שבוע לפני ליל הסדר ניצלנו מסדרון של כמה שעות, שבו יש יותר ישראלים שחוזרים לארץ מאשר כאלה שיוצאים ממנה - כדי לטוס לאתונה. על נופש בישראל של החגים אין על מה לדבר, מכל הבחינות. עלויות השהייה במלונות ובחדרי האירוח כאן לא יודעות גבול, ועקפו מזמן את המושג חזירות.
תמיד יש סיבות ותירוצים למה בישראל כמעט הכי יקר בעולם, אבל למזלנו עם לבדד ישכון הוא לא בדיוק עם של פראיירים (חוץ מכמה), וכשנותנים לו אפשרויות הוא בודק ומקבל נופש איכותי, כלכלי ועם תודעת שירות גבוהה בהרבה במקומות שלא היו זמינים ובטוחים עד לא מזמן, למשל שארם, ירדן, דובאי - ואתונה.
רק כשחזרנו משם הבנתי עד כמה אתונה נמצאת במקום נמוך בתודעתם של ישראלים רבים. הרבה שנים הצמידו לה את הכינוי המחמיא "עזה" כדי לתאר בלגן כללי, לכלוך וכאוס תחבורתי. תוסיפו את כמעט 20 השנים האחרונות, שהיו מלוות בקריסה כלכלית משמעותית ובהפיכתה של יוון לנטל, בעיקר על גרמניה, שנטלה עליה בעל כורחה חסות כדי להציל אותה מחורבן. יוון שייכת לאיחוד האירופי יותר מ־40 שנה והיתה המדינה העשירית להצטרף אליו, מתוך 27 היום.
• • •
ב־2004, כמדינה של 10 מיליון תושבים, היא לקחה על עצמה משימה משוגעת - לארח אולימפיאדה. מאז אולימפיאדת הלסינקי לפני 70 שנה אין מדינות בסדר גודל זעיר שכזה שלוקחות על עצמן נטל עצום שכזה. אתונה היתה אמורה לארח את המשחקים של 1996, כדי לציין 100 שנה לאולימפיאדה הראשונה בעת המודרנית שנערכה בה - אבל מכיוון שלא היתה ערוכה לאירוע שכזה החליפה אותה אטלנטה. הרבה דברים טובים קרו בעיר בגלל 2004, אבל ההשקעות האדירות היו גם קטליזטור להתרסקות שתבוא בהמשך.
המראנו מתל אביב, מעצמת ההיי־טק המשגשגת וסמל הקטר הישראלי הצומח, עם ציפיות נמוכות, נחתנו באתונה - ונפלנו בשבי. אתונה שמה את תל אביב בכיס הקטן בכמה פרמטרים מכריעים שקובעים איכות חיים. הראשי שבהם הוא תחבורה, אבל לא רק. היא רגועה, סבלנית וסובלנית, ואפילו ראיתי אישה וכומר אוכלים יחד ארוחת בוקר בבית קפה. בחוף הים הנקי, שבו היינו שעות, לא ראינו פקחים שאוספים אשפה שהשאירו אחריהם מבלים. בנייני העידן החדש חיים בשכנות טובה עם שכיות התרבות ההיסטוריות האדירות, ובאתונה נבנתה מטרו שהופכת את ההגעה לכל חלקי העיר למהירה וליעילה.
ביום הראשון שלנו שם התקיים דרבי הכדורסל הגדול של העיר, בין פנאתינייקוס לאולימפיאקוס. במונחים של יריבות עירונית, זאת של אתונה עומדת בדרגות טירוף לצידן של בואנוס איירס, בלגרד, מנצ'סטר, מילאנו וקהיר. ניסיון העבר ואירועי אלימות קשים בין האוהדים הביאו להחלטה שבדרבי של אתונה הקהל של הקבוצה האורחת לא נוכח, אבל גם ככה, עם עידוד חד־צדדי, מדובר בטירוף. במקרה שלנו הוא לא עזר, שכן אולימפיאקוס השתלטה על המשחק בדקות הסיום וניצחה.
בסיום המשחק זרמנו עם הקהל הירוק והמאוכזב של פנאתינייקוס לעבר תחנת המטרו, בדרכנו למלון שלנו באזור הפלאקה. בגלל ההפסד, פוטנציאל האלימות היה גבוה, אבל נוכחות משטרתית משמעותית יוצרת הרתעה. בקרונות עצמם, נסיעה של כחצי שעה לכיכר סינטגמה במרכז העיר, עברה כמעט בדממה, בלי דחיפות או ונדליזם, ואני מדבר על חבר'ה צעירים, רובם בני 30-20. זה היה בעיקר מדהים.
• • •
בשנתיים האחרונות הורדתי את ממוצע קילומטראז' הנהיגה שלי בחמישים אחוז, ל־12 אלף קילומטר בשנה. בגלל הכאוס התחבורתי בתל אביב, אני מתנייד בעיר בעיקר על אופניים. זו דרך מעולה להביט מהצד על התנהגות הנהגים כאן, והיא זוועתית. רבים מהם, בגלל העומסים הקשים שיוצרות עבודות התשתית - איבדו את זה ביג טיים. מדד הצפירות עלה במאות אחוזים. אפס סבלנות, עיניים רושפות ואיבה מזוקקת.
חיפשתי באתונה את הבלאגן התחבורתי שעליו שמעתי אגדות, ולקנאתי הגדולה לא מצאתי. היוונים, וזה כמעט כואב באוזן להגיד את זה - לא צופרים. הסתובבנו בכיכרות, עברנו בין השכונות, העשירות והעניות, ואותו דפוס התנהלות נשמר. לא גונבים רמזורים, מחכים בסבלנות כשמונית מורידה נוסעים - ובעיקר לא מנסים לעבוד עליך.
באחד הערבים לקחנו מונית למסעדה באזור מרוחק. הנהגת גילתה חוסר התמצאות ולא ידעה איך להגיע ליעד, הנסיעה נמשכה יותר מחצי שעה ובעזרת הווייז שלי הגענו. המונה, שבישראל היה מראה 200 שקל לפחות אחרי חצי שעה, נשאר צנוע - 10 יורו. הנהגת התעקשה לגבות רק חמישה, וגם התנצלה.
• • •
בשוק הפשפשים של אתונה צד את עינינו רהיט עתיק והחלטנו להביא אותו לארץ בכל מחיר, ייקוב הדין את ההר. המחיר היה מצחיק, אף שאצלנו בשוק הפשפשים המחירים כמו בז'נבה. כשהגיעה שעתנו לקחת מונית לשדה התעופה הנהג יצא מהרכב, נטל את הרהיט הארוז והניח אותו בזהירות במושב הקדמי. הוא הפעיל מונה וכשהגענו יצא שוב, פירק בעצמו את כל המטען, בירך אותנו לשלום ועזב.
נתב"ג, 3 לפנות בוקר. נכנסים למונית. "להפעיל מונה או נקבע מחיר?", תשאל אותי הנהג התחמן. "כמה זה בלי מונה", התעניינתי. "180 שקל, כי זה 'תעריף 3', נכנס כבר המחיר של הערב חג", מסביר העושק. ביקשתי שיפעיל מונה, וככה, אף על פי שהיו לנו שתי עצירות עד הבית - הגענו בקושי ל־150 שקל. למרות שהסתרתי היטב את תחושת הניצחון, הנהג ניסה להצטדק ומלמל משהו על "מס עצירה" שלא לקח. צדיק באמת.
Aviadp65@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו