רוצה להיות מאושר? שאל אותי כיצד

"יש לנו מלחמות, טילים, פיגועים, רבים פה כל היום בפוליטיקה, והתמכרנו לזה, לחיים הלא שגרתיים. הנתונים מראים שהתמכרנו לריגוש", אומר פרופ' טל שביט. "אקשן הוא חלק מהסיפור שלנו - ההתמכרות לאדרנלין. וזה מסביר איך למרות כל הקשיים אנחנו עדיין מאוד מאושרים".

לפרופ' טל שביט, מומחה לכלכלה התנהגותית ולכלכלת אושר, מנחה קורסים וסמינרים באוניברסיטת אריאל, יש תשובה לשאלה שכולנו מתחבטים בה. רוצים להיות מאושרים? המתכון: תצרכו פחות - פחות חדשות, פחות רשתות חברתיות ופחות מתרבות השופוני, תחיו על פי ערכים - והנה, אתם בדרך אל האושר. קל? לא בדיוק.

במדד האושר העולמי שפרסם האו"ם בחודש מארס עלתה ישראל למקום התשיעי. במקום הראשון, כהרגלה, פינלנד - מולדת האושר, ומעלינו נמצאות מדינות סקנדינביה (דנמרק 2, שבדיה 7, נורבגיה 8). אז מתברר שאנחנו, כציבור, עם מאושר. את שביט הנתונים לא הפתיעו.

"עלינו בשנה האחרונה לעשירייה הפותחת, בפעם הראשונה, מתוך 150 מדינות. וזה מעניין, כי הקורונה כלל לא השפיעה על האושר בעולם, גם לא בישראל".

איך זה יכול להיות?

"האושר לא השתנה, השתנו הרגשות. היו בקורונה רגשות חיוביים ורגשות שליליים, אבל זה זמני. אנשים היו פחות בעבודה ויותר בבית, היה להם יותר פנאי. אנשים גילו שיש להם ילדים בבית, אנשים גילו את עצמם.

"אנחנו רואים את השלכת ההבנות האלו בגל התפטרויות. אנשים התפטרו כי איבדו אמון במקום העבודה, נזרקו לחל"ת והתחילו לחשוב מחדש על הקריירה ועל שינויים. work-life balance הופך לעניין מרכזי מאוד. עוד לפני שאלות על שכר, אנשים שואלים בראיון עבודה אם אפשר לעבוד מהבית, מהי הגמישות בשעות או כמה חופשות יקבלו. בפורטוגל ובצרפת חוקקו חוקים שנועדו למנוע גלישת עבודה מעבר לשעות המסודרות, וזה יגיע לישראל".

אתה מזהה מגמה בשוק העבודה?

"בוודאי, השינוי מתחיל מלמטה, מהצעירים. דור ה־Y ודור ה־Z לא מוכנים לעבוד אחרי 5, ולא יישבו בחברת היי־טק עד הלילה. ב־7 הם כבר יהיו במכון הכושר הסמוך לביתם. תעשיות שלמות סובלות ממחסור בעובדים. מורים, למשל. אין שוםwork-life balance בתחום הזה".

כי העובדים לא רוצים להיות עבדים.

"נכון. המילה עובדים היא מילה מכוערת. אני מעדיף 'מועסקים'. הרבה אנשים מפנימים שנמאס להם להיות עבדים ויורדים ברמת החיים עכשיו. הקורונה לימדה אותנו שאפשר לצמצם, ולקבל בתמורה רווחה נפשית".

עם זאת, גם עבודה חלקית ומשכורת מצומצמת מייצרות בעיה - ובעיקר חרדה כלכלית.

"במחקרים ראינו כי אנשים לא נרדמים בלילות בגלל לחץ מהעבודה, משימות ודאגה. כמעסיק, אתה לא רוצים מועסקים עייפים. עייפות פוגעת בפריון העבודה, אז מה עשינו בכך? זה מעגל שלא נגמר.

"כדי להתגבר על הבעיה הוכנס לארגונים תפקיד חדש, CHO - סמנכ"ל אושר בארגונים. תפקידו לאפיין את העובדים לפי גיל, מגדר, מצב משפחתי וכדומה, ולנהל את האושר של המועסקים, לא רק בשעות העבודה אלא לאורך כל היום. לעודד אותם לשינה בריאה, לעודד תרבות פנאי. כשמנהל פונה למועסק בשעות הערב, או בזמן שהוא בחופשה, הרי זו לא פחות מחוצפה. יש לנו תרבות ניהול מאוד בעייתית".

יש מדדים בדו"ח שהפתיעו אותך?

"כן, היה פרק שהוקדש לשאלה על חיים לא שגרתיים, והרבה ישראלים מעדיפים שלא לחיות בשגרה. תמיד שואלים אותנו איך ישראלים כל כך מאושרים, כי בואי נסכים שדי מטורף לחיות פה, אז הנתונים מראים שהתמכרנו לריגוש, לחיים הלא שגרתיים. לישראלים שעוזבים למדינות כמו נורבגיה או שווייץ קשה עם השעמום, כי 'לא קורה פה כלום'. אקשן זה חלק מהסיפור הישראלי".

שביט נמצא ב"שדה מחקר מהטובים בעולם", לדבריו. ישראל היא קרקע פורייה לחקר פחד, אושר ושביעות רצון מהחיים. בשנים האחרונות הוא חוקר פחדים באמצעות מחקרי שטח כמותיים.

בוא נדבר על הפער בין אושר לאומי לאושר אישי.

"אושר הוא שביעות רצון מהחיים באופן כללי. רגשות באים והולכים. בבוקר אני שמח ובצהריים עצוב, אבל זה לא משפיע על שביעות הרצון מחיי, והמחקרים מראים שביעות רצון יציבה, ובסך הכל הישראלים שבעי רצון מחייהם, שזה מעניין  במיוחד על רקע העובדה שאנחנו מדינה שחיה במינוס. 50 אחוז מהאוכלוסייה במינוס תמידי, זו תרבות ה'יהיה בסדר' ורצון לחיות את הרגע כי האיראנים על הגדרות. אז הרבה משפחות רודפות אחרי המינוס, אנחנו חיים בתרבות שפע מטורפת. את יכולה לקנות כל דבר, ובישראל כמעט לכל ילד מגיל 8 יש טלפון. אנחנו פחות שקולים, ואנשים לא דואגים לפנסיה".

עושר זה לא הכל

היתה זו להקת אבבא השבדית שזיקקה את המסר "כסף, כסף, כסף/ כל הדברים שהייתי יכול לעשות/ אם היה לי קצת כסף/ זהו עולם של עשירים". השבדים ידעו מה צריך בחיים כדי להשיג אושר - להיות מסוגלים לקנות אותו, ופרופ' שביט לא מכחיש, אבל מעט מסתייג.

"כסף לא עושה אותנו מאושרים. ערכנו מחקר על זוכי לוטו בארה"ב וראינו את זה. לכולנו יש חלום להיות עשירים, ואנחנו חושבים שאם נגשים אותו נהיה הכי מאושרים בעולם. זה לא עובד ככה. הבסיס לאושר הוא בריאות, וכסף לא תמיד קונה בריאות.

"יש עשירים שנפטרו בגיל צעיר והכסף לא עזר להם. אנשים שמתעשרים במהירות ומפסיקים עם פעילות יומיומית - פוגעים לעצמם באושר. הם מאבדים את הקהילה, נהיים חשדניים, חושבים שרוצים את קרבתם בגלל הכסף, ופתאום במשפחה יש סכסוכים. כסף זה טוב כחלום".

נדמה לי שזה מה ששי־לי שינדלר ניסתה להוכיח בסרט שלה.

"כסף טוב לאושר כי הוא נותן תחושת יציבות. השאלה היא מה אתה עושה עם הכסף, ואיך אתה ממשיך את שגרת חייך.

"מרבה נכסים - מרבה חרדה. לא צריך לרחם על אנשים עשירים, אבל הדגם שצריך להיות הוא שאם אתה מתעשר תקדיש את יתרת חייך לנתינה, ככה תהיה בן אדם מאושר. זה לא אומר רק לתרום כסף, כי נתינה זה גם לעזור למיזמים, גם לדבר עם תלמידים, ללוות פרויקטים וכדומה. אם אדם התעשר והצליח, זה זמנו לעשות למען אחרים".

וכשמסתכלים מבחינה כלכלית, הפערים בישראל עצומים.

"זו אחת הרעות החולות של הצמיחה הכלכלית בישראל - חוסר השוויון. צריך לשפר את מעמד האישה בישראל, כי השינוי לא מהיר מספיק. אני לא מצליח להבין את ההיגיון שאישה וגבר באותה משרה לא ירוויחו בצורה זהה. מחקרים מראים כי נשים יותר יעילות בעבודה, ומצליחות בהרבה יותר תחומים שגברים לא מצליחים בהם, גם בשוק ההון למשל. הן מנהלות הרבה יותר טובות מגברים. רק כאשר ישפרו את מעמד האישה זה יצמצם את אי־השוויון הכלכלי. למשל, אחותי עובדת סוציאלית, שעושה עבודת קודש בכלום כסף, וזה נורא. יש מחסור נוראי בעובדות סוציאליות, באחיות ובמורות, וזה הכל עניין של סדר עדיפויות".

הפערים הכלכליים משפיעים על האושר?

"במדינה שלנו שוויון כלכלי פחות רלוונטי, הוא נמדד בשונות שיש בהכנסה. אחת האוכלוסיות הכי עניות בישראל היא החרדים, אבל הם הכי מאושרים. אושרם אינו קשור לכסף - יש להם משמעות, אמונה, ערכים, לכידות חברתית. לחברה החילונית יש הרבה מה ללמוד מהחרדים על תמיכה הדדית, על צניעות ועל נתינה, שהן מיסודות האושר.

"קהילה היא אחד מחמשת הדברים הכי חשובים לאושר. אנשים בקהילה חזקה יודעים שאם ייפלו אז הקהילה תתפוס אותם ותעזור להם, הם לא יישארו לבד. מי שחי בקהילה מנוכרת לא חש ככה, וזה לא טוב לאושר".

והישראלים אוהבים קהילתיות.

"נכון. זה חלק מסודות האושר שלנו. הקהילתיות שלנו מאוד חזקה. לדוגמה, יפן מדורגת נמוך במדד למרות שהיא מדינה עשירה, וזה משום שהיא חברה מאוד אינדיבידואליסטית ותחרותית, מה שמשפיע על רמות האושר. במקומות האחרונים במדרג נמצאות מדינות אפריקה, בגלל העוני ותוחלת החיים הנמוכה, ואפגניסטן, סוריה ולבנון סוגרות את הרשימה".

המתכון המפתיע לאושר

שביט (48), תושב גבעתיים, נולד וגדל בחדרה. אמו היתה גננת ואביו עבד בחברה לסלילת כבישים. הוא למד כלכלה וניהול לתואר ראשון בפקולטה לתעשייה וניהול בטכניון, ואת התואר השני עשה באוניברסיטת בן־גוריון.

"עברתי ילדות בלי פלאפונים ובלי מחשבים. גדלנו בשכונה עם כדורגל, ילדות של פגישות פיזיות ולא שיחות דרך מסכים. היו תקופות פחות טובות כלכלית.

"הילדים שלי חיים בעולם של שפע, יש להם מחשב בכל חדר, כל מה שהם צריכים, ומצד שני חבל לי שאיבדנו את הפשטות, הצניעות וההסתפקות בדברים הפשוטים של החיים, שנראים לנו היום חסרי ערך. לדעתי יש להם הרבה מאוד ערך".

את סולי, אשתו, רואת חשבון, פגש באוניברסיטת בן־גוריון. הם הורים לשלושה - דרור בן 16, יהל בת 14 ונויה בת 10.

"אנחנו הסיפור הישראלי במידה מסוימת. אני דור שלישי לשואה, אבי בן יחיד ואמי ילידת הארץ. הוריה חלוצים שעלו מפולין לפני המלחמה, ייבשו ביצות בחדרה ובעפולה. אבא של אשתי נולד בספרד, בטנג'יר, ואמא שלה ילידת הארץ אבל הוריה ממרוקו, והדיון על הגזענות תמוה בעיניי.

"אני חוקר אושר לאומי, וזה נורא רע לאושר הלאומי, זה מפצל אותנו. הדבר המרכזי באושר הלאומי הוא קהילה, אחדות, תחושת היחד שמרגישים בימי הזיכרון והעצמאות או כשקורה אירוע טרגי. בסוף כולנו פה ביחד. אני לא חושב שאין אפליה, אבל הזמן יעשה את שלו וזה ישתנה, הדור של הילדים שלנו לא יחשוב שזה רלוונטי. מה הבן שלי - מרוקאי או פולני? כולנו ישראלים. הילדים שלנו לא עוסקים בזה יותר, זה לא רלוונטי".

אם אני רוצה לגדל ילדים מאושרים, מה עלי לעשות? תן לי מתכון בבקשה.

"המחקרים בתחום כלכלת אושר וניהול אושר בדקו איך אפשר להיות מאושרים בגילי 30 ו־40, ומצאו שערכים הם הדבר הכי חשוב. ככל שמחנכים מגיל צעיר לערכי צניעות, הסתפקות במה שיש ונתינה, הילדים יגדלו להיות מאושרים. מצאנו במחקרים כי ילדים שמקבלים דמי כיס מגיל 6 יודעים לדחות סיפוקים בגילים הבוגרים. גם ילדים שעסקו בספורט מגיל צעיר יודעים להתמודד עם דחיית סיפוקים. לכן מערכת החינוך צריכה ללמד יותר מיומנויות. יעזור אם נלמד אותם חינוך פיננסי, ובעיקר יכולת דחיית סיפוקים.אנשים שלא יודעים לדחות סיפוקים עושים פחות ספורט, אוכלים פחות בריא, מעשנים ושותים אלכוהול. המיומנות הזו הולכת ופוחתת בקרב בני נוער וילדים, ואז התוצאה היא יותר אלכוהול, יותר סמים, יותר עישון, יותר אלימות ויותר הוצאות כספיות".

כדי להפוך את ישראל לאימפריית אושר מציע שביט "מהפכה טוטאלית במשרד החינוך". הוא מסביר כי "אם נמשיך ככה, אבוי לנו לאן נגיע. יש מדינות שהאושר מוטמע בחינוך. מלמדים איך לחיות חיים מאושרים. מערכת החינוך זקוקה לרפורמה של 180 מעלות, להרחיב את ימי הלמידה מהבית. חייבים להכין את התלמידים לעולם החדש, צורת הלימוד צריכה להשתנות, ועצוב שמעמד לימודי הרוח והחברה הולך ויורד. אנחנו חייבים לייצר בני אדם, ללמד היסטוריה, אזרחות, תנ"ך, ואני הייתי מכניס לימודי פילוסופיה וכלכלה ומגביר אזרחות. אנשים שלא יקבלו את הערכים אולי יידעו מתמטיקה מצוין, אבל זה יהיה רע מאוד. הייתי מתגבר גם את לימודי הספורט.

"ברמה האינדיבידואלית, גילינו שמה שעושה אנשים מאושרים הוא ניהול האושר: לעשות ספורט באופן יומיומי, לחזק קשרי קהילה, להשקיע במשפחה ובחברים, להתנדב, למנן רשתות חברתיות וצריכת חדשות".

האושר חשוב ככלי להפחתת תחלואה, להגברת פריון העבודה ולהנעת הכלכלה. היית מצפה שהממשלה תעסוק בכך, לא?

"נושא האושר הלאומי לא מעניין אף אחד. באיחוד האמירויות יש שרה לאושר מ־2016. יש מדינות בהודו שיש בהן יועצי אושר לממשל, ויש שרה לענייני בדידות באנגליה. בישראל אין אזכור לאושר לאומי במצע של שום מפלגה. אם אנחנו רוצים להתמודד עם הטרור, ברור שחוסן לאומי ולכידות יסייעו לנו".

התבגרות שנייה

וכדי להיות מאושרים, כמה שעות צריך להשקיע בפנאי?

"אני מבדיל בין פנאי פסיבי לאקטיבי. פנאי פסיבי הוא לצפות בנטפליקס, ופנאי אקטיבי הוא פעילות ספורט או מפגש עם חברים. פנאי אקטיבי טוב לאושר, בעוד פנאי פסיבי מסוגל אפילו לפגוע בו. כמו שאנחנו מנהלים את העושר, כך צריך לנהל גם את הפנאי שלנו ושל הילדים. חלק ממה שקורה לבני נוער בארה"ב - צריכת כדורים וסמים ועלייה ברמות הדיכאון - קשור למסכים ולצמצום הפנאי האקטיבי. זו לא חוכמה להיות במרוץ עד שבסוף הגוף או הנפש יתמוטטו. לישון זה גם חשוב לבריאות".

אולי אנחנו לא ישנים כי אנחנו כל הזמן ברשתות. הן משפיעות על האושר שלנו?

"אם אני כל היום ברשתות במקום בפעילויות אחרות, זה לא טוב לאושר שלי. המחקרים מדברים בעיקר על השפעת הרשתות על צעירים. הצעיר בבית רואה שכולם מבלים, טסים, נהנים ומצטלמים, וחושב איזה מסכן אני, תקוע בבית כי ההורים שלי ככה, והמזל שלי ככה. זו לא המציאות, הרשתות משקפות מציאות שלא קיימת. לאף אחד אין חיים מושלמים, ואנשים אוהבים להציג ברשתות חיים מושלמים. לכן חשובה יותר פעילות ספורטיבית, ומגיל צעיר צריך לחנך ולהטמיע את זה.

"אני לא מאלה שדוגלים ב'אם תחשוב חיובי - הכל יהיה חיובי'. זה טוב להיות אופטימי, אבל אני דור שלישי לשואה, אני תמיד חושב על התרחיש הכי גרוע", שביט צוחק. "בגיל 45 נפל לי האסימון ועברתי התבגרות שנייה. עשיתי המון שינויים בחיים שלי. ידוע ששפל האושר הוא בגילי 40-35 כשיש לחץ כלכלי וילדים קטנים, משכנתא ודברים שמלחיצים את החיים, וכשמגיעים לגיל מבוגר האושר מטפס חזרה".

מי האדם הכי מאושר שאתה מכיר היום?

"אשתי היא האדם הכי מאושר שאני מכיר. אני חרדתי ולא אופטימי, אבל אצלה תמיד הכל יהיה בסדר והיא מאוד מרוצה. מסתכלת על הדברים הטובים ומקרינה שמחה ואושר. אני מכיר המון אנשים מאושרים שאין להם תלונות, שמרוצים מהחיים שיצרו. זה נורא חשוב להיות בסביבה של אנשים שטוב להם ושהם מאושרים, כי זה מקרין עליך".

מה עוזר לך להיות מאושר יותר ביום־יום?

"ההימנעות מצפייה בחדשות העלתה לי את רמת האושר".