כפתור אחד של נטפליקס חסך לנו 195 שנות חיים

לפני כחמש שנים איתרו במחלקת המחקר של נטפליקס נתון סטטיסטי מרתק: 15% מהפעמים שמשתמשי שירות הסטרימינג הריצו קדימה קטעים בסדרות שהם צפו בהן, היו בחמש הדקות הראשונות של הפרק. כשהבינו בנטפליקס את הסיבה לכך, הם פיתחו פיצ'ר חדש, את הכפתור Skip Intro, שנועד לסייע בשיפור חוויית הצפייה. לא בטוח שמפתחי הטכנולוגיה הבינו אז כי מדובר בשינוי המשמעותי ביותר שיחווה עולם הטלוויזיה מאז המצאת הבינג׳.

קל למצוא סיבות מדוע אנשים מעדיפים להעביר את הפתיחים. אלה חוזרים על עצמם, וכשצופים במרתון פרקים בזה אחר זה, פתיח ארוך מעיק. והנה, בתוך חמש שנים כמעט כל פלטפורמות הצפייה העתיקו את השיטה מנטפליקס, אף כי עד לאחרונה המחשבה שצופים וצופות יעדיפו להריץ את תחילת התוכנית האהובה עליהם היתה בלתי נתפסת.

הכפתור skip intro נלחץ בנטפליקס ביום ממוצע 136 מיליון פעמים. מספר מפלצתי שמתייחס אמנם לשרת סטרימינג יחידי (ופופולרי), אך המגמה ברורה. ואם להיות אובר־דרמטיים כמו נטפליקס, אז 136 מיליון לחיצות חסכו לצופים זמן חיים מצטבר של 195 שנים. כדאי, לא?

בוויתור הגלובלי של צופי הטלוויזיה על פתיחי הסדרות שלהם מבעבעת תהייה לגבי השפעות עתידיות. הייתכן כי הגענו לסופו של עידן? ואם כך, יכול להיות שיותר לא נקבל פתיחים מיוחדים עם מנגינות אייקוניות כחלק מחוויית הצפייה?

פעם כמעט לכל תוכנית גדולה היה פתיח שנכנס לפנתיאון. לא מוגזם אפילו לומר שהן לא היו אותן סדרות ללא הפתיחים שלהן. "הסופרנוס", "תיקים באפלה", "הנסיך המדליק מבל אייר", "אזור הדמדומים", "דקסטר", "המשרד", "סקס והעיר הגדולה", "חברים" - רק תשמעו את המנגינה, תמחאו כפיים כשצריך, ומיד תיכנסו למוד הצפייה המתאים. זה חלק מהכוח של הפתיח.

מישהו יכול לדמיין את "משחקי הכס" ללא המוזיקה האייקונית שפותחת כל פרק, וכאילו מזמינה את הצופה להיכנס לתוך אופרה של חיים ומוות, מסע ארוך על מפת ווסטרוז?

כבר כמעט עשור שהפתיחים סובלים מכרסום במעמדם ובנחיצותם. פחות לחנים גרנדיוזיים, פחות חשיבה יצירתית, ולמעשה סדרות רבות ויתרו לחלוטין על פתיח בתחילתן. קשה לחשוב על פתיחים מהשנים האחרונות שאסור לפספס (מישהו אמר "יורשים"?) רוח הקהל, שיטת הצפייה והטכנולוגיה הכתיבו לתעשייה שינוי כפוי, ופתאום האפשרות לייצר פתיחים אייקוניים לסדרות נמחקה מעולם הטלוויזיה של ימינו.

פתיח הוא חלק מדנ"א של סדרה. הוא משרת את הצופה בכך שהוא כמו מארחת במסעדה - ילווה אתכם לנקודת הפתיחה ויכניס אתכם לאווירה המתאימה. כשלוחצים "דלג על הפתיח", אתם מונעים מעצמכם סיכוי לחיבור עמוק ואינטימי יותר עם התוכן, מעבר לסיפור או להזדהות עם דמויות. הפתיח הוא האריזה של המוצר, וסדרה בלי פתיח היא כמו קרמבו בלי עטיפה.

בפעם הבאה כשאתם מנסים לחסוך 40 שניות בחיים בעזרת לחיצת כפתור, דמיינו את הפתיח הכי טוב לדעתכם בתולדות הטלוויזיה, ותחשבו - האם גם עליו הייתם לוחצים אם היתה לכם האופציה?