"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איך בונים עם? לא סתם הגדה

והגדת לבנך, כי אם לא תפעם הרוח של יציאת מצרים, אין לעם הזה סיכוי לשרוד

,עודכן
0השמעה
בדרך לארץ המובטחת. קריעת ים סוף, צילום: איור: GettyImages

בפרשת "בוא" מתואר תהליך כזה: יציאת מצרים היא לא רק הסרת עול השעבוד, היא גם תהליך הפיכתה של קהילת עבדים מדוכאת לעם. חוץ מבשורת החירות האישית שנשא עימו הלילה ההוא, ליל יציאת מצרים, הוא נשא עימו גם את בשורת התחיה הלאומית.

מעניין לעקוב אחרי המתואר בפרשה הזאת בפרק י"ב שבחומש שמות ולנסות לשרטט על פיו נוסחה.

קודם בא הציווי "החודש הזה לכם ראש חודשים". הוא לא קשור במישרין לפרוצדורה הגאולית, אבל מתברר שהוא תנאי מקדים מחויב שאומר: קודם כל יש לייצר סדר יום ולגלות בתוכנו את יכולת ההתחדשות, את קיומו של המנוע הזה שעתיד בתוך זמן קצר לקומם עם.

לאחר מכן - הקרבת קורבן הפסח. לאקט הזה היה בפסח ההוא, הפסח הראשון, של מצרים, תפקיד נוסף. הוא נועד לא רק כדי לזבוח לאלוקים וכדי להתכנס יחדיו סביב אכילתו, אלא גם כדי להביע מרד גלוי במשעבד המצרי.

הצאן היה מקודש ואסור לאכילה במצרים, והכנת הקורבן וזביחתו נועדו לייצר עוד שלב בתהליך ההשתחררות מעול המצרים.

מייד אחר כך הגיע עוד ציווי: אכלו מצות וציינו חג. לאמור, אל תוותרו על הטקס ועל הביטוי המעשי, הריטואלי, אם תרצו ההלכתי, של הרגעים הגדולים הללו, וכל זה עוד לפני שבכלל יצאתם. ורק אז - המכה שניחתה על מצרים, היציאה הפיזית בקול תרועה גדולה, והינה - אדם מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. אל עבר המדבר, אל עבר קבלת התורה, אל עבר הארץ המובטחת ואל עבר עתידו כעם מאמין ובן חורין.

אבל רגע לפני ההליכה קורה עוד משהו שמצוין שלוש פעמים בפרשה הזאת. והגדת לבנך. ושוב - והיה כי ישאלך בנך ואמרת אליו. בפירוט יתר, מצווה התורה ציווי שנשמע די פשטני: אל תשכחו לספר לילדים. אתם רואים בעיניים, אתם חווים התגלות, אתם יוצאים ממצרים. אבל את העם הזה לא אתם תבנו.

אתם בכלל תיעלמו מפה בעוד כמה שנים, ומי שיצטרכו להעביר את עוצמת החוויה ולהמשיך ולתפעל את המנוע האמוני והלאומי הם אלה שמסתובבים כאן יחפים ובעיניים תמהות שואלים "מה זאת"? ספרו להם. תווכו להם את החוויה. החדירו אותה עמוק לתוך עצמותיהם.

כשהם יהיו בגיל שלכם הם כבר לא יהיו עבדים הפורקים מעליהם את עול השעבוד ונהיים לעם. הם יהיו בני חורין שמקיימים חיי קוממיות ביריחו ובדן, בערבה וביהודה, בשפלת החוף ובנגב. אם לא תפעם בהם הרוח הגדולה של יציאת מצרים, אין לעם הזה סיכוי לשרוד. חלק בלתי נפרד משורת הציוויים המעשיים סביב יציאת מצרים היה הציווי הזה. לספר. לחנך. להגיד. לדאוג שהחוויה תהיה מכוננת ברמה כזו שהיא תעבור מדור לדור.

התחדשות, אמונה, קוממיות וסיפור. זאת חבילת חג הפסח שלנו. ושיהיה לכולנו חג שמח.

kobiarieli@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר