי ובו הגיבור היה בן, אבל אז אמרתי לעצמי שיש מספיק בנים ושיניתי לבת".

יפית: "אגב, מרים יעל ממש הביאה לקדמת הבמה קומיקס על נשים בלבד".

עד כמה זה חריג?

"מאוד חריג", אומרות כולן. "אין עוד קומיקס כזה", אומרת יפית, "בשאר היצירות יש או בנים בלבד או בנות לצד בנים, אף פעם אין בנות בלבד".

מרים יעל: "זה סיפור עלילתי שמשלב סיפורים ועניינים שאופייניים לנערות חרדיות".

ולמה זה כל כך תקדימי?

יפית: "כי יש חלק במגזר החרדי שלא יקנה ספרים שהם רק על בנות".

מבחינה אידיאולוגית?

יפית: "כן".

בת־שבע: "אני לא מסכימה. לפני כמה שנים כתבתי סיפור על טוהרת הבנות ואמרו לי שזה לא יעבוד כי בנות יקראו סיפור על בנים אבל בנים לא יקראו סיפור על בנות. זה עניין מסחרי. ההנחה הרווחת היתה שבנים לא יתעניינו בסיפורי בנות. אולי היום, כשהשוק גדל, ההנחה השתנתה".

יפית: "ברור שבהתנגדות יש הרבה שיקולים מסחריים, אבל גם יש פחד מצניעות שלדעתי הוא לא מוצדק".

איך היו התגובות לספר?

מרים יעל: "טובות מאוד. אני יודעת שהרבה מאוד נערים קראו את הספרים שלי".

כמה מאיירות יש במגזר החרדי?

"יש כ־60 מאיירים פעילים, ולדעתי מחצית מהם הן נשים", מציינת יפית. בת־שבע מוסיפה כי להערכתה "יש יותר מאיירות, משהו כמו 80% נשים".

אני רואה שאתן חותמות על הספרים שלכן בשמכן ולא בשם עט.

רחלי: "למה צריך שם עט?"

זה מה שנהוג במגזר החרדי, לא?

יפית: "לפני עשרים שנה היו ציירות שהתביישו, אולי מתוך שמרנות החברה שלנו, אבל היום אין את הפריבילגיה לחתום בשם עט. אני צריכה שיכירו אותי ויזהו אותי עם השם ברנשטיין. זה המותג שלי".

מרים יעל: "פעם היו פחות ציירים, אז היה קל יותר לחתום בשם עט. אגב, אני חותמת בשמות הפרטיים שלי בלבד רק מפני שכך התחלתי מגיל צעיר, ואם אני אוסיף עכשיו את שם המשפחה שלי זה ייצור מורכבות מבחינה מיתוגית".

בת־שבע: "בעבר שם עט היה יותר מקובל, אבל בדור הצעיר זה נעלם כמעט לחלוטין".

אחד הדברים שאפיינו את הקומיקס החרדי לאורך השנים היה עניין המסרים שמועברים דרכו, בדגש על סיפורי מוסר השכל המתבססים על היהדות. ארבע יוצרות הקומיקס ממשיכות בקו זה אך מוסיפות גם ממדים מעט יותר מודרניים, חלקם מתוך עולמן האישי.

"במרכז ספר שכתבתי, 'ארבעה בנים', היה צריך לעמוד ילד עיוור שמשתלב בחברה", מציינת בת־שבע. "לאחר מחשבה החלטתי לשנות מעט את היוצרות. הצמדתי לו חבורה שכולם ילדים עם מוגבלויות". בהמשך, בהשראת אחיה לו יש צרכים מיוחדים, "צירפתי אליהם ילד חמישי שיש לו אוטיזם. מעבר לנושא הזה, חשוב לי להציף גם את הנושא הרגשי, את החמלה העצמית, במיוחד לנשים".

"מעבר להעצמה נשית", אומרת יפית, "חשוב לי לכתוב ולצייר על אהבה ורגשות, להעביר בשפת הציורים את עולם הרגש". מרים יעל מציינת כי לה חשוב לדבר אל ליבן של הנערות החרדיות. "אני רוצה לדבר לעולמן הפנימי של הבנות. אני גדלתי על דמויות נשיות שהיו גיבורות ועם השנים זה נעלם, ואני רוצה להחיות את זה מחדש. רוב ספרות הקומיקס החרדית היא על בנים ועל מה שמעניין בנים. אני רוצה לשנות את זה, ומהתגובות שאני מקבלת זה משהו שמאוד חסר לאנשים".

רחלי: "אני נוגעת במגוון תחומים, אבל חשוב לי במיוחד להדגיש שכל אישה יכולה לנצל את הכישרון שלה, שניתן לה משמיים, את העבודה הקשה והלימוד, כדי לפרנס משפחה ולנהל קריירה מכובדת מבלי שזה יבוא על חשבון הבית והילדים".

יש טענות שעולם הקומיקס מרדד את התרבות ופוגע בקריאת ספרים. מה דעתכן?

רחלי: "אצלי בבית מי שרוצה לקרוא קומיקס חייב קודם לקרוא גם ספר".

יפית: "אני כמעט לא קוראת ספרי קומיקס אלא בעיקר ספרים. אני תמיד אעדיף ספר טוב על פני קומיקס".

מרים יעל: "מי שאומר את זה לא מכיר את תרבות הקומיקס ואת ההיסטוריה של העולם הזה. השאלה היא איך אתה כיוצר משתמש בכלי הזה ומעביר דרכו מסרים. אם תעביר אמנות נמוכה ורדודה, אז זה אכן יהיה רדוד. אני מתנגדת למסרים עם כפית. בסוף, לדעתי אמנות לא עומדת בפני עצמה אלא היא כלי להעברת מסרים, אבל גם אז צריך לעשות את זה בתחכום ולגרום לקוראים למצוא את המסר בעצמם".