לארז אדלשטיין יש המון בבטן. השנים הקשות שבהן היה מחוץ ללופ של מאמני הכדורסל הבכירים הותירו בו חותם קשה. עכשיו, אחרי העונה הגדולה שסיים עם הפועל תל אביב, הוא רוצה להוציא הכל החוצה. "ישבתי בבית כמה שנים והתפוצצתי מבפנים. זו היתה תקופה קשה.
"אני רואה את המאמנים בקבוצות הכי טובות באירופה, ויודע שגם אני יכול להיות שם, אבל יש עלי דעות קדומות. הן לא השתנו, וגם לא ישתנו. אנשים ממשיכים לדבר שטויות, לכתוב שטויות. אומרים שאני לא עומד בלחץ. שופטים סימנו אותי. הכל עניין של תדמית, ואני לא דאגתי לתדמית שלי".
זו היתה עונה קסומה מבחינת הפועל תל אביב. קבוצת האוהדים, שהוקמה מאפס אחרי הריסת אולם אוסישקין, צלחה את המסע הארוך מליגה ב' והגיעה עד ליגת העל, וכבר בעונתה הראשונה בבימה המרכזית של הכדורסל הישראלי עשתה את הבלתי ייאמן וניצחה בדרבי את מכבי. אחר כך, וללא אולם ביתי, הצליחה להתברג לפלייאוף העליון וסחטה מיריבתה השנואה כל טיפת זיעה ברבע הגמר, עד שסיימה את העונה עם שלושה הפסדים בהפרשים מינימליים, ועם גאווה גדולה בלב.
לא מעט אנשים יכולים להתהדר בחלקם בהישג: 1,852 חברי העמותה, שהם אוהדים וגם בעלים, שליוו את הקבוצה לכל משחק בארץ ובכל ליגה; חברי ההנהלה בראשות היו"ר רמי כהן והמנהל המקצועי אורי שלף; השחקנים, ומעל כולם הקפטן מתן נאור; והמאמן אדלשטיין.
על יכולותיו המקצועיות של הקואוץ' הג'ינג'י מעפולה אין עוררין. שלוש פעמים בעבר הגיע לגמר הפלייאוף, כיהן כעוזר מאמן נבחרת ישראל וניצח את מכבי יותר פעמים מכל מאמן פעיל אחר בארץ. הוא אפילו חתום על הניצחון הכי גדול של הפועל בדרבי, 71:96 ב־2004, כשמכבי היתה בדרכה לתואר אלופת אירופה. אבל לפני שבע שנים הפסיק אדלשטיין לאמן בליגת העל. רק העונה חזר, אחרי שנשא את האדומים מהליגה הלאומית לליגה הבכירה.
"זאת העונה הכי גדולה שלי בקריירה. יצרנו יש מאין, הגשמנו חלום לאנשים. הפועל תל אביב זאת מהפכה חברתית, יש מרצים באקדמיה שמדברים עלינו בהרצאות שלהם. וזה לא דבר פשוט. זאת היתה גם העונה הכי קשה שלי, נראה לי שהייתי צריך לעבור השנה שני ניתוחי מעקפים".
לפני שנה, אחרי שעליתם ליגה, התראיינת לנו ולא האמנת שתנצחו בדרבי. אמרת ש"אי אפשר לגשר על הפערים האלה".
"נו, ואחר כך אומרים שאני לא צנוע", הוא צוחק. "אבל ברצינות, ידעתי מה הולך להיות בהפועל, ולהגיד שבעונה הראשונה בליגת העל אנחנו נתחרה עם מכבי זו טיפשות או יומרנות. זה פשוט לא ריאלי".
לא רצית לקבל את מכבי בפלייאוף. חששת שתחטפו שלוש תבוסות.
"חשבתי לעצמי, בשביל מה צריך את זה. הרי כולם זוכרים רק את הסוף, ופחדתי שנסחב את זה איתנו עד העונה הבאה. מכבי יכולה לשחק לא טוב כל השנה, וכשמגיעים המאבקים האמיתיים על האליפות, היא תמיד חדה. אבל אין, אין כמו הפועל ת"א. לא רוצה לדבר במונחי שנאה, אבל אין תחליף ליריבות ספורטיבית.
"אז גליל וחולון לקחו אליפויות, אבל אתם רואים איך אנשים מאושרים אחרי ניצחון בדרבי, ואיך הם לוקחים הפסד בדרבי. עכשיו, אחרי שראו מה עשינו מול מכבי, כולם אומרים שמול יריבות אחרות היינו מגיעים רחוק יותר. אני לא בטוח. להפועל תל אביב יותר קל לשחק נגד מכבי תל אביב".
אז אתה יו"ר האופוזיציה בכדורסל הישראלי, כמו שפיני גרשון ואפי בירנבוים היו בזמנו. אבל בסוף, כשהם קיבלו הצעות ממכבי, הם הלכו לאמן אותה.
"אני לא אאמן במכבי בחיים".
מכבי זה הכסף הגדול, זה האליפויות והגביעים, זה הטופ של אירופה. אתה לא חולם להיות שם?
"לא, זה לא החלום שלי, ואני לא אומר את זה בגלל שאני בהפועל ושאני פוליטיקאי. ממש לא. אם זה היה החלום, הייתי מתנהל אחרת במשך כל הקריירה. זה בכלל לא בראש שלי, זה לא הכיוון".
אז למה? כי אתה רואה מהצד מה עובר על דיוויד בלאט?
"לא נהנים שם. זה לא שווה את המאמץ, לא שווה את עוגמת הנפש. שום פיצוי כספי לא שווה את זה".
• • •
אדלשטיין החל את קריירת האימון שלו בגיל 28, כעוזרו של בועז ינאי בהפועל גבת. הוא עבר גם בהפועל ירושלים, בבני הרצליה, בגליל עליון ובמכבי רמת גן, וב־2008 היה עוזרו של פיני גרשון באולימפיאקוס היוונית, שהפכה בשנתיים האחרונות לאלופת אירופה.
הוא מתגורר ברמות צהלה בצפון תל אביב עם בת זוגו ב־12 השנים האחרונות, לימור, ועם בניהם ליאם (7) ואדם (4). "הם מכורים להפועל, רוצים ללכת בכל יום לביה"ס ולגן עם חולצה אדומה. כשאני אומר לאחד מהם 'אני מת עליך', אז הוא עונה: 'אני מאט בולדין' (ששיחק בתחילת העונה בהפועל). עד כדי כך הם מכורים".
כעפולאי במקור, אדלשטיין מקפיד לבקר בעפולה לפחות פעם בשבוע, ואחרי כל הפסד הוא נוסע במיוחד כדי להסתפר אצל אבנר, הספר שלו ב־35 השנים האחרונות. מין אמונה תפלה שמעולם לא חשב לזנוח. בלילה שאחרי משחק הוא לא מצליח להירדם: "אני אוכל פיצה, יורד על קופסה גדולה של גלידה וחייב לצפות שוב במשחק, להריץ את כל המהלכים, ללמוד. חייב להיות שלם עם עצמי".
בתור מישהו שלא גדל בהפועל, איך הפכת לסמל שלה?
"אני? סמל? הלוואי. גדלתי בבית אלפא, אבל הם התפרקו ועברתי לעפולה. כשהפועל היתה מגיעה לעיר זה היה יום חג, יותר מאשר מכבי. במוצאי השבת האחרונה הייתי בחגיגת שבועות בקיבוץ מזרע, ולא יכולתי לזוז שם.
"בוא'נה, הפועל תל אביב זה מותג. לא האמנתי שיש למועדון הזה כוחות כאלה, וזה גם בזכות החיבור לקבוצת הכדורגל. זה מצליח בברצלונה, בריאל מדריד, באולימפיאקוס, בפנאתינייקוס, בגלאטסראיי, וגם אצלנו".
תאמן בהפועל עד סוף הקריירה?
"קראתי באיזשהו מקום שרואים אותי חלק מהפועל להרבה זמן, וזה עשה לי טוב, שימח אותי מאוד. אימנתי את הפועל עוד באוסישקין, ועד היום, כשאני עובר ליד הגינה הקטנה, יש לי צמרמורת. הילדים שלי לא מאמינים כשאני מספר להם שפעם היה שם אולם כדורסל. החלום שלי זה לאמן את הפועל באולם הביתי החדש שלה ולהוביל אותה להופעות בגביע אירופה".
ואליפות?
"לא. אני ריאלי. יזרמו עוד הרבה מים בירקון עד שיקרה דבר כזה".
צריך לדעתך להגביל את מכבי, כדי לייצר תחרותיות בכדורסל הישראלי?
"לא, ממש לא".
הקפטן שלך, מתן נאור, אמר שהיה שמח אם מכבי לא היתה בליגה.
"אז הוא אמר. אני לא מסכים איתו. היה לא מזמן אירוע של מינהלת הליגה, ואמרתי שם שאני בעד חזרה לשיטת הפלייאוף, ולרדת מהעניין של גמר במשחק אחד. בשולחן של הבעלים, שמעון מזרחי הסתובב לרמי כהן ואמר: 'זה לא יאומן, איך הוא חושב הפוך מכם'. שמעון לא מבין שאצלנו בהפועל אין תכתיבים, לא אומרים לך מה להגיד ואיך לחשוב".
למרות האידיליה, במשחקים אדלשטיין לא רגוע. "אני רואה הכל, שומע הכל. תמיד הייתי ככה. אבל יש דברים שמרגיזים אותי. זה שהאוהדים הם חברי עמותה ולכל אחד יש זכות הצבעה, זה לא אומר שאנשים יכולים לשבת מאחוריך ולהעיר.
"בדרבי נגד מכבי צעק לי אוהד מאחורי הספסל: 'תוציא את דמונטז החוצה!'. אוקיי, אני אוציא את סטיט. את מי אכניס? את כריס פול? את דוויין ווייד? העיקר להוציא. הסתובבתי, אמרתי לו: 'סתום את הפה, את מי אתה רוצה שאני אכניס?'"
וזה קורה יותר בהפועל, בגלל שהקהל הוא בעל הבית?
"כן. אחרי שהפסדנו באשדוד להפועל י־ם, שני אוהדים צעקו לי: 'תתפטר, אתה הורס את הפועל', ירקו עלי. חזרתי הביתה עם דמעות בעיניים. אני נשכב על הגדר בשביל הקבוצה, לא אומר מילה על התקציבים, לא כלום, וזה היה רגע של שבירה".
• • •
אדלשטיין מעיד על עצמו שנקודת התורפה שלו כמאמן היא חוסר הסבלנות. יש שני צעדים שעשה בקריירה שלו, שניהם בקיץ 2005, שהוא מתחרט עליהם עד היום. הראשון - כשהתמנה לעוזר מאמן נבחרת ישראל, דיוויד בלאט, אבל איגוד הכדורסל לא איפשר לבלאט להמשיך בתפקידו, בגלל שחסרה לו תעודת מאמן - ואדלשטיין התפטר בעקבותיו.
"זאת היתה טעות קריטית, כי הציעו לי לאמן את הנבחרת במקומו, אבל לי היה חשוב להבהיר שאני נגד מה שעשו לו, אז גם אני הלכתי. אם הייתי לוקח את התפקיד, הייתי נכנס ללופ כמאמן נבחרת ומקבל מעמד אחר".
הוא מתחרט גם שלא יצא לאמן באירופה. "לפני שחזרתי להפועל ירושלים, קיבלתי מגרמניה הצעה לאמן בעיר בון, אבל העדפתי להישאר בארץ. אם הייתי לוקח את זה, יכולתי לאמן באירופה עשר שנים. היום אני כבר לא אעשה את זה, כי לא אטרטר את הילדים".
רבים מכוכבי הכדורסל הישראלים, דוגמת גור שלף, טל בורשטיין, יניב גרין, יואב ספר, ליאור ליובין, מתן נאור ובר טימור, פרצו תחת אימונו. "עושים פה עוול לשחקנים הישראלים כשאומרים שהם לא מספיק טובים", הוא אומר. "הבעיה היא במאמנים. אין פה הרבה חוכמות. לא משלמים מספיק כסף כדי שמאמנים ירצו לאמן ילדים, נערים ונוער. ופה מתחילות הבעיות.
"פגשתי את בר טימור כשיצא מהאימון הראשון בהפועל תל אביב אצל עופר רון, והוא היה עם הלשון בחוץ. הוא אמר לי: 'תקשיב, זה לא שעבדנו קשה, עבדנו על דברים שלא ידעתי בכלל שיש'. לא עבדו איתו עד אז על הדברים הכי בסיסיים, ואני מדבר איתכם על שחקן שהיה כוכב נבחרת הנוער".
מה אפשר לעשות כדי לשלב יותר ישראלים?
"יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות. אני נגד החוק הרוסי, ואני חושב שצריך להקים פה ליגת מילואים, כדי ששחקנים יקבלו דקות. בדיקות סמים זה חובה, לא יכול להיות שלא עושים את זה, ויושבי הראש צריכים לעלות ליציע ולא לשבת על הספסל.
"אימנתי בזמנו את הנבחרת האולימפית, ועל צביקה שרף ירדו שהוא לוקח את השחקנים לטורניר כלשהו בהארלם באמצע העונה. ומה עכשיו? האולימפית לא תצא לאוניברסיאדה בגלל שיקולים תקציביים. מה זה אומר? שאם אתה לא ברמה של טל בורשטיין, יותם הלפרין או עומרי כספי, ואתה לא בנבחרת הבוגרת, אז אין לך שום פעילות באירופה.
"לקרואטיה, לספרד, לגרמניה - לכולן יש נבחרת ב', שמתאמנת, שמשחקת בטורנירים באירופה וצוברת ניסיון בינלאומי. אצלנו רוב הנבחרות הצעירות משחקות בדרג ב', וכשהשחקנים עולים לבוגרים, רוצים שהם יתמודדו עם ליטא, עם סרביה, עם ספרד, הטופ של אירופה. אין משהו ביניים. זה הזוי. יושבים בוועדה המקצועית ולא מדברים על הדברים האלה. לא נורמלי".
לראיון כפי שפורסם ב"ישראל היום במאי 2013 הקליקו כאן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו