עלתה כל יהדות לוב
בחול המועד פסח 1952 הגיעה האונייה "גלילה" לנמל חיפה, בתום מסעה מנמל טריפולי שבלוב. כשיצאה האונייה מנמל טריפולי, המוני העולים שעליה פרצו מייד ב"שירת הים" ("אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם").
התרגשות עצומה ניכרה כשעגנה "גלילה" במזח בחיפה, ורבים הזילו דמעות, כולל עובדי הנמל הוותיקים, שכבר חוו אירועים רבים. הסיבה: במאורע זה הוכרז ש"כל יהדות לוב שבה הביתה".
אמנם היו עוד כמה מאות יהודים מלוב שעלו במהלך 1952 ו־1953, אך מסעה של "גלילה" היה ה־42 והאחרון בשורה של אוניות עבריות (ובהן גם "הרצל" ו"אילת") שהפליגו הלוך ושוב בקו טריפולי־חיפה מאז 31 בינואר 1949, עת מסר הממשל הבריטי לאליהו ארביב, נשיא הקהילה היהודית בטריפולי, את כתב ההרשאה ליציאת יהדות טריפולי ללא כל הגבלה.
"על פי המסורת, מקורה של יהדות לוב עתיק יומין, מתקופת שלמה המלך", מסביר פדהצור בנעטיה, מייסד ומנהל מרכז "אור שלום" בבת ים, שעוסק, יחד עם המוזיאון באור יהודה, בשימור מורשת יהדות לוב. לדברי בנעטיה, "הקהילה בלוב היתה קטנה לאין שיעור בהשוואה לקהילות היהודיות במדינות השכנות, דוגמת מרוקו או אלג'יריה. כיום לא נותר בלוב זכר לקהילה היהודית המפוארת שחייתה שם".
יהודי לוב סבלו לאורך השנים מפרעות, שהבולטות שבהן היו ב־1945 וב־1948. ערב הקמת מדינת ישראל מנתה הקהילה היהודית בלוב כ־35 אלף נפש, והיא אופיינה ברגשות ציוניים חזקים. חלק גדול מחברי הקהילה דיברו עברית, מה שהקל את קליטתם בארץ ואת התאקלמותם המהירה בערים וב־18 מושבים חקלאיים דוגמת עלמה, דלתון, אליפלט, אלישמע, חצב ושדה עוזיה.
* תודה לגב' דינה לסר על הסיוע
שבחים לפסנתר: "פנינה שלנו כובשת את פריז"
"מי שהיתה ילדת הפלאים של המוזיקה הישראלית הפכה למוזיקאית צעירה בעלת הבנה, משקל, רגש וטכניקה", כך נפתח דיווח בעיתון "מעריב" באמצע אפריל 1952, על קונצרט שהגישה הפסנתרנית פנינה זלצמן בצרפת. "ואם בתל אביב היתה זקוקה פנינה שלנו לחסדים כדי לנגן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הרי כאן, בפריז, נפתח בפניה אולם גאבו המכובד, ולמרות המעמד המרגש לא ביישה לא את עצמה ולא את צבעי הדגל הישראלי".
זלצמן היתה בת 30 באותה עת, וכבר זכתה לכינוי "הגברת הראשונה של הפסנתר בישראל". בהקשר זה ראוי לציין שב־1929, כשהיתה ילדה בת 7 בלבד, הגיע לארץ הפסנתרן והמנצח הצרפתי המהולל אלפרד דני קורטו, שהתלהב מאוד מנגינתה ופסק ש"מדובר במוזיקה שמתגלמת בבן אנוש".
כעבור שנה, בגיל 8, הפכה זלצמן לתלמידה מן המניין באקדמיה למוזיקה בפריז, ילדה יחידה בין סטודנטים מבוגרים שלמדו תחת שרביטם של איגור סטרווינסקי, פבלו קזאלס וארתור רובינשטיין, ואת שכר הלימוד והוצאות המחיה שלה בפריז כיסתה משפחת רוטשילד.
בתקופת מלחמת העצמאות דחתה זלצמן הצעות רבות להופיע בחו"ל, ואמרה ש"להתגורר מחוץ לארץ בשעה קשה זאת אינו אלא בגידה". ב־1960 החלה זלצמן במסעי הופעות ברחבי העולם, ועשתה כך במשך עשרות שנים.
ב־2006 זכתה בפרס ישראל למוזיקה, ובאותה שנה גם נפטרה, בגיל 84.
נפתח כינוס הפועל החמישי
ב־13 באפריל 1952, חול המועד פסח, נערך באצטדיון הלאומי ברמת גן טקס הפתיחה של כינוס "הפועל" החמישי, הראשון שצוין מאז קום המדינה ו־17 שנים אחרי הכינוס הקודם, שנערך ב־1935.
מטרת כינוס הפועל היתה ליצור באירוע ספורט לאומי בן כמה ימים מפגש ארצי של כל הספורטאים חברי אגודת הפועל, שהתחרו ביניהם במגוון רחב של ענפי ספורט, לצד מפגשים ואירועי תרבות ובידור שונים. כינוס הפועל הראשון נערך בחול המועד סוכות 1928, בהשתפות כ־800 ספורטאים שהגיעו מ־18 סניפי הפועל ברחבי הארץ. הכינוס התקיים ב"מגרש הדקלים", ששכן בסמוך לדרך יפו־תל אביב, והוא נפתח במצעד של המשתתפים ברחוב אלנבי - שהפך למסורת.
שיאי ההשתתפות נשברו בכנסי הפועל שנערכו בשנות ה־50, שאליהם הגיעו יותר מ־10,000 ספורטאים. בשנים אלה עלתה קרנו של הכינוס, כשהנהלת ארגון הפועל החלה להזמין לתחרויות ראווה, החל מ־1952, ספורטאים מצטיינים מארגוני ספורט ברחבי העולם. הממד הבינלאומי הפך את כינוס הפועל לשם דבר בזירת הספורט העולמית ויצר גם עניין גדול בקרב הפועלים בארץ, שגדשו את יציעי הצופים בכל תחרות ספורט שהתקיימה במהלכו.
מסוף שנות ה־80 חלה ירידה מהירה בקרנו של כינוס הפועל. השיא השלילי נרשם בכינוס ה־14 שנערך ב־1991, בהשתתפות 600 ספורטאים בלבד. כעבור ארבע שנים, ב־1995, נערך כינוס הפועל ה־15 - ולמעשה האחרון.
"צריכים יותר חיטה"
ד"ר לודוויג סמואל, איש משרד החקלאות, נשלח כנציג ישראל לוועידה הבינלאומית לחיטה שהתכנסה באפריל 1952 בלונדון, ושם דרש להגדיל את מכסת החיטה לישראל מ־160 אלף טונה בשנה ל־240 אלף טונה. בוועידה השתתפו יצואניות החיטה הגדולות (ארה"ב, אוסטרליה, קנדה וצרפת) ונציגי המדינות המייבאות. "כשנקבעו באפריל 1949 מכסות החיטה, לא נלקח בחשבון גידול האוכלוסייה", אמר סמואל והוסיף: "ישראל כמעט הכפילה את אוכלוסייתה בשלוש השנים האחרונות, ואין הדעת סובלת שעובדה זו לא תילקח בחשבון בקביעת ההקצאות".
לפי חישובי משרד החקלאות, צריכת החיטה בישראל תעמוד ב־1953-1952 על 270 אלף טונה, בעוד כוח הייצור המקומי עמד באותה עת על 30 אלף טונה בלבד. הוועידה התחשבה חלקית בדרישת ישראל והקצתה לה לשנה הקרובה 210 אלף טונה. היא דרשה, מנגד, ש"ישראל תכפיל את כושר ייצור החיטה שלה כדי להשלים את הפער".
חברת הסעות חדשה
באמצע אפריל 1952 התקבלה ידיעה מחיפה על כוונת ההסתדרות "להקים חברת תחבורה חדשה שתיקרא 'מכוניות השבת'". בחיפה, שנחשבה בזמנו למרכז התעשייה הראשי של ישראל, פעלה תחבורה בשבת לצורך הגעה לבתי חרושת שלא יכלו להפסיק את פעילותם השוטפת, דוגמת בתי זיקוק, אך גם לחוף הים. בחודשי הקיץ השתמשו כ־20 אלף נוסעים בעיר בשירותי הסעה לא מאורגנים בשבת, שאותם באה להחליף חברת "מכוניות השבת". כעבור שנתיים התמזגה החברה לתוך קואופרטיב אגד.
ארה"ב נגד המו"מ?
תוך כדי המשא ומתן המורכב בין ישראל לגרמניה בעניין השילומים, נמסר ב־14 באפריל 1952 מטעם "גורמים מוסמכים" במחלקת המדינה באמריקה ש"ארה"ב תתנגד למתן עדיפות לישראל בכל הסדר של שילומים, אל מול נושים אחרים של גרמניה". עוד נמסר ש"ארה"ב לא תנקוט כל עמדה ביחס לסכום שאותו תשלם גרמניה לישראל, אך היא תסרב לקבל אפליה כלשהי בין נושים".
הנעלמים / מנהגים שהיו ואינם
הגעלת כלים
אמנם בריכוזי חרדים ברחבי הארץ מתקיים עד היום מנהג הכשרת הכלים לפסח, אולם נוהג זה, שהתקיים בזמנים ההם גם ברוב השכונות החילוניות, הלך ונעלם עם השנים. באותם ימים אפשר היה לראות כבר שבועיים לפני כל פסח נערים דתיים מאתרים בשכונה מקום מתאים להצבת סיר גדול או חבית מלאים במים רותחים. בתמורה לכמה פרוטות יכלו השכנים לבקש להטביל את כליהם ברותחין - להכשרתם.
הצרכנייה / הווי שהיה
אגוזים בפסח
אין ציווי הלכתי לפצח או לאכול אגוזים בפסח, אך מדובר במנהג ישן שמוזכר ב"שולחן ערוך", שלפיו יש לספק לילדים אגוזים בזמן עריכת סדר פסח, כדי שישחקו ולא ישתעממו או יפריעו, חלילה, בקריאת ההגדה לתוך הלילה. במהלך השנים המציאו הילדים אינספור משחקי אגוזים, אולם אט־אט הלכו גבולות המנהג והיטשטשו, וגם המשחקים נעלמו. כיום מככבים האגוזים בעיקר במאכלי הפסח ובקינוחים.
עקב המצב הכלכלי: פסח עצוב
חודשיים חלפו מאז הכריזה הממשלה, באמצע פברואר 1952, על התוכנית הכלכלית החדשה שהכניסה את היישוב לטלטלה של פחדים וחוסר ודאות - שהשפיעו גם על ההכנות לחג. ההשפעה היתה ניכרת: השווקים נראו ריקים ברובם, בחנויות המתנות לא נרשמה תנועת קונים משמעותית, מודעות הברכה לחג בעיתונים היו מועטות בהשוואה לשנות שגרה, והעיתונים עצמם התמקדו בדיווחים על "המצב הכלכלי הקשה", תוך קביעה ש"משפחות רבות בישראל לא יצליחו לקיים השנה סדר פסח כהלכתו, מחוסר אמצעים". בצילום: כרזה לקידום ליל הסדר, תחילת שנות ה־50
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
