על כנפי הכסף

לקראת סוף החודש צפויה מערכת הביטחון הישראלית לקבל החלטה שתשפיע על עתידה הביטחוני של ישראל לעשורים הקרובים, ולהכריע בסוגיית חלוקת תקציב הסיוע הביטחוני האמריקני לעשור הקרוב, שעומד על 38 מיליארד דולר. חלק נכבד מהכסף משועבד לטובת פרויקטי עבר, אך על הסכום שנותר יש מתחרים רבים. 

כמו בעבר, סביר שמרבית התקציב ישועבד לטובת בניית הכוח האסטרטגי של ישראל - הכוח האווירי. על הפרק, החלפת צי כלי הטיס המתיישן של חיל האוויר, ובראש הרשימה מטוסי התדלוק הישנים. גם צי היסעורים הישן שהגיע לישראל בשנות ה־60 וה־70 חייב תחלופה. עוד על הפרק, מטוסי קרב חדישים לחיל האוויר. 

הסברה הרווחת היא שחיל האוויר יציב בראש התעדוף שלו את המטוסים המתדלקים, כמכפילי כוח אסטרטגי. המתדלקים הקיימים כיום בחיל האוויר הם מטוסי נוסעים יד שנייה של חברת בואינג, בני כ־40 שנה, שחלקם הוסבו על ידי התעשייה האווירית למטוסי תדלוק בסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80.

באותה העת, לחיל האוויר לא היתה ברירה אלא להשתמש בשירותי ההסבה של התעשייה האווירית, שכן ממשלת ארה"ב סירבה למכור לישראל את מטוסי התדלוק, שהם כאמור נכס אסטרטגי. 

הפעם התיר הממשל לישראל לרכוש מארה"ב מטוסי תדלוק אסטרטגיים, ולא זו בלבד, אלא שישראל תוכל להצטרף לעסקה שעשה צבא ארה"ב עם חברת בואינג, ובעצם לרכוש את מטוסי התדלוק מהפנטגון, ובכך לקבל את המטוסים במחיר נמוך משמעותית.

 

ה"בום" ששווה מיליונים

מטוסי התדלוק החדישים של חברת בואינג, ה־KC-46, הם לא פחות מפאר היצירה. כפי שהוסבר לכתבים ישראלים שביקרו במפעלי הייצור בסיאטל, המטוסים החדישים הם תחנת דלק מעופפת, שיכולים לתדלק כל מטוס או מסוק של חיל האוויר האמריקני.

מטוסי התדלוק יכולים לאפשר למטוסי הקרב של חיל האוויר לטוס רחוק יותר משמעותית, להגיע למדינות יעד רחוקות מכיוונים מפתיעים ולחשוף פחות מטוסים לסכנה, כיוון שמטוס קרב אחד שמתדלק מסוגל לעשות עבודה של כמה מטוסים. נוסף על כך, מטוסי התדלוק נחוצים לא רק לטווחים רחוקים, אלא גם להתמודדות של חיל האוויר עם מטחי טילים מדויקים על בסיסיו. אם, תיאורטית, ייפגעו מסלולי הטיסה בבסיסי חיל האוויר, יוכלו מטוסי התדלוק לאפשר למטוסי ומסוקי החיל אורך נשימה של שהייה באוויר עד לפתרון הבעיה. 

ל־KC-46 של בואינג טווח של 11,830 ק"מ, כמו גם כמה יכולות ייחודיות נוספות, לרבות היכולת לתדלק שני כלי טיס במקביל (ניתן לבחון אופציה גם לתדלוק שלושה במקביל), ביום ובלילה, בכל מזג אוויר. כמו כן, בגוף המטוס ניתן להציב שילוב של נוסעים ומטען. מתוקף היותו מטוס צבאי, על המטוס יש גם מערכות הגנה עצמית. אם ישראל תרכוש אותו, היא תתקין עליו גם מערכות הגנה וקשר תוצרת כחול־לבן. 

מול אופציית רכישת מתדלקי בואינג מארה"ב, מציעה התעשייה האווירית לצה"ל אופציה לרכוש מטוסי נוסעים שיוסבו למטוסי תדלוק. כאמור, מדובר באופציה פחות טובה לחיל האוויר הישראלי. מבחינה מבצעית־מקצועית, מטוסים מוסבים לעולם יהיו פחות טובים ממטוסים שנבנו מראש באופן ספציפי לתדלוק, מה גם שבואינג השקיעה זמן רב ומיליוני דולרים בפיתוח "בום" מיוחד לתדלוק, מעין מטוס בפני עצמו, עם כנפונים ומבנה שמאפשרים לו להתחבר לכל כלי טיס במהירות. הצינור של הבום ארוך מאוד, ומאפשר המשך תדלוק גם אם המטוס המתדלק מתרחק מעט מכלי הטיס שמקבל ממנו דלק. 

בתעשייה האווירית אמרו בעבר כי מחיר המתדלקים שהם מציעים נמוך משמעותית מ־200 מיליון הדולרים (פחות או יותר) שיעלה לישראל כל מתדלק אמריקני. אך לא ברור אם התעשייה יכולה לומר זאת בוודאות, שכן טרם הושלם פיתוח יכולת התדלוק שלה. גם לממד הזמן משמעות רבה, שכן סביר שלתעשייה האווירית ייקח זמן רב לפתח יכולות תדלוק ייחודיות, שכבר מוכחות במתדלקי בואינג. כאמור, גם לזמן משמעות קריטית: חיל האוויר זקוק למטוסי תדלוק חדשים בהקדם, והמתדלקים של בואינג יכולים להיות זמינים בתוך כמה חודשים, אם הצבא האמריקני יאפשר לישראל לרכוש את מטוסי הניסוי שלו, שהם מטוסים קיימים, שכבר טסים.

 

סכנת נפשות

קרב הסכינים בנוגע לרכש הביטחוני אינו מתנהל רק בין בואינג לבין התעשייה האווירית. על הפרק, כאמור, גם רכישת מסוקים חדשים לחיל האוויר שאמורים להחליף את מסוקי היסעור המיושנים, וכך גם רכישת מטוסי קרב חדישים. אין חולק על כך שחיל האוויר חייב להחליף בהקדם את מסוקי היסעור הישנים. לא ירחק היום שבו טיסה במסוקים אלה תהיה סכנת נפשות. 

האופציות המוצעות לישראל הן מסוק ה־CH-53K מתוצרת חברת סיקורסקי שנרכשה על ידי לוקהיד מרטין, או רכישת שילוב של מסוקי V-22 ו־צ'ינוק של בואינג. יתרון מסוקי הסיקורסקי הוא שהם חדשים, ודומים ליסעור.

ל־CH-53K שלושה מנועים וכושר נשיאה כבד פי שניים וחצי מהמסוק הקיים כיום בחיל האוויר, וגדול אף מזה של בואינג. החיסרון של מסוק ה־K החדש הוא עלותו, פי שניים כמעט מהמתחרה שלו, ועלות התפעול שכנראה תהיה גבוהה משל המתחרים. 

האופציה השנייה של ישראל היא כאמור רכישת מסוק הצ'ינוק של בואינג, יחד עם כמה מטוסי V-22. הצ'ינוק הוא חדיש לחלוטין, מהיר מאוד, יכול לבצע תמרונים מרשימים, כמו גם סיבוב מהיר במקום. המסוק יכול לנחות כשאפו באוויר וזנבו על הקרקע, באופן שמאפשר לחיילים לעלות ולרדת ממנו במהירות בתנאי שטח קשים. 

כאמור, חברת בואינג מציעה לישראל לרכוש ממנה תמהיל של מסוקי צ'ינוק ו־V-22, שהוא המטוס־מסוק של החברה, שמסוגל גם לנחות אנכית. בצה"ל כבר הביעו בעבר רצון לרכוש את ה־V-22. 

סוגיה נוספת היא רכישת מטוס הקרב הבא של צה"ל. גם פה, המתמודדות הן לוקהיד מרטין ובואינג, שמציעות את מטוסי ה־F-35 החמקנים ומטוסי ה־F-15iA החדישים, בהתאמה. לישראל כבר מחצית טייסת "אדיר" (F-35), וההתחייבות היא לרכישת שתי טייסות. השאלה הנשאלת כעת היא אם לרכוש טייסת נוספת מסוג זה, או טייסת של F-15iA חדישים, שעלותם דומה.

השיקולים רבים, אך דבר אחד ברור: מבחינה מבצעית, ישראל זקוקה גם למטוסים החמקנים לטובת פתיחת השמיים, אך גם למטוסי ה־F-15iA החדישים, בעלי מכ"מ משופר, שיכולים לשאת 13 טונות ו־28 חימושים.

כך או אחרת, בשבועות הקרובים צפויה ישראל לקבל החלטה עקרונית בנוגע לסדר העדיפויות שלה להצטיידות. לכל החלטה תהיה השפעה על יכולותיה האסטרטגיות של מדינת ישראל לשנים רבות קדימה. √

 

*הכתבת היתה אורחת חברת בואינג במפעליה בארה"ב 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו