בימים אלה של חג הסוכות משנה השכונה הירושלמית שלי את פניה והופכת להיות ספק שכונת פלטבוש בברוקלין וספק שכונת סרסייל בפריז.
המוני משפחות חרדיות מבוססות מארה"ב, מצרפת וממדינות נוספות שוכרות דירות וחדרי מלון באזור, ופושטות על הרחובות כנחילי ארבה. אנו המקומיים נלחצים ונעטפים שתיקה. לא שאין לנו מה לומר, אלא מן הטעם הפשוט שאם תיתפס דובר עברית ברחוב קק"ל הירושלמי בימים אלה, סביר להניח שגבירה אמריקנית מדושנת תיתן בידך ארגז להובלה ו־50 דולר טיפ מראש.
חבר שלי, עורך דין שמחזיק משרד בשכונה, שכח לרגע ודיבר עברית ברחוב. כעבור כמה דקות תייר נחמד שאל אותו אם ייאות לבנות לו את הסוכה וכמה זה יעלה. מדפי החנויות ריקים לחלוטין. האורחים מחו"ל יודעים לחיות. הם עטים על הסחורה כאילו צמו חצי שנה. רן מעצב השיער עובד 24 שעות ביממה וחפצי בונת הציפורניים מפעילה עובדות במשמרות מסביב לשעון, כמו מכון MRI. השנה זה חמור הרבה יותר, משום שזה עתה חודש המנהג, אחרי שבמשך שנות הקורונה הוא בוטל, והתיירים נאלצו לחדול ממנהגם לבוא לארץ הקודש בתשרי ונותרו בגולה.
בקיצור, זה סיוט.
והשבוע, ממש בחול המועד, עמדתי בתור ארוך ומתנחשל לסנדוויץ' בייגל, צפיתי באימה בתיירת מזמינה 70 (!) בייגלים ריקים (בליבי חשבתי שהיא היתה יכולה להפחית שניים, ואז זו היתה גימטריה של "לולב") ופתאום הבנתי משהו: איזה כיף שהם באים. כמה יפה שירושלים נשטפת יהודים מכל העולם שבאים לחגוג כאן את חג הסוכות. הרי בסופו של דבר, חוץ מעיר הבירה שלנו ועיר עתיקה ויפה מאין כמותה, יש לה עוד תפקיד: היא גם בירת העם היהודי. והתור המטורף הזה לבייגל מביע את הרעיון הזה לא פחות מכל קבוצת "תגלית". זוהי העלייה לרגל המודרנית. הביטוי הכי קרוב למה שהחג הזה היה ועוד יהיה, בעזרת השם, אחד משלושת הרגלים שבו עולים לירושלים. כולם. כל עם ישראל.
לפני כמה שנים החליט ראש עיריית ירושלים משה ליאון שהחנייה בירושלים בימי החג תהיה בחינם לכולם. כולל לתיירים ולמבקרים. כתבתי לו אז שזה רעיון יפה, שיש בו גם היגיון פנימי. הרי עבורנו, עבור תושבי ירושלים, החנייה בחינם מפני שאנחנו גרים במקום. מפני שזה הבית שלנו. קיבלנו אזור חנייה והוא שלנו. בחג הסוכות, כתבתי לו, ירושלים היא הבית של כל היהודים. כל העם היהודי גר בירושלים. זהו, אם תרצו, אזור חנייה לאומי. ועל כן מיסטר סימפסון ומיסיס קראוטנברג, דוקטור מולדבסקי וכבוד הרב יום טוב שייני המעצבנים - אני מוחל וסולח לכם. על הכל. על הבייגל והפקקים וההמולה וההתנשאות. העיקר בואו. בואו בהמוניכם. "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו".