אני ידעתי מההתחלה שכדי להבטיח קומדיה רומנטית מוצלחת אני מוכרח לצידי את המלכה של הז'אנר - ואז, כשהיא לא היתה זמינה לתפקיד, התפשרנו על ג'וליה", פותח ג'ורג' קלוני את השיחה בבדיחה שובבה, כשהוא יושב לימינה של זוגתו הקולנועית משכבר הימים.
ג'וליה רוברטס צוחקת ומייד שמה את ידיה על גרונו כאילו כדי לחנוק אותו בזמן שהוא ממשיך, "אה, את פה? טוב לראות אותך, כי אמש במסיבה אחרי הקרנת הבכורה היית שפוכה עם הפנים על הרצפה".
אם תהיתם מדוע שני כוכבי הוליווד הענקיים שודכו להוביל בצוותא סרט נוסף זו הפעם החמישית, הרי רק מלחזות בהתנצחויות המשעשעות ביניהם אפשר להסיק במהירות על הכימיה הקומית נטולת המאמץ ששוררת בין השחקנים המוערכים, ללא שום תסריט.
"אנחנו מכבדים את הדיאלוגים שנכתבים עבורנו בסרט, אבל מעריכים כשנותנים לנו מרחב פעולה לאלתר בינינו", מתוודה קלוני על סוד הקסם מאחורי העבודה המשותפת, "ויש לנו הבנה מעבר לכך, כי שנינו גם עובדים כמפיקים בסרטים. אחרי זמן מה שאתה מצליח להחזיק מעמד במקצוע, אתה מחפש דרכים נוספות לקחת חלק בתהליך. אז בליהוק, למשל, אנחנו לא מתערבים, כי זאת רק תזכורת לכמה אתה עצמך התבגרת לעומת השחקנים הצעירים שנבחנים, אבל לכתוב, לביים ולהפיק - בהחלט בא בחשבון.
"במקרים מסוימים אתה מפיק ראשי, והאחריות שלך היא להביא את הכסף לממן פרויקט. אבל לרוב זאת עבודה של מפיק שותף, שזה אומר לעזור בהפצה ובקידום. אתה גם רוצה שתהיה לך יותר מעורבות, לא רק להיסמך על דעות ועל החלטות של אחרים, כי לאט־לאט אתה מגיע לאזור מסוכן עם זה. אלה תובנות שמגיעות עם הגיל".
היה בכלל צורך בחזרות לפני הצילומים?
"לא", מודה רוברטס, "אנחנו מכירים זה את זה די טוב", וקלוני מגיב בגלגול עיניים, "לזה קוראים משחק!"
אישה לא יפה
שני עשורים חלפו מאז שיתפו פעולה לראשונה על המסך הגדול ב"אושן 11" שביים סטיבן סודרברג, לצד כוכבים כמו בראד פיט ומאט דיימון, שהכניס 450 מיליון דולר ומדורג בתור הסרט הרווחי ביותר בקריירה שלה והשני הכי רווחי של קלוני אחרי דרמת החלל "כוח משיכה". בשנה שלאחר מכן רוברטס שיחקה לצד קלוני בסרט הבכורה שלו כבמאי "וידויים של מוח מסוכן", ובהמשכון "אושן 12". הפעם הקודמת שבה הופיעו יחד היתה בדרמת המתח "מפלצת הכסף" מ־2016, בבימויה של שחקנית אהובה אחרת - ג'ודי פוסטר.
ב"כרטיס לגן עדן" הם מגלמים זוג גרוש עם בת משותפת (קייטלין דיוור, "חורשות את הלילה", "לא ייאמן" בנטפליקס), שמייד לאחר סיום לימודי משפטים נוסעת לחופשה בבאלי, אף כי טכנית הסרט צולם באיי קווינסלנד בצפון־מזרח אוסטרליה בעת החורף שלנו, חודשי הקיץ בחצי הכדור הדרומי, ושם היא מתאהבת בבחור מקומי ומודיעה באימייל להוריה כי בכוונתם להינשא וכי היא נשארת לחיות שם. למרות האיבה ההדדית, על ההורים הקרייריסטים לחבור לתוכנית להשבת בתם, והם ממריאים יחד לאי הטרופי כדי למנוע את החתונה.
את הסרט, שיועד מההתחלה לרוברטס ולקלוני, כתב וביים אול פארקר הבריטי, שבעבר ביים את "מלון מריגולד האקזוטי" ואת סרט ההמשך של "מאמא מיה!" כשהפרויקט הוכרז על ידי אולפני יוניברסל לפני שנה וחצי, הם ציינו מפורשות כי הסרט יופץ קודם כל בבתי הקולנוע, למרות עניין גובר מכל שירותי הסטרימינג, כאקט של תמיכה מוצהרת ברלוונטיות הכלכלית של אולמות הקולנוע, גם בעידן הפוסט־קורונה.
"אנחנו אמנם מתלוצצים היום בקידום שנהנינו על הסט, אבל לעבוד תחת בידודים והגבלות קורונה זה כלום לעומת מה שאזרחי אוסטרליה הקריבו כשהם נשמעו להוראות הסגר שהוטל על המדינה עם פרוץ המגיפה", מצהיר קלוני, "אם אנחנו בארה"ב היינו נוהגים כמותם, חייהם של 900 אלף איש לא היו נלקחים. הצעד של האוסטרלים היה אומץ מובהק, ולהגיע לצלם שם כשהמצב השתפר החוויר בהשוואה למה שהם עברו. זאת היתה גאווה לעבוד איתם".
אבל לא רק על אתגרי הקורונה הם דילגו יחסית בקלות. "האתגר היה ברובו בידי הבמאי שניהל את העסק. כבר מראש הוא כתב לנו יופי של תסריט, והוא גם היה נכון לתפעל את כל הצוות והשחקנים כך שנשים לב לכל מה שהיה לו לומר. לא היה יום אחד רע על הסט, אנשים צריכים להבין שזה נדיר. אז זאת קודם כל מחמאה גדולה עבורו".
"הוא היה מאוד עדין איתנו", מוסיפה רוברטס, "מצחיק ואמיץ ובטוח בעצמו ובמה שהוא רצה להשיג. הוא הבין כל אחד מאיתנו באופן אינדיבידואלי ותפקד כמו רועה צאן שמוביל את כולם בדרך הנכונה. אני גם חושבת שזה ניכר בצפייה בסרט. עבורי התמריץ העיקרי היה כל אותן עקיצות בתסריט לעברו של ג'ורג', אני מתה על זה ומאמינה שרואים את זה עלי. אני נהנית להביט בו פשוט מאוהב בי קשות, ברמה פתטית אפילו, לא מבין את הרמז שהדמות שלי המשיכה בחייה ולא מעוניינת בו. אבל הוא לא מניח לה, לא קולט שאין מה לעשות בנידון ומנצל את מה שקורה עם הבת כדי למצוא את דרכו חזרה לחייה. ממש מעורר רחמים".
קלוני שוב לא נשאר חייב וקוטע אותה בביטול, "וואטאבר! ברור שאת לחלוטין לא הבנת את העלילה כי זהו בעצם סיפור על גבר שנאלץ לסבול את חייו עם אישה נוראית, שממנה התגרש, רק כי יש להם ילדה משותפת, אבל הוא עדיין מתעב אותה עמוקות. והוא גם אבא יותר טוב ממנה, לה יש אפס כישורים".
רוברטס מחוסרת עבודה
מצב הרוח ההיתולי של הצמד ניכר במראה הנינוח שבו הגיע כל אחד מהם למפגש העיתונאי בזום. רוברטס בשמלה לבנה קיצית ורחבה ומעליה בלייזר אפור, מרכיבה משקפי ראייה ושיערה הערמוני פזור. קלוני בג'ינס ובחולצת פולו סגולה ופשוטה, נשען לאחור רוב הזמן, עושה לה לעיתים פרצופים, קליל ומרגיש בבית לצד חברתו הטובה.
"כשנפגשנו לראשונה לקראת צילומי 'אושן 11' ישבנו על הרצפה ופשוט הרצנו בדיחות במשך שעות, ככה נשבר הקרח", נזכר קלוני בהיכרות ביניהם, "מאז ומתמיד הדינמיקה בינינו היתה קלה ולא מסובכת. וגם הפעם כששנינו קיבלנו את התסריט במקביל מהבמאי, הרמתי לה טלפון ואמרתי 'קראת את זה כבר? כי זה עובד אך ורק כששנינו בסיפור', ולמרבה המזל הכל הסתדר ויצאנו לדרך. זה כיף גדול לעבוד עם חברים, ועם ג'וליה".
"תבין, הוא פשוט כבר בשלבים של חרדת נטישה", מסבירה לי רוברטס בקריצה, "הוא זוכר שאחרי שאנחנו מסיימים פה, אני ממהרת לעלות על מטוס חזרה הביתה והוא מרגיש שהוא צריך להרחיק אותי כדי שהוא לא ייפגע. ומה שהוא לא מבין זה שככל שהזמן עובר, כך הוא מתיש אותי ואני כבר לא רוצה אותו איתי יותר".
קלוני: "התוכנית שלי עבדה!"
כששטתם על הסירה בסרט, נראיתם מתוקים יחד.
רוברטס: "אני מבטיחה לך שהוא לא זוכר. ג'ורג', היתה סירה שהפלגנו עליה באחת הסצנות".
קלוני: "הייתי על כדורים באותו יום".
רוברטס: "הכל שם היה ענקי ומסכן חיים. באתי, למשל, להרים איזו צדפה ואמרו לי 'שלא תעזי, היא תהרוג אותך'".
קלוני: "אפילו כשראיתי קרפדה קטנה וחמודה אמרו לי שהיא ארסית. וכל הזמן הזהירו אותנו מהמדוזות הקטנות כי הן הכי קטלניות. זה כרטיס לגן עדן זה?"
רוברטס: "כרטיס לחדר מיון".
אתם גם מפגינים כישורים על רחבת הריקודים.
קלוני: "ביקשתי מראש שנשריין זכויות לשיר ההיפ הופ 'Jump Around' של ההרכב האוס אוף פיין. זה הטריק שלי מהבית בכל מסיבה - לקפוץ זוהי טכניקת הריקוד היחידה שאני מביא איתי, בטח כשאתה שיכור. התאמנתי על זה במשך שנים. הייתי מאוד גאה בעצמי, למרות שהשחקנים הצעירים הסתכלו מהצד בבעתה. התגובה הלא אוהדת שלהם היתה אחידה. ונדרשנו להשאיר את אורך השיר על דקה בלבד כי העלות היא מיליון דולר".
רוברטס: "כך שיש עוד הרבה יותר חומר צילום של ג'ורג' בתנועות ריקוד מביכות שלא נכנסו".
האם להוציא סרט עכשיו זה בהכרח להקל את המצב אחרי שנתיים וחצי קשות?
רוברטס: "כן, זאת התחושה. באופן כללי תמיד יש רצון להצחיק את הקהל, ג'ורג' ואני באים כדי לבדר אנשים. זו הנאה גדולה בייחוד כשזה במהלך הצילומים על הסט, כשאנשי צוות צופים בנו יחד במוניטור ומתפקעים מצחוק. כשאנחנו שומעים אותם, זה אישור שהצלחנו ואפשר להמשיך לסצנה הבאה. לעבוד יחד בסביבה תומכת שכזאת זה כיף. וכשאנחנו מבלים זמן יחד בצורה מיוחדת על אי מרוחק ללא יכולת לברוח לשום מקום, זוהי פריבילגיה".
למה דווקא הסרט הזה?
רוברטס: "קשה למצוא קומדיה טובה ואף פעם לא באמת עשינו סרט מצחיק גדול, אף כי ככה אנחנו מתנהגים כשאנחנו יחד בחיים האמיתיים ולכן זה הרגיש הכי מתאים. וכשאני על הסרט אני נוהגת להתרכז בעבודה המסוימת שעלי לעשות - והיא לשמור שג'ורג' יתנהג יפה. זאת עבודה במשרה מלאה".
קלוני: "זאת תשובה טובה, אבל לא נכונה. האמת היא שהיא צלצלה אלי ואמרה שהיא מחוסרת עבודה, מוכנה לעשות כל דבר. אז בגלל שלא הלך לה בקריירה מאז 'ארין ברוקוביץ'' לפני 22 שנה, נחלצתי לעזרתה".
החיים הם גן עדן
לרוברטס וקלוני כל הסיבות בעולם להיות מרוצים מעצמם, על תקן שניים מהשמות ההוליוודיים האהובים זה שלושה עשורים, בעידן שבו נעשה קשה לייצר כוכבי ענק גלובליים כמותם. עוד משותף להם, אף אחד לא יופתע, שרוברטס הוכתרה לאישה היפה בעולם חמש פעמים וקלוני נבחר לגבר הסקסי ביותר פעמיים עפ"י מגזין People. ובניגוד להנחה הרווחת בעקבות ניסיונות קולנועיים לא מוצלחים וכמה גיחות טרנדיות לטלוויזיה בעשור האחרון, מבחינה כלכלית שניהם דווקא שגשגו.
קלוני (61) מינף את התהילה להון עצמי אשר מוערך בכחצי מיליארד דולר, הודות למכירת מותג הטקילה "קאסאמיגוס" יחד עם חברו הקרוב איש העסקים רנדי גרבר (בעלה של דוגמנית העל בדימוס סינדי קרופורד) ושותפם העסקי מייקל מלדמן בסך מיליארד דולר, והיותו פרזנטור בפרסומות של מותג נספרסו. בשנה שעברה חשף כי סירב ל־35 מיליון דולר ליום צילומים בודד לפרסומת לחברת תעופה, הואיל והיה מדובר ב"מדינה, שאף שהיא בעלת ברית, היא שנויה במחלוקת לעיתים, וחשבתי שאם זה ידיר שינה מעיניי, זה לא שווה את זה". ברשת מיהרו המחרימים לטעון כי מדובר באל על, בעוד האחרים שיערו שסביר כי מדובר בחברת אמירייטס של איחוד האמירויות, שברשותה תקציב ענק ולרוב מגייסת סופרסטארים לפרסומות, כמו ג'ניפר אניסטון וכריס המסוורת'.
מכירת חברת הטקילה הקפיצה את קלוני ב־2018 לצמרת דירוג השחקנים המשתכרים ביותר בהוליווד לפי מגזין "פורבס", דווקא בתקופה של הפוגה קצרה ממשחק. רוברטס (54) ניצבה בראש דירוג השחקניות המשתכרות ביותר הודות לתפקיד נשכח ברזומה, "חיוך של מונה ליזה", שעליו הרוויחה 25 מיליון דולר בשנת 2003. בחודשי האביב צילמה סרט דרמה עתידי לנטפליקס בשם "Leave The World Behind", על פי הדיווחים עם שכר זהה לזה מלפני שני עשורים. הונה העצמי מוערך בכמחצית משל קלוני, רבע מיליארד דולר, בין השאר בזכות חוזה הפרזנטורית זה 12 שנים עם חברת הקוסמטיקה לנקום וקולקציית תכשיטים שהוציאה עם מותג העילית שופארד.
"בזכות הפרסומות ללנקום אני מבקרת פעם בשנה בפריז, ומבחינתי כל מה שיבקשו ממני לעשות שם אעשה", אומרת רוברטס, "יש אזורים שאני אוהבת יותר וחנויות מסוימות שאני נוהגת לפקוד, אבל אני לא רוצה לומר בדיוק כדי שלא יעקבו אחריי לשם. אני מתלוצצת. זה בעיקר כי אני בטח לא אדע להגות את השם כמו שצריך בצרפתית ואביך את עצמי. אני אוהבת לטייל בכל עיר כמה שיותר, היכן שאפשר ללכת הרבה וליהנות מכל מה שסביבי. אבל אני כבר לא נוהגת לטייל בעולם כבעבר. אנחנו משפחה מאוד חמה כך שזה לא מאוד חסר לי. אני אוהבת שכל מי שנכנס לבית אומר שלום ומכריז שהוא הגיע, ריטואלים מינוריים כאלה שמאוד חשובים בעיניי. וכשאני שבה הביתה מסט צילומים למשל כולנו מתחבקים, רוצים רק להתחבר ולהשלים פערים, וזה נעשה משמעותי יותר עם השנים כי אני עובדת בתקופות מאוד מוגדרות וכל איחוד משפחתי מיוחד אף יותר".
הכי טוב שיש
מאז נישאה רוברטס ב־2002 לבעלה, הצלם דני מודר, היא הורידה הילוך בקריירה לטובת גידול ילדיהם בבית החווה המשפחתית בניו מקסיקו, התאומים הייזל ופיניאס, שבקרוב ימלאו להם 18, והנרי, בן 15. אחרי השלאגרים הרומנטיים "אישה יפה", "נוטינג היל" ו"החתונה של החבר שלי", ב־2000 קיבלה רשמית את חותם האיכות האולטימטיבי כשזכתה באוסקר על "ארין ברוקוביץ'". לפני תשע שנים היתה מועמדת לראשונה מאז על "אוגוסט: מחוז אוסייג'", וחצי שנה לאחר מכן גם היתה מועמדת לאמי על סרט הטלוויזיה "הלב הרגיל". בשנים האחרונות ניסתה שוב את מזלה בטלוויזיה במיני־סדרות "השיבה הביתה" ו"גזליט", אבל לא הצליחה לעלות על הגל. בכל אופן, הישגיה החשובים באמת מבחינתה הם בתחום אחר.
"שלושת הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים הם שנולדתי, שהתחתנתי ושילדתי ילדים", היא אומרת, "בנישואים מצאתי את ההתאמה המושלמת עבורי. אין הגדרה כללית מה זה אומר למצוא את האדם שמתאים לך בכל העולם הענק שלנו. אלו הדברים שמעצבים את דמותך, שמזקקים את ההגדרה של מי אתה כבן אדם, והילדים שלי די יצירתיים וחובבי מוזיקה, בפרט הבת שלי, שמנגנת בפסנתר בכישרון רב. מוזיקה היא הכל בבית. אני מתמוגגת מאושר כשאני שומעת אותה מנגנת".
ומתגעגעת כשאת הרחק מהבית בצילומים?
"תראה, המקצוע הזה מצריך חוזק נפשי. יותר מ־30 שנה, ולא הרבה השתנה. אם זה לא צילומים אז אירועי קידום וראיונות כמו עכשיו, לנדוד מעיר לעיר. אני מתנחמת בעובדה שאני לצד שחקנים נוספים ואני שם לעזור, הם מרגישים חופשי לפנות אלי לעצה. גם במעגל החברים הפרטי שלי אני בדרך כלל זאת שמעניקה עצות ומתכבדת לעשות זאת".
הגעת לשלב בקריירה שבו סרט שלך הפך למחזמר, "אישה יפה", בקרוב גם בגרסה ישראלית.
"זה סוריאליסטי לגמרי, לא תיארתי לעצמי כמה מוזרה תהיה ההרגשה לצפות במחזמר בברודווי לפני כמה שנים. המפיקים עשו עבודה נהדרת, נהניתי מאוד והלחיים כאבו לי מרוב שחייכתי מגאווה לאורך כל המופע. באמת לא שיערתי כמה יוצא דופן זה פתאום לשמוע את השחקנים מעבירים את הסיפור על במת תיאטרון.
"ג'וליה הצעירה אמרה את הטקסטים הללו כדי למלא סצנה בסרט", היא מגלה וצוחקת, "אלתרנו לאורך כל הצילומים, ניסינו כל הזמן לשנות שורות בתסריט ולהצחיק את הבמאי המנוח גארי מרשל על הדרך. אני מתגעגעת אליו מאוד".
מה את עושה בזמנך הפנוי?
"אני סורגת, לבני משפחה, לחברים, לכולם, ובטח בחודשים הקרובים לקראת החגים אצלנו".
התנגשות גורלית
קלוני בעצמו התברגן, עת זנח את תואר הרווק הנצחי ונישא לעורכת הדין ופעילת זכויות האדם הלבנונית־בריטית אמל עלמודין (44) ב־2014. לפני חמש שנים נולדו התאומים אלכסנדר ואלה, והמשפחה מדלגת בין בתים בלוס אנג'לס, במקסיקו ובצרפת והווילה היוקרתית על אגם קומו באיטליה. לאורך השנים הוא זכה בשני אוסקרים, עבור שחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב"סוריאנה" ב־2006, וכמפיק ב"ארגו" שביים בן אפלק ב־2012. לצד פרויקטים מקצועיים, קלוני גם נודע במעורבות פוליטית והומניטרית, אף כי בראיון ל־BBC בשנה שעברה הכחיש כוונות לרוץ לפוליטיקה בעצמו ואמר, "עברתי את גיל 60 ואני רוצה חיים נחמדים. דנתי בנושא עם אשתי, שנינו עובדים הרבה ואני כבר רואה באופק את גיל 80. זה מספר מוחשי, לא משנה כמה אני מתעמל, ולכן אנחנו רוצים ליהנות מהשנים הללו כמה שיותר".
אחד הרגעים שגרמו לו לפקוח את העיניים היה תאונת אופנוע ביולי 2018, כאשר התנגש במכונית בזמן שרכב במהירות מופרזת בדרך לסט צילומים בסרדיניה של המיני־סדרה "מלכוד 22", שהפיק, ביים וכיכב בה. "בדרך חזרה מבית החולים אמל שאלה אותי אם אני רוצה לרכוב מעתה והלאה", מספר כעת במבט לאחור קלוני, שיצא בנס בפגיעות קלות בלבד, "ועדיין הייתי די נסער. פגעתי ברכב במהירות של איזה 110 קמ"ש, והיה לי מזל גדול כי על פי הסטטיסטיקה לא הייתי אמור לשבת כאן היום. ניצלתי את כל תשע הנשמות שלי בפעם אחת. אז הגעתי למסקנה שנותרו לי במקרה הטוב עוד 40 שנה לחיות, ואני יכול להניח לאופנוע בצד. יש לי תאומים לחשוב עליהם, זאת אחריות שלא הכרתי קודם. אבל קיבלתי את ההחלטה בעצמי", הוא מצהיר, "אמל לא אילצה אותי לוותר על התחביב".
מצא חן בעיניך רעיון הנישואים?
"הייתי נשוי בעבר, אנשים לא זוכרים. זה לא החזיק מעמד כי לא הייתי כל כך טוב בזה, אז בראיונות אמרתי שלעולם לא אנשא וזו הפכה למנטרה מזוהה איתי. בפועל זה לא היה משהו שדהרתי לעברו, קל וחומר ההורות. ואז אישה מופלאה נכנסה לחיי וחשבתי שאהיה בר מזל אם נתחתן ונגדל ילדים. לא יכולתי לדמיין תרחיש מיוחד יותר".
אתם מדברים עם הילדים בכמה שפות שונות?
"האמת שמאחר שרוב הזמן אנחנו בבית באגם קומו, איטלקית הפכה לשפה מרכזית עבורם, לצד אנגלית. אין ספק שבמחלקת המוח הם קיבלו את הגנים של אשתי. הם ילדים מצחיקים ומבריקים. הבן שלי כבר יודע לעשות תעלולים בדיוק כמו אבא שלו.
"החיים השתנו ברגע שהפכנו להורים. הנה דוגמה, הילדה לא הרגישה טוב באמצע הלילה ומייד התגנבה אלינו למיטה, ואני עברתי לישון בספה בחדר הילדים. אז אתה צריך לעשות כל מיני פשרות ושינויים. אבל אני הבחור הכי בר מזל בעולם. מאוחר בחיים פגשתי פתאום אישה שאני לא יכול לדמיין כיצד אפשר להיות יותר מאוהב מאשר אני מאוהב בה, ואני גאה בה מאוד. מה עוד אפשר לבקש? כל עוד הילדים ישנים בשקט, החיים יפים".
