לא פרשן אני ולא בן פרשן, ובכל זאת אני מרשה לעצמי לומר כמה מילים על תוצאות הבחירות. היה לי הכבוד לשאת דברים בפני בכירים במשטרה לפני כמה ימים ואמרתי להם: בן גביר הוא עבודה שלכם.
חולשת המשטרה היא המחולל הראשי של נסיקת השר החדש שלכם, לכאורה. הציבור איבד בכם אמון ברמה כזאת שהוא מעדיף לבחור אדם קיצוני, פרחח פוליטי, אבל איש שמבדיל בין אויב לאוהב ולא מפחד להתעמת, מאשר להמשיך עם משטרה מבולבלת, חלשה, אוכפת על אזרחים נורמטיביים ונמנעת מעימותים עם עבריינים לאומנים.
זה כל הסיפור. הציבור לא נהיה כהניסטי, רוב בוחריו של בן גביר לא יודעים מי היה כהנא, מה אמר, למה הטיף. כמו שרבין לא אומר היום כלום לצעירים, ככה גם הרב כהנא. מי שמת לפני שנולדת לא משפיע עליך, זכרו לא נצור בליבך. זו דרך העולם. הבחירה בבן גביר, למרבה האירוניה, היא בחירה פרגמטית של אזרחים רבים שרוצים לחיות בביטחון אישי ולאומי, שאירועי מבצע שומר החומות הדליקו אצלם את כל נורות האזהרה, והממשלה היוצאת לא השכילה לכבות אותן.
בקבוק השמפניה הוורודה שהכנתי בערב הבחירות נותר סגור. הממשלה המסתמנת לא מאוזנת בעיניי, מכילה פחות מדי אנשים שאני יכול לסמוך עליהם שלא ישתמשו בתפקידים החדשים לקידום אישי ומגזרי צר, ויעמדו בפיתוי השחיתות השלטונית. אבל ככה מתנדנדת המטוטלת. האזרחים המודאגים מהפשיעה החקלאית, מהנהיגה העבריינית, מהעונשים המגוחכים על פורעי המהומות בערים המעורבות, איבדו את הסבלנות לתהליכים עדינים ומכילים. אז האיש הכי קולני, הכי בוטה, עם האקדח הנשלף הכי בקלות - קיבל את המנדט לעשות סדר.
עכשיו רק נשאלת השאלה מה גודל הפער בין המילים הנחרצות במסע הבחירות לבין הביצוע, במשרד שבו לשר יש הכי פחות השפעה מכל משרדי הממשלה - המשרד לביטחון הפנים. האם יצליח בן גביר, אם יקבל את התפקיד הנכסף, לחנך מחדש את המשטרה, להכניס בה רוח לחימה, לחזק אותה, להעצימה כך שתחזור להיות שחקנית משמעותית בחברה? הלוואי. ובעיניי זו התפתחות מדהימה בעלילה של החברה הישראלית, שאדם ששיחק תמיד על הגבול בין כיבוד הדין לפריעתו יהיה זה שיצטרך להרים את כוחות שמירת החוק מהרצפה, לגהץ להם את המדים, ולצאת למערכה על השבת הסדר למדינה. אם יצליח, בבחירות הבאות יתמודד על ראשות הממשלה. שמאלנים, כדאי להזמין כרטיסי טיסה מעכשיו, כשעוד זול.
מגדלים
הארץ מתמגדלת. לא צריך זכוכית מגדלת כדי לראות שבכל מקום עולים מגדלים גבוהים, שבהם יאופסנו האזרחים. יש מגדלים לחיים, ויש מגדלים למתים. כולם מתארגנים מחדש לגובה.
בעניין מגדלי המגורים לחיים, אני קורא בעניין את דברי המומחים, הארכיטקטים, המהנדסים ואנשי הנדל"ן, המזהירים מהפיכת המגדל לסמל הלאומי החדש שלנו. מגדלים צריכים תחזוקה יקרה, משאבות עזות לחץ להעלות מים לגבהים, מעליות שהקומות העליונות תלויות בהן לגמרי - אם אין מעלית, אז מי שגר בקומה 32 נמצא בבעיה חמורה ביותר. מזגנים, מערכות דודי שמש וחשמל, מנועים אדירים, גנרטורים, מה לא. יש להתייחס למגדלים כאל מכונות ענק.
אבל ישראלים לא אוהבים לשלם לוועד הבית. ודיירים בארץ לא מביאים בחשבון את דמי התחזוקה של כל המכונות היקרות הללו, הדורשות החלפה פעם בכמה שנים, וזאת וואחד הוצאה שנוחתת על משפחה. ונהיה להם יקר, ולא משלמים, וטיפולים חשובים נדחים, ובעוד עשר שנים נתחיל לראות מגדלים לא מתפקדים, שהקומות העליונות בהם הפכו מהכי יקרות לזבל נדל"ני. לו אני צריך היום לקנות דירה, לא קונה במגדל של יותר מעשר קומות. הנוף מהמרפסת בקומה 41 ייראה קצת פחות נעים אחרי טיפוס במדרגות לשם כשכל המערכות יקרסו, רק כי השכנים מקומה 2 לא שילמו ועד.
ובעניין המגדלים למתים, ראיתי ממרפסת במגדל את בית העלמין ירקון, שבו הולכים ונבנים עוד ועוד מגדלי קבורה. אלה שרואים מכביש 5. ואני חושב לי - זה מה שאנחנו משאירים לדורות הבאים? מגדלי מתים שאיש כבר לא פוקד את קברם, אבל יושבים על שטח ענק בלב אזור הביקוש הכי חם במדינה? זה סביר? בעיניי זה גֶזֶל מהדורות הבאים של האדמה שעליה הם צריכים לחיות, ולא להלין לנצח את מתי הדורות הקודמים.
יש בארץ היום 2.5 מיליון קברים. בעוד 85 שנה יתווספו עוד 9 מיליון, של כל מי שחיים במדינה עתה. איפה נשים אותם? באדמה? נגזול שלושה מטרים של אדמה על כל נפטר מהילדים של הילדים שלנו? 27 מיליון מטר? זה כמו שטח של עיר. עיר המתים. נקבור בקיר של מגדל? מי רוצה להיקבר בקיר בכלל? איזו תחושה לא נעימה יש בהלוויות קיר שכאלה. הכל שם לא נעים ולא מכבד.
עם כל הפיתוי להתמגדל, בחיים ובמוות, לא נשכח את מגדל בבל. כשהאדם מתרחק מהקרקע ומשליך את יהבו על מגדלים, זה נגמר בניתוק, בלבול, פיזור. חייבים להישאר קשורים לאדמה. כל הפרטים בספרי "איך לנצח מגדלים". בקרוב בחנויות במגדל.
קורקינטים
משהו מטורף קורה במרחב העירוני ביישובים שבהם יש קורקינטים להשכרה. יש תחרות סמויה בין המשתמשים המתחלפים על הכלים האלה מי ישאיר את הקורקינט באופן המפריע ביותר לתנועת הציבור. אני פוגש כל יום גלגינועים (קורקינטים) עומדים לרוחב מעבר חצייה, לרוחב נתיב אופניים, בכניסה לבניין תוך חסימה הרמטית, חוסמים מדרכות, מוטלים כפגרים באמצע שבילים. סיוט.
לפני הפתרון - ויש אחד, חכו עוד שנייה - צריך לומר שזה ביטוי עמוק של דור ה"רק אני קיים". זה דור הסלפי, ההתנתקות מהזולת כאובייקט חי בעל צרכים, והחפצתו לכדי מישהו בווטסאפ או ברשת. אווטאר. לא בנאדם. לכן אין אמפתיה, אין בכלל חשיבה של מה התוצאה של המעשה שלי על הזולת. כי ככה נוח לי, וזהו.
באין חינוך, באין מצפן פנימי, חייבים שיטות אכיפה חכמות. לו אני ראש העיר, או שר התחבורה הדו־גלגלית, מישהו בעל כוח כלשהו, הייתי מכנס את נציגי כל חברות הגלגינועים האלה לחדרי הצנוע אך המשדר ביטחון ואלגנטיות. הייתי אומר להם - משעה 12 היום הרישיונות שלכם מבוטלים. נא לאסוף מהרחובות את כל הכלים. כלי שיימצא מחר בבוקר, ייאסף על ידי העירייה ויימכר לציבור.
הייתי ממשיך ואומר - התנהלותכם המופקרת לקחה מהולכי הרגל את השטח שלהם והפכה אותם לטרף קל של נהגים לא מוכשרים לנהיגה, שהופכים להיות נוטשי כלים המסכנים את המשתמשים בדרך. רבותיי, רישיונכם יוחזר לכם כשתראו לי פיתוח טכנולוגי שמוודא שהכלי חונה במקום סביר. באירופה זה ככה. לא יהיה סדר - לא יהיה בכלל. אני מציע את הפיתוח שלי: בתום הנסיעה לוחצים על כפתור ה"סיים נסיעה". מגיע כפתור מצלמה והוראה - נא לצלם את הכלי חונה. יש לצלם, אחרת ההשכרה לא נגמרת, ולשלוח למוקד של החברה, שם מישהו יישב ויאשר כל חנייה בנפרד. בעתיד אפתח אלגוריתם שיעשה זאת, אחרי שאשלים בגרות בחשבון 2 יחידות.
ובעניין הרוכבים, אין טעם באכיפת מגבלת הגיל, 16, על הרוכבים. לא פרקטי ולא סביר. הם יכולים לרכוב מעולה. יש ללמד כל נער ונערה שרוצים לקבל רישיון לדו־גל לעבור תיאוריה מותאמת ולקבל אישור תנועה. מי שייתפס ללא אישור כזה, לא יוכל להוציא רישיון נהיגה למכונית עד גיל 18. ככה חיסלתי את הבעיה. טס להציל את האוקיינוס האטלנטי מהתחממות, להתראות בשבוע הבא.
avrigilad@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו