המשפחה המלכותית

אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה יישאר אחרי כל הבלגן הזה חוץ מהרבה מאוד ממתקים עם חתיכות דשא? כנראה כלום | צילום: GettyImages

נדודי שינה שחוויתי בחמש לפנות בוקר, במחשבות על יום ההולדת של אחייניתי הצעירה, הזכירו לי (שוב) מה הדבר הכי חשוב בעולם

בלילה אחד מלילות השבוע התעוררתי בבעתה. האמת ניתנת להיאמר שלא ממש הצלחתי להירדם לאחר מכן, כי הייתי בלחץ שמא לא אתעורר בזמן. על כן היטלטלתי בין שינה חטופה, שיטוט בטוויטר, הירדמות קלה, חלום מוזר על גל הירש, קימה חטופה, שירותים, לגימה, שינה, בוקר.

עייפתי מאוד, אמנם, אבל זה לפחות הצדיק את עצמו, כי כך הייתי ער ודרוך למשימה הקריטית שבגינה התעוררתי מראש: באותו יום חל יום ההולדת של אסתי אחייניתי. המנהג אצלנו מימות עולם הוא שמי שיש לו יום הולדת, זוכה שתמונת הקבוצה המשפחתית תהפוך לתמונה שלו, והוא מחזיק בזכות הזו עד יום ההולדת של הבא/ה אחריו.

אני ייסדתי את המנהג החשוב הזה, ואני גם אחראי לו (למרות שאני כבר מהרהר בצורך להעביר את האחריות למישהו אחר מצעירי המשפחה, או לפחות לשכור לי עוזר; המשפחה גדולה והלחץ רב). והנה, אסתי היא ילדה בת 11 שלא חברה בקבוצה, כי אין לה ווטסאפ, ועל כן חשוב שהחילוף יהיה עוד לפני שהיא יוצאת את הבית לכיוון בית הספר - וכך היא תספיק לראות שהמנהג נעשה ולשמוח בשמחת יום הולדתה.

עכשיו, אני יודע שאתם צוחקים עלי צחוק גדול, כי אדם בן 50 ששנתו נודדת, והוא קורא ערכים בוויקיפדיה על פוליטיקאים קומוניסטים ומתכונים לדגים נאים בחמש בבוקר, וכל זאת בשל הלחץ פן יירדם ולא יחליף תמונה בקבוצת הווטסאפ - הוא קצת דפוק. אבל מצד שני, אני יודע עוד משהו, והוא שאתם מאמינים לי באמונה שלמה שזה מה שקרה. כי ככה זה העניינים האלה, של השילוב קשר משפחתי־יום הולדת־ילדות־טכנולוגיה־טיימינג. הם משתלטים על החיים.

ובצדק, יש לומר. אם יש משהו שאני הולך ומשתכנע בו, הולך ומתחזק, זו הקביעה והידיעה שהמשפחה היא תמיד במקום הראשון. זה נכון לגבי תשומת הלב והחשיבות, נכון לגבי הדאגה וההשקעה, נכון לגבי האובססיה ונדודי השינה. וכך בדיוק זה צריך להיות.

עוד רגע נישאל למי אנו מאחלים שנה טובה. והתשובה היא: גם לדוד גיבור אשר על המשמרת, וכמובן לכל נוטר בעיר ובכפר, אבל קודם כל לך, אבא, ולך, אמא. בעוד שבועיים נישאל ממי אנו מבקשים סליחה, אז לפני ביבי וגרוניך והמלך צ'ארלס והעם האוקראיני, נבקש יפה סליחה מהורים וילדים ובני זוג, ואחים ואחיינים.

לי יש סליחה אחת פחות לבקש השנה, כי את התמונה של אסתי החלפתי בדיוק בזמן, והיא עוד הספיקה לראות אותה לפני שיצאה לבית הספר. אז מזל טוב, אסתי המתוקה, ושנה טובה לך ולכל משפחתנו האהובה, מכל הצדדים. אני לא מבטיח שבתשפ"ג אתמסר כל־כולי אליכם, אבל אני מבטיח שאשתדל לעשות את זה טוב יותר מבתשפ"ב - וגם קורא לכל קוראיי לעשות כן. שנה טובה ומתוקה.

Load more...