בארץ אף סוכנות לא רצתה אותה, אבל סאן מזרחי היא הדוגמנית הישראלית הכי מצליחה בעולם

נתחיל מהסוף: שבוע האופנה במילאנו הסתיים. הראיון הזה מתקיים בחלון של 24 שעות פנויות, שבהן סאן מזרחי קפצה לביקור בזק בישראל. למחרת תטוס לצילומים. איפה? עדיין לא ידוע, וכל האופציות פתוחות. רגע אחרי הנחיתה בארץ היא קיבלה את הבשורה שנכנסה לרשימת 20 הדוגמניות המובילות של אתר "מודלס.קום", והכי חשוב - התברגה לראש רשימת הדוגמניות הבולטות של מגזין "ווג" לאביב־קיץ 2023.

במונחים של ספורט - זו מדליית זהב באולימפיאדה. במונחים עסקיים, הרבה כסף ויוקרה. בתרגום לחיי יום־יום: עוד כמה שנים של עבודה קשה וחיים סביב השעון, הכוללים בעיקר טיסות, מזוודות, מלונות, תצוגות אופנה וצילומים.

איך הרגשת כשקיבלת את הבשורה?
"הייתי בהלם ובשוק, ואם יכולתי לצרוח הייתי צורחת. שלחתי לניר, הסוכן שלי, הודעה שבא לי לבכות ולצרוח ולצעוק מאושר. ועדיין לוקח לי זמן לעכל את זה. לא האמנתי שאגיע למעמד הזה. כשהתחלתי לעבוד לא הייתה לי הציפייה הזאת. הרגשתי שאני במקום טוב וקיוויתי להתברג באחת הרשימות, אבל לא חשבתי שאגיע למקום הראשון של 'ווג'".

מה זה יותר: מלחיץ או מחמיא?
"אני מרגישה שזה מחמיא ומרגיע וקצת מוריד את כל עניין התחרות. זה נותן אישור לכך שאני עושה עבודה טובה. קיוויתי להיכנס לרשימה של אתר 'מודלס.קום' כי הייתה לי עונה טובה, אבל הרשימה של 'ווג' לא הייתה במחשבה ולא הייתה אופציה, ובטח לא המקום הראשון. והנה זה קרה".

עכשיו נחזור להתחלה: בספטמבר 2021 הייתה אמורה לקרות ה"פריצה" של סאן מזרחי. הסוכנים במילאנו הימרו על הדוגמנית הישראלית מרמת השרון, אבל לבית האופנה ורסאצ'ה היו תוכניות אחרות. "התכנון היה לחשוף אותי לעולם בתצוגה מיוחדת של ורסאצ'ה, ואחרי החשיפה שם להתחיל לעבוד", היא מספרת. "הייתי באודישן והודיעו לי שאני מאושרת לתצוגה. זו הייתה אמורה להיות יריית הפתיחה, ופתאום יום לפני הם הודיעו לי שזה לא קורה ושהם מבטלים אותי. זה היה קשה. לא רק לי אלא לכולם. זה היה קשה ומטלטל ואני לא בטוחה שהבנתי עד כמה. אם הייתי בת 18 כנראה הייתי מתאכזבת יותר. בדיעבד אני שמחה שזה מה שקרה. קיבלתי זפטה ראשונה שממש הכינה אותי למה שקורה עכשיו. זה היתרון של להיות בת 24".
הפריצה המיוחלת נדחתה לעונה הבאה, לתחילת 2022, אבל נדחתה שוב אחרי שמזרחי עלתה מעט במשקל ובהיקפים.

עד כמה נלחצת? באופן כללי את נראית לי די אדישה למצב.
"כן, אני מאוד אדישה לזה. הרבה אומרים לי את זה. אני מאוד נונשלנטית, כי אני גם אדם כזה. בהתחלה היו לי רעידות בגוף וזיעה קרה. היום אני כבר בשלב שאני נהנית מזה".

משפחה מרחוק

מזרחי נולדה וגדלה בתל אביב, ובגיל 11 עברה לרמת השרון. "אמא שלי חשבה שהיא תלד בן ותכננה לקרוא לי סאן, אבל אני נולדתי והיא החליטה להשאיר את זה", היא מסבירה את השם המיוחד. "גם בחו"ל לוקח להם כמה שניות להבין את השם, אבל הם אוהבים דווקא את המזרחי". השם השני שלה מוזר אפילו יותר - "איתאל" (הלחם של "איתה" ו"האל"). היא למדה בתיכון "אלון" שסיפק לעולם הבידור לא מעט ידוענים: עברי לידר, רועי בר נתן, דורון מדלי, אלעד שמחיוף, ועוד. היא סיימה במגמת מדעים, התגייסה לצה"ל ושירתה בתל השומר כמש"קית קישור.
כדי לנסות להבין את המראה הייחודי שלה צריך לחזור לשורשיה. הם בנויים מגנים תימניים, מרוקאיים, כורדיים, סוריים וטורקיים. "אבא שלי הוא התימני והוא באמת יותר כהה, אבל אני פחות כהה ממנו. בחו"ל קשה להם להבין מאיפה אני מגיעה, והרוב חושבים שאני ספרדייה".

היא ילדת סנדוויץ' של הכדורגלן לשעבר אלון "האווירון" מזרחי ואשתו לשעבר ורד. "הייתי ילדה שקרובה לשניהם, אבל אבא היה עובד קשה, וכשהוא היה מגיע הביתה זו הייתה התרגשות גדולה".

את זוכרת אותו ככדורגלן־על?
"לא ממש. כשהוא פרש בגיל 31 בערך הייתי בערך בת 6, אז לא חוויתי את התהילה. לא הייתי מגיעה לבית הספר והיו אומרים לי 'את הבת של אלון מזרחי'. היום, כשאני מספרת שאני הבת שלו, יש התלהבות והערכה".

את אוהבת שמדברים איתך עליו או שאת מעדיפה שלא?
"בהתחלה היו מציבים לי תנאים ולא העריכו את העבודה שלי. ביקשו לראיין אותי יחד איתו, כי אני לא מספיק חזקה לבד. אבא שלי מדהים ואני אוהבת אותו ואין לי בעיה לדבר עליו, אבל אני עומדת בפני עצמי ועצבן אותי שלא הבינו את זה. היום אני שולחת לו תמונות מתצוגות והוא גאה בי ומשוויץ בי".

ההורים התגרשו לפני כשנתיים וכל אחד מהם כבר נמצא בזוגיות חדשה.

"טוב להם, וטוב לי שטוב להם", היא מספרת. "הם נפרדו בדיוק כשהתחתנתי. מצאו להם זמן (צוחקת). זה קרה בשלב שכל הילדים כבר גדולים. כולנו בסופו של דבר רצינו שיהיה להם רק טוב, וברגע שהבנו את זה הכל עבר בסדר. מאז שהם התגרשו ומאז שכולנו עזבנו את הבית הקשר שלנו אפילו טוב יותר. יש משהו בריחוק שמחבר יותר. בגלל שאנחנו רחוקים, אנחנו יותר דואגים ליצור את הקשר ולשמור עליו".
יש לה שני אחים - אח קטן, טוהר (20), חייל, ולין (26), שוטרת בעברה ומעצבת גבות בהווה. "היא מעצבת לי את הגבות ויש עם מה לעבוד", היא מספרת. "בעולם האופנה יש היום חשיבות לגבות. בילדות זה הציק לי, ואמא שלי מספרת שהן היו עבות, ולא במובן החיובי. כיום ברוב התצוגות שהשתתפתי בהן המאפרות העירו לי על הגבות, וברגע שאני מתיישבת על הכיסא הן אומרות לי 'גבות מעולות, כי הרפרנס לתצוגה זה גבות'".

לפני שנתיים היא נישאה לאביב, בן זוגה הראשון, אותו הכירה באמצעות חברים משותפים לפני שבע שנים כשהייתה רק בת 17. כשהיא בארץ הם מתגוררים באשדוד אצל הוריו.

"שכרנו דירה ברמת השרון ופתאום התחלתי לעבוד ולטוס הרבה. הוא היה הרבה זמן לבד, עזבנו את הדירה והתחלנו לחשוב מה הלאה. בקרוב שנינו נעבור יחד לפריז, אבל עד אז אנחנו ישנים אצל ההורים".

הוא מעורב גם עסקית?
"הוא מלווה אותי, הוא בא איתי רוב הזמן, מנהל את כל העניין הכלכלי ותומך בי נפשית, שזה אולי הדבר הכי חשוב בסיפור הזה".

איך הוא מגיב להצלחה ולשינויים שהיא הביאה איתה?
"הוא גאה בי ברמות, מאושר בשבילי ונהנה איתי. הוא הבעל הכי תומך שיכולתי לבקש והוא מפרגן מאוד. בהתחלה, כשהיה לי יותר קשה, הוא היה נוסע איתי עד שהבנו שאני טסה אחת ליומיים. זה כבר פחות קורה, וכרגע אנחנו אצל ההורים שלו".

אז בבוקר יש לך תצוגה של "דיור" בשבוע האופנה בפריז ובערב את ישנה אצל ההורים של בעלך באשדוד.
"בול".

חשבתם לעזוב את הארץ?
"בקרוב נעבור יחד לפריז. מרכז החיים שלי כרגע הוא באירופה. גם ככה אני חיה על מזוודות וטיסות. אני רוצה לנסות ליצור שגרה כלשהי בתוך הדבר הזה".

תמיד היית יפה?
"לא. בתיכון לא הייתי מהיפות של השכבה, אבל ממש לא. הייתי ילדה רגילה. עוד אחת בשכבה שלא משכה יותר מדי תשומת לב", היא מספרת. "קצת לפני שהתגייסתי לצבא זה התחיל לחלחל, כי כל הזמן אמרו לי שאני גבוהה ורזה ומתאים לי. חתמתי בסוכנות, אבל לא קרה עם זה כלום במשך שנה. לקראת השחרור שלי ניסיתי שוב להחיות את זה, ופניתי כמעט לכל הסוכנויות בארץ. אף אחד לא רצה אותי. די ויתרתי בשלב מסוים. אני לא מהבנות שחלמו להיות דוגמניות מגיל חמש, ואף פעם לא הרגשתי הילדה הכי יפה שיש, אבל רציתי לצבור חוויות, ואולי גם קצת פרנסה. אבל לא מעבר לזה, ובטח לא כל מה שקורה עכשיו. ברגע שאמרו לי לא אז ויתרתי, אבל אמא שלי דווקא התעקשה שאני יכולה לדגמן, אבל כל אמא חושבת שהבת שלה הכי יפה ולא ממש התייחסתי ושחררתי".

יש לך הסבר לסירוב הזה?
"היופי שלי לא קלאסי, אבל עולם האופנה השתנה והיום אנשים יותר פתוחים ומבינים את זה. יש משהו בחספוס הזה שתופס את העין ומלהקים רוצים את זה. בתצוגות שאני משתתפת אתה רואה את כל הסגנונות, ולפעמים בצורה אפילו קיצונית. בתצוגה אחת שהשתתפתי בה הם הגדילו לי את האוזניים בתמונות".

טיול גדול ולימודי אופנה

אחרי שלל הסירובים היא החליטה לצאת לטיול של אחרי צבא עם מי שהיה בן זוגה והיום הוא בעלה. הם טיילו במקסיקו, בקולומביה ובפנמה, כשחזרה ארצה חישבה מסלול מחדש. "חזרתי וחשבתי מה לעשות עם עצמי. החלטתי לנסות להתקבל לעיצוב אופנה בשנקר. שלושה שבועות לפני המבחנים הכנתי תיק עבודות", היא מספרת.

"ידעתי שאם אני אלמד זה יהיה משהו שאני אוהבת, ותמיד נמשכתי לאופנה. התקבלתי, ובמהלך הלימודים הרבה סטודנטים ביקשו ממני להצטלם עבורם. גם אופיר אבגי, שהוא מעצב וגם מרצה, הציע לי להצטלם עבור המותג שלו והסכמתי. הגעתי לשם ולא היה איפור או שיער ולא צלם. הוא צילם בעצמו. אבל שם ניר ראה אותי ופנה אלי".

ניר הוא הבעלים של סוכנות "אינצ'", שזיהה את הפוטנציאל והתעקש עליה. הוא מספר: "אני גם למדתי עיצוב אופנה בשנתון של אופיר. ראיתי את התמונות שלה אצלו ושאלתי אותו מי זאת. הוא אמר לי, סאן. אמרתי לו, סאן מזרחי? הוא שאל אותי מאיפה אני מכיר אותה. אמרתי לו שהיא הייתה אצלי באודישן ואמרתי לה לא. ביקשתי ממנו את המספר שלה ופניתי אליה".

סאן: "הוא שלח לי הודעה באינסטגרם והייתי באמצע מבחן. אחרי המבחן סיפרתי לחברות על הפנייה שלו. כבר לא הייתי במוד הזה והן אמרו לי: מה אכפת לך, תעשי כסף. הוא חיזר אחריי שלושה חודשים והצבתי המון תנאים. הרגשתי ששוב נחתום ויגידו לי שאני מהממת ובסוף לא יקרה כלום וכבר מיציתי את המקום הזה".

את יודעת שזה באמת מה שקורה עם רוב הבנות שרוצות להיות דוגמניות.
"נכון, אבל כבר נמאס לי מזה והייתי עמוק בלימודים. העולם הוא עצום ויש בו עוד מאות ואלפים שרוצות יותר ממני. למה שייקחו דווקא אותי? וזה משהו שאני שואלת עד היום".

תמונות פולארויד למילאנו

העבודות הראשונות שקיבלה היו בארץ. בין הראשונים לזהות היו "פקטורי 54" שקפצו על המציאה וצילמו איתה קמפיין. "התחלתי לעבוד הרבה בארץ, וככל שהיו הרבה עבודות נעדרתי יותר מהלימודים. ניר דיבר עם ראש המחלקה שלי ואמר לו שמתחיל לקרות פה משהו והחלטתי לעצור את הלימודים".

מתי הרגשת שיש התעניינות בחו"ל?
"אחרי כמה עבודות שעשינו פה, צילמנו תמונות פולארויד ושלחנו למילאנו. מתוך עשר סוכנויות שפנינו אליהן, שמונה החזירו לנו תשובה חיובית. אחרי שהן הביעו התעניינות עשינו שיחת זום והם מיד רצו לסגור. אחרי שסגרנו במילאנו המשכנו לסוכנויות אחרות, והן ייעצו לנו עם מי כדאי לחתום, עם מי הם עובדים יותר טוב, מי יידע יותר לעבוד איתי, והקשבנו להם".

וכך, הדוגמנית שסורבה על ידי רוב הסוכנים בארץ מנוהלת כיום על ידי שש סוכנויות ברחבי העולם ועשרות אנשים עובדים רק בניהול ובקידום הקריירה שלה. "בכל סוכנות יש כמה אנשים שעובדים רק עבורי. זה לא כמו בארץ שיש בוּקר אחד שעובד על כמה דוגמניות, אלא כמה בוּקרים שעובדים באופציות עבורי, אבל יש שני בוקרים מרכזיים בכל מדינה שהכל עובר דרכם והם מעבירים אלי. כל עבודה שמגיעה לסוכנות נבדקת מבחינת העבודה עצמה, תקציב ואילוצים".

מה הייתה העבודה המשמעותית הראשונה שלך בחו"ל?
"הצטלמתי לאתר של 'מונקלר', והעבודה השנייה הייתה הקמפיין לבלו־מרין (מותג שקיבל הכרה מחודשת בעונה השנייה של "אופוריה"). כשהם שלחו לי את האופציה הזאת הייתי בשוק ובהתרגשות שיא, אבל אף אחד לא התלהב איתי כי בארץ לא מכירים את המותג הזה ועכשיו הוא שוס".

את גם אומרת לא?
"אמרנו המון לא. מה שבארץ מגדירים כ'מסחרי' זה לא אופנה גבוהה ומוערכת בחו"ל. היו גם מותגים יקרים שסירבתי להם כמה פעמים, כי הם ממותגים נמוך".

מה קורה כשרוצים אותך לשתי תצוגות שוות?
"אם זה מתנגש מבחינת לו"ז אז לוקחים את האופציה של המותג השווה יותר. בשבוע האופנה במילאנו רצו אותי ב'מקס מארה' וגם ב'דיסקוורד' והן היו אחת אחרי השנייה בהפרש של שעה. היה ואן שחיכה לי ולקח אותי מהר מתצוגה לתצוגה. ארגנו אותנו מהר והתצוגה קצת התעכבה, אבל הייתי גם וגם".

איך האנגלית שלך?
"היא הייתה טובה, והיום היא טובה מאוד. אני גם מתרגלת כל הזמן" (שולפת מהתיק ספר). אחד מהשיאים שלה בשנה החולפת היה כשנבחרה לפתוח את התצוגה של מעצב־העל ג'קמוס, תצוגה שסוקרה בהרחבה בכל העולם.

"חששתי שאולי רוצים אותי רק למדידות. הייתה לי תחושה סבירה ומעורערת. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שלא הרגשתי טוב", היא משחזרת. "פתאום קיבלתי מהם תשובה שאני בפנים. הם הטיסו אותנו לדרום צרפת, ושם התקיימה התצוגה ולקחו אותנו לחזרות. אני זוכרת שעמדנו כל הדוגמניות, והמפיקה נכנסת ושואלת מי זאת סאן. אני אומרת לה, 'אני'. היא אומרת לי, 'יש לך את הכבוד לפתוח את התצוגה'. אני אומרת 'וואו, או מיי גוד'. אני מסתכלת על ההר שאנחנו הולכות לצעוד עליו, וזה ממש הר. ואני אומרת איך אני הולכת לעשות את זה. שם ממש שקשקתי. קודם כל, זה מעצב מאוד חשוב והתצוגות שלו תמיד מאוד מדוברות. היו שם דוגמניות הרבה יותר מוכרות ממני. זו הייתה התרגשות מטורפת. אני חושבת שכל העבודה הקשה, וכל השנים האלה שבהן דחו אותי, התנקזו לרגע הזה. חשבתי שאני אולי סתם עוד דוגמנית מדידות שלו, והיו שם דוגמניות אייקוניות, ומכולם בוחרים בי. זה היה מדהים".

למרות הכל לא נראית לחוצה.
"באמת? אתה יודע מה עבר לי בגוף? איזה רעידות? זו הייתה הליכה שלא נגמרת. המסלול היה ארוך נצח והרגשתי שאני יומיים שם, וכשסיימתי מייד סימסתי לניר שהלכתי מהר מדי. היום כשאני על המסלול זו המדיטציה הכי טובה שיכולה להיות לי. אלו הרגעים היחידים בחיים שלי שאני לא חושבת על כלום".

כנראה זה היה טוב כי הזמינו אותך גם לקמפיין שלו.
"מאותו היום התחילו להזמין אותי באופן חוזר במשך חצי שנה, כולל לקמפיין שלו בשיתוף הפעולה עם נייקי. התצוגה שלו הייתה האישור לכל מה שקיווינו שיכול לקרות איתי, וקרה. אני זוכרת שגם אחרי שהתחלתי לעבוד אמרתי לו, אם אני אבין מה הם רואים דווקא בי, ואם אני אגלה למה דווקא אני, אני אהיה מיליונרית. אבל מסתבר שרואים".

תני לי דוגמא לתצוגה שרצית ולא קיבלת.
"הייתי בקאסטינג של לואי ויטון. הם ביקשו לראות אותי, אבל חזרו עם תשובה שלילית. זה בסדר, כי אני צריכה לדעת לקבל לא כמו שאני מקבלת כן. היום אני כבר לא לחוצה. אני במידות הנכונות והטובות לי, ועושה את מה שאני יכולה, ואם רוצים אותי - רוצים, ואם לא אז לא. היום כבר מכירים אותי וכבר יש קבלות ואני מרגישה יותר בנוח, אבל בהתחלה אתה מגיע לחדר ואתה רואה 200 בנות ואתה מתחיל מייד להשוות - זו יותר יפה, זו יותר רזה, זו עם עצמות לחיים, זו עם שפתיים - ואחרי שאני יוצאת מהחדר אני מתחילה לחפור לעצמי: איך הלכתי ואיך דיברתי ואם אהבו אותי או לא. עד שאני לא על המסלול שום דבר לא מובטח עד לרגע האחרון".

נפלת פעם על המסלול?
"לא, וזה מפתיע מאוד, כי אני הבן אדם הכי קלאמזי שתפגוש בעולם" (מרימה את החצאית וחושפת פצע ענק בברך).

מה קרה?
"יצאתי מתצוגה והשתטחתי על הרצפה ברחוב. הלכתי קצת מהר ונפלתי ברמות מביכות. זה כאב מאוד. מזל שלא היו שם פפראצי".

איפה בעצם למדת ללכת?
"יש בנות שאין להן את זה והן הולכות גרוע, אבל אני הייתי סבבה מהתחלה ושיפרנו את זה. כשהגעתי למילאנו קניתי עקבים, הגעתי לסוכנות והתחלנו לעבוד על זה. להזיז פחות את יד שמאל, מבט יותר חזק בפנים ועוד כל מיני הערות. הרעיון הוא כאילו אני הולכת ברחוב ובטבעיות, למרות שתכלס אף אחד מאיתנו לא באמת הולך ככה ברחוב".

"קמה ושואלת: איפה אני?"

שבוע האופנה האחרון היה אישור סופי שהיא לא רק גימיק. בתוך חודש אחד היא השתתפה ב־22 תצוגות בארבע מדינות, מספר גבוה גם לדוגמניות־על. "נחַתי במילאנו, וכבר ביום הראשון היו לי 14 אודישנים. נהג חיכה לי בשדה ואפילו לא השארתי את המזוודות במלון", היא מתארת. "אני מגיעה למקום, מחכה קצת בחוץ, נכנסת, הולכת, מצטלמת ומחכה לתשובה. אני חיה על מזוודות ולא כקלישאה. כשאני מתעוררת בבוקר, אני צריכה כמה שניות להיזכר איפה אני נמצאת היום".
לא פשוט.

"דוגמנות זו עבודה קשה. הרבה יותר קשה מהרבה עבודות שעבדתי בהן. אני עובדת מגיל מאוד צעיר. הייתי מוכרת, הייתי בייביסיטר של שלושה ילדים שאחת מהן בת שלושה חודשים כשאני רק בת 16, הייתי עושה לק־ג'ל והייתי מארחת, ואני יודעת להגיד לך שדוגמנות זה הכי קשה, פיזית ומנטלית. הקהל רואה אותי בסופו של דבר על המסלול נינוחה ויפה, אבל בפועל בחודש הזה חייתי על טיפות עיניים וויטמין סי כי סיימתי מדידות בשתיים בלילה, ובחמש בבוקר הגעתי לתצוגה שהתחילה רק ב־11. את כל היום בתזוזה, עם איפור, שיער, על עקבים, ואת צריכה להיראות הכי רעננה שיש".

איך שורדים את זה?
"אני מזכירה לעצמי שבחרתי להיות במקום הזה ומעריכה את ההישגים שלי. קשה לי מאוד פיזית, קשה לי לבד, קשה לי עם המזוודות, ואני מתלוננת גם כשאני לא לבד. אבל אני גם זוכרת שאני עושה היסטוריה ואני חווה דברים שלא חלמתי עליהם".

איך את עם תזונה?
"כשהתחלתי לדגמן והייתי הרבה לבד, הייתי מתנחמת באוכל. יש לי התמכרות קלה לסוכר. עליתי קצת במשקל, אבל הבנתי שזה המומנטום שלי ולקחתי תזונאית כי יש לי את כל החיים לאכול מה שבא לי. גם עכשיו לא החסרתי מעצמי את הדברים שאני אוהבת, אבל במינון הנכון. אף פעם לא הייתי מהכי רזות שיש ולא התחלתי במידות המושלמות. כשעליתי עוד קצת זה נעשה בולט לעין. אמרו לי: 'סאן, את מושלמת, אבל צריך לחטב טיפה את הירכיים'. הם מאוד נזהרים וגם לא חידשו לי, כי אני יודעת שאכלתי יפה. הרגשתי את זה במדידות והקפדתי".

יש פחד שכל זה ייגמר בקרוב?
"אחרי שקיבלתי את העבודה הראשונה שאלתי איך אני מקבלת את השנייה והשלישית ואיך אני לא אהיה גימיק חולף. אנשים חושבים שאם את רזה ויפה את באה והולכת עשרה צעדים קדימה ואחורה וזה נגמר, אבל ממש לא, זה הרבה יותר מזה. עכשיו סיימתי את התצוגות וזה הכסף הקטן יחסית, אבל הכסף הגדול הוא בקמפיינים, ועכשיו כל אלה נסגרים".

ניר: "היא עשתה 22 תצוגות בעונה הזאת וכל תצוגה 5,000-1,000 יורו לתצוגה, וזה יוצא המון לחודש אחד".

דגמנת לצד דוגמניות־על - זה משהו שמרגש אותך?
"כשאני מגיעה לתצוגה אני דוגמנית כמו כל הדוגמניות וכולנו באותה רמה מבחינתי. כולנו באות לעבוד ולא מגיעות למפגש מעריצים. גם בלה חדיד, נניח, מגיעה לעבוד כי זאת העבודה שלה וכולנו מתאפרות יחד ומסירות את האיפור יחד. מן הסתם כשיוצאים אז הפפראצי מתייחסים אליה יותר, אבל כשאנחנו עובדות כולנו שוות".

את גאה שאת מישראל, או שאת מעדיפה להצניע את העובדה הזו?
"כששואלים אותי מאיפה אני - מייד אני מספרת שאני מישראל והתגובות מדהימות. או שאומרים לי 'וואו, אני ממש רוצה לבקר שם', או שאומרים לי 'היינו שם והאוכל שם ממש טוב'. הייתה פעם אחת שטיילתי עם דוגמנית שאנחנו קצת חברות והיא התחילה לשאול אותי שאלות, אבל גם אז זה היה שיח מכובד של רצון לדעת ולהעמיק ולא ויכוח. בשבוע שעבר פגשתי את אחד המלהקים וסיפרתי לו שאני מישראל, הוא אמר לי שאני היחידה שמייצגת את ישראל, והוא התחיל לדבר איתי על שירז טל שעבדה הרבה בחו"ל בתקופתה".

ההישגים שלך נפלאים, אבל בארץ את עדיין לא מוכרת. מדוע?
"לרוב האנשים בארץ אין שמץ מושג מי אני. זה גם קצת נחמד, אבל זה גם קצת השתנה. נניח אתמול - הסתובבתי עם חבר והוא אמר לי שהרבה מסתכלים עלי. עולם האופנה באירופה, הידע וההיכרות של מה שקורה פה לעומת מה שקורה שם, הם שונים לגמרי. נניח, כשאני יוצאת שם מתצוגה עוצרים אותי צלמים ומבקשים לצלם אותי וצועקים לי. שם מכירים אותי כל המעצבים, המאפרים, המלהקים והצלמים".

יש לך קווים אדומים?
"אין לי קווים אדומים מאוד ברורים. אני עושה מה שמרגיש לי נוח באותו הרגע. הסוכנים שלי יודעים שאני לא עושה עירום ולא חולצות שקופות, אלא אם כן יהיה כיסוי לפטמה. אני אעשה, אבל זה תלוי בהרבה מאוד דברים. זה יכול להיות עירום אמנותי, ואם הוא ירגיש לי טוב ומוצדק אני אעשה אותו, אבל עד עכשיו לא עשיתי".

אם יזמינו אותך לפתוח תצוגה של דיור עם חולצה שקופה?
"יכול להיות שכן, כי זה מאוד קלאסי ולא משדר משהו זול. נניח בתצוגה של 'אריה' הלבישו אותי עם חצאית מיני נמוכה ושמו לי משולשים על הפטמות והרגשתי עם זה לא בנוח. ניגשתי למלביש ואמרתי לו בהכי נחמד שזה לא נוח לי ואתם תראו את זה גם בהליכה שלי. הם מייד אמרו שאין בעיה והחליפו לי".

את מביאה בחשבון שזה עלול לעלות לך בתצוגה?
"כן, אבל אם אוהבים מישהי, יתעקשו עליה וימצאו לה לוק אחר. לא ישרפו אותה על חשיפת פטמות, למרות שבחו"ל זה יותר נפוץ, אבל הם יבינו את ההיגיון ולא יכריחו אף אחת ללכת עם משהו שהיא לא רוצה".

תצטלמי להלבשה תחתונה?
"אני לא מצטלמת עם בגדים שקופים, חוטיני והלבשה תחתונה פרובוקטיבית. חשוב לי להרגיש בנוח. יכול להיות שבעוד שנה ארגיש יותר בנוח. כרגע לא".