הסטורי שאינו נגמר

אני אבי ואני מכור ל"סטורי".

אוהבים אותך, אבי!

אתם יכולים להגיד את זה שוב? לא הספקתי לצלם ולהעלות לסטורי.

טוב, בואו נתחיל מההתחלה: יש לי חבר טוב בשם לירון, שזה לא שם בדוי, כי הוא לא עשה שום דבר רע. לירון הוא איש ברוך כישרונות ועבודות, ובין היתר הוא מה שנקרא "מנהל מדיה חברתית". כלומר, הוא מקדם אותי ברשתות החברתיות. או במילים של בני אדם: הוא דואג שכל השטויות שאני רוצה להעלות לפייסבוק ולאינסטגרם אכן יגיעו לקהל. כי עם הידע הטכנולוגי והחוש הטכני שלי, רוב הסיכויים שהייתי מנסה להעלות סטטוסים בטוסטר ומתפלא למה זה לא מצליח לי.

למה אני בכלל צריך את זה, אתם שואלים? כי מתברר שכל מי שהוא לא אני ו/או כל מי שמתחת לגיל 90 כבר מזמן החליף את החיים האמיתיים שלו בחיים וירטואליים. לכן אם אתה רוצה לתקשר עם אנשים או לגרום להם לקנות כרטיסים להופעה שלך, אתה חייב להיות נוכח ברשתות החברתיות. ככה לפחות הסביר לי הסוכן שלי, שאני לא נוהג להתווכח איתו על כלום, למעט על אחוזים, וגם בזה אני מפסיד.

בקיצור, במשך תקופה די ארוכה הסידור הזה עבד יפה: אני הייתי כותב איזה פוסט, לירון היה דואג שהוא יגיע לקהל, ואני חשתי את עצמי שולט באינטרנט כמו נועה קירל (בהנחה שהיא שולטת באינטרנט, אני מבוגר אז אין לי דוגמה טובה יותר).

אבל בדיוק ברגע שבו הרגשתי לגמרי בעניינים, הגיע לירון ואמר לי: "אתה חייב לעשות סטורי. זה הלהיט עכשיו".

"בטח, אני חייב סטורי. מי לא עושה סטורי? אין על סטורי", השבתי לו, והוא מייד הבין שאין לי מושג מה זה סטורי. אז למקרה שגם אתם כמוני הפסקתם לעקוב אחרי טכנולוגיה בערך כשהאינטרנט החליף את האינטרקום, אסביר שסטורי הוא בעצם סרטון קצר או תמונה שצילמתם במהלך היום, שאליהם אפשר לצרף עוד סרטון או תמונה, עד שבסוף היום יצטבר לכם סרט אחד שיציג לעולם את היום שעבר עליכם. אם זה נשמע לכם קצת משעמם, אתם טועים - זה מאוד משעמם.

בהתחלה ניסיתי להתנגד לשתף פעולה עם הטמטום החדש, בטענה שזה בחיים לא יתפוס. אבל אז נזכרתי שזה בדיוק מה שאמרתי על האינטרנט, על הסלולר ונדמה לי שגם על הפעמון לדלת. אז החלטתי לתת צ'אנס ולעשות סטורי אחד, מאחורי הקלעים של הופעה בצפון, רק כדי לבדוק אם זה באמת עובד.

אחר כך עשיתי עוד אחד מהדרך חזרה, כי קשה להחליט לפי סרטון אחד, ואז עוד שניים מהבית. למחרת כבר הסברתי לאשתי שאני אוציא היום מהגן את הקטנה ולא את הגדולה כמו שסיכמנו, כי הגן שלה מצטלם טוב יותר. בקיצור, לא יודע למה, לא ממש מבין איך, אבל הדבר הזה ממכר.

השאלה ההגיונית היא כמובן למה שמישהו יצפה בזה? אבל כמו שאפשר ללמוד מדף הפייסבוק של אביבית בר זוהר: לכל תופעה יש את הקהל שלה. לכן השאלה האמיתית היא לא למה שמישהו יצפה בזה, אלא למה שמישהו יצלם את זה? למה שמישהו ירצה להעלות חלקים מהחיים שלו לרשת?

ואם להיות מדויקים יותר - איך זה יכול להיות שמצד אחד כולנו נלחצים מכל שביב מידע שדולף עלינו לרשת, מזועזעים מהחדירה לפרטיות בכל פעם שאנחנו מקבלים פרסומת מותאמת אישית שעלולה אשכרה לעניין אותנו במקום פרסומת לסט מקדחים, חותמים בכעס על עצומת מחאה כשאנחנו מגלים שהמדינה מעוניינת בטביעות אצבע שלנו לדרכון ביומטרי (למרות שאני אישית מוכן להעביר למשרד הפנים לא רק טביעות אצבע, אלא גם לכרות אצבע, אם זה יקצר לי את התור בנתב"ג באוגוסט), ומצד שני מעלים את החיים הפרטיים שלנו ושל בני המשפחה שלנו לרשתות חברתיות מרצוננו החופשי ובתדירות של אחת לשעה? (או אחת לעשר דקות, אם להיות פחות שקרן ויותר אובססיבי).

התשובה ההגיונית תהיה כמובן כי כל עוד אנחנו אלה שבחרנו לנדב את המידע, ואנחנו שולטים בו, אז הכל בסדר.

אבל אם תרשו לי, אני רוצה להציע פתרון אחר: הסיבה שאנחנו מעלים לרשת תמונות מהטיול לצפון בשבת או מהקינוח של שישי או סתם מהפקק של יום ראשון, היא כי ככה אנחנו מרגישים שהחיים שלנו הרבה יותר מעניינים ממה שהם באמת.

אתם מבינים, אם מישהו - ואפילו כמה עשרות "מישהו" - טרחו להיכנס ולצפות בסרטון שלנו מזייפים קריוקי והנאה עם החבר'ה מהעבודה, כנראה זה היה מעניין. ואם זה היה מעניין, כנראה יש לנו חיים מעניינים.

וככה אנחנו חותמים על מין "עסקה סיבובית" כזו אחד עם השני: אני אעשה לך לייק על המנגל עם המשפחה בשבת, ואתה תפרגן לי בלב מחייך על הטיול עם הכלב בחמישי. רוצה לומר: אני אתעניין בשעמום שלך, ואתה בשלי. כי בעצם, כל מה שרצינו מצוקרברג זה לא שהוא יגלה שדלף מידע מהפייסבוק לחברות מסחריות או שהוא יספר מי הרוויח מהדליפה הזו, ואפילו לא שהוא יודה שלדבר הזה היתה השפעה כזו או אחרת על הבחירות בארה"ב.

לא, כל מה שאנחנו רוצים מצוקרברג זה שהוא יגיד לנו: "הי, עברתי על הפייסבוק שלכם אתמול. מה אני אגיד לכם? מעניין. ביג לייק!"

ועכשיו אחרי שהגעתי למסקנה הזו והבנתי כמה חסר משמעות כל העניין הזה עם ה"תעקוב אחריי ואעקוב אחריך", אני אמור בטח להתנתק מכל הרשתות החברתיות ולהתמקד בחיים האמיתיים. אבל תסלחו לי, עוד מעט ערב ואין כמו סטורי בשקיעה. תעשו לי לייק?