טאקר קארלסון הוא הכוכב הגדול של רשת פוקס ניוז. קארלסון הוא מראיין מבריק, ידען, כריזמטי ועשיר, שמוביל את תוכנית הראיונות הפופולרית ביותר בארה"ב, נכון להיום.
לפני שבועיים, טאקר ביצע את אחד החטאים הגדולים ביותר באמריקה. חמור יותר מרצח, אונס או ריגול: קארלסון הבדיל בין זכר לנקבה. סוטה שכמותו. זה קרה אחרי שהעיתון "USA TODAY" הכתיר את ד"ר רייצ'ל לוין, עוזרת מזכיר הבריאות האמריקנית, לאחת מ־12 הנשים המשפיעות באמריקה.
קארלסון העז לומר את האמת: רייצ'ל לוין היא לא אישה, אלא גבר. למען האמת, היא חיה כגבר במשך 53 שנה, ואפילו קיימה יחסי מין עם אישה, שכתוצאה מהם - כמה מפתיע - נולדו שני ילדים. בתגובה לציוץ הבוטה של קארלסון טוויטר מחקו לו את החשבון, האשימו אותו בפשע שנאה ושלחו לו מסר שאם הוא רוצה לחזור לרשת החברתית, הוא יצטרך לצייץ שוב את הציוץ, ולכנות הפעם את גברת לוין בגוף שני נקבה. למזלו אילון מאסק נכנס לטוויטר, כך שחופש הדיבור אולי יינצל, אבל הצייטגייסט נותר.
קוראים יקרים, אף שבמשך אלפי שנים אמרו לכם שהומו ספיינס יכול להתמיין רק לשני מינים, זכר XY ונקבה XX, מתברר שהטעו אתכם. העולם השתנה. מהיום אין יותר ביולוגיה, אלא רק רגשות, תחושות והבניות. אני נמוך, אבל מרגיש גבוה, ולכן אני רוצה להיות שחקן כדורסל, ואם תמנעו את זה ממני - אני אתבע אתכם על פשע שנאה. אני, אראל סג"ל, רוצה להיות מלכת אנגליה ביום ראשון ואוטובוס ביום רביעי, אז מעכשיו תפנו אלי ביום ראשון כ"הוד מלכותה" וביום רביעי "הלו קו 15". מאיפה החוצפה של מישהו להנדס לנו את השפה?
כשהגברת קטנג'י ג'קסון, המועמדת השחורה לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון באמריקה, אחד התפקידים העוצמתיים בעולם, נשאלה בסנאט אם היא יכולה להגדיר מיהי אישה, ג'קסון ענתה כי היא לא יכולה לעשות זאת, מכיוון שאין לה הכשרה של ביולוגית.
"כבר כשהיתה בת שנתיים, ג'אז ידעה שיש לה נשמה של בת בגוף של בן. היא אהבה את הצבע הוורוד ולהתחפש לבת הים הקטנה, ולא הרגישה כמו עצמה בבגדי בנים". כך נפתח ספר הילדים "אני ג'אז", המתאר את קורותיה של ילדה טרנסית בת שנתיים בשם ג'אז. בתחילת השבוע הודיעה האגודה לזכויות הלהט"ב בארץ כי השיקה את הספר, וכי הוא יופץ ב־500 גני ילדים ברחבי הארץ.
בואו נפרק רגע את המשפט הפתיחה של הספר. האם ילדה בת שנתיים מבינה את משמעות המושג "נשמה", שגדולי ההוגים התעמקו במהותו? האם ילדה בת שנתיים, שטרם נגמלה מחיתולים, מסוגלת להבין את המשמעות העמוקה של זהות זכרית וזהות נקבית?
מעבר לכך, יש פה גם כשל לוגי, התנגשות פרוגרס בלתי נמנעת. הרי רק בשבוע שעבר השיקו השרה לשוויון חברתי מירב כהן ושרת החינוך יפעת שאשא ביטון פרויקט משותף: תוכנית לשוויון מגדרי מגילי הגן, כחלק מתוכנית מגדרית לאומית שפיתחו. אוקיי, בוא נגיד שג'אז הקטנה היא גאונה בסדר גודל של איינשטיין פוגש את שפינוזה, ורוצה לשנות את ההגדרה מזכר לנקבה. מדוע אתם מסלילים אותה לאהוב צבע ורוד ולהתחפש לבת הים הקטנה?
הסלוגן של הדת הפרוגרסיבית הוא לא "קבל את האחר" אלא "תהיה האחר". מה שהיה הנורמה, הפך חריג
כאן המקום להציג ספר אחר, ולקוות שיתרגמו אותו לעברית (עורכי הוצאת "סלע מאיר", לטיפולכם). ביוני 2020 פרסמה העיתונאית האמריקנית אביגיל שרייר את הספר "נזק בלתי הפיך: שיגעון הטרנסג'נדרים שמפתה את בנותינו". שרייר, עיתונאית בכירה ב"וול־סטריט ג'ורנל", בוגרת אוקספורד ובית הספר למשפטים של ייל, חרשה את הנושא.
בהיעדר כמעט מוחלט של מחקרים בנושא היא חקרה לבד, שוחחה עם הבנות, עם הוריהן המיוסרים, עם היועצים והרופאים המאפשרים מעברים מגדריים, וגם עם טרנסים שהשלימו את המעבר. על פי ספרה, מדובר במגיפה ששטפה בתוך עשור את צפון אמריקה, חלקים ממערב אירופה וסקנדינביה. היא פוגעת בעיקר ב"נערות דיכאוניות, בעיקר לבנות, בעלות חרדה גבוהה, שבעשורים הקודמים נפלו טרף לאנורקסיה ולבולימיה או להפרעת זהות דיסוציאטיבית".
עד 2010, דיספוריה מגדרית - אי נוחות חמורה במין הביולוגי - היתה תופעה נדירה לחלוטין, פחות מ־0.01 אחוזים מהאוכלוסייה. היא הופיעה בילדות המוקדמת, ואובחנה כמעט אך ורק אצל בנים.
על פי נתוני מערכת הבריאות הבריטית, חלה עלייה של 4,000 אחוזים(!) בפניות של בנות צעירות לגבי דיספוריה מגדרית. שרייר טוענת כי ההזדהות כטרנסג'נדר מגבירה מייד את המעמד החברתי של הבנות האלה. הורים תמימים מתעוררים יום אחד ומוצאים את בנותיהם מרותקות לכוכבי יוטיוב טרנסים, ולאנשי חינוך ומטפלים "מאשרי מגדר", שדוחפים למתן טיפול הורמונלי חלופי, כולל כריתות שד כפולות מיותרות מבחינה רפואית, חוסמי גיל ההתבגרות שעלולים לגרום לאי־פוריות קבועה, ועד ניתוח לשינוי מין כטיפול בדיספוריה מגדרית בקרב צעירים. כאמור, נזק בלתי הפיך.
אם יוצאים לרגע מהפוזיציה ומניחים לאינטואיציה ולהיגיון לשטוף אותנו, למסקנות של שרייר יש תוקף במציאות גם בעין בלתי מזוינת. אכן, עד העשור האחרון, טרנסג'נדריוּת זוהתה כמעט לחלוטין עם גברים שביקשו להיות נשים. ההפך היה נדיר. אנורקסיה ובולימיה הן לא רק פתולוגיה פיזית, אלא גם מגיפה חברתית. ידוע שזה בעייתי לשים יחד אנורקטיות, משום שהן מעודדות זו את זו. בניגוד להפרעות אכילה, דיספוריה מגדרית זוכה לעידוד גורף: מטפלים ופסיכולוגים לא מנסים לעצור אותן, אלא להפך - מסייעים להן.
הפרוגרסיביות היא דת מסוכנת ואלימה, עם אידיאולוגיה שקורסת לתוך עצמה. הסלוגן של הדת הזו הוא לא "קבל את האחר", אלא "היה האחר". מה שהיה עד אתמול הנורמה, הפך לחריג, והחריג נהיה הנורמה. המוחלש צודק, והרגיל - סאחי בלטה שאסור לו לדבר. הרעיון החביב של "האחר", שהתחיל אצל לוינס וסארטר ככלי של אדם מול עצמו, הפך בפרוגרס לטוטם בלתי מנוצח. ואל תתבלבלו - האידיאולוגיה ההרסנית הזו עטופה באריזה נוצצת של פלורליזם והכלה, אבל למעשה אנו עדים להולדתה של אינקוויזיציה שמחלחלת לכל שדות החיים, וכל זה קורה דווקא בתקופה של רנסנס לזכויות להט"בים ונשים. אבל אל דאגה, לא ניכנע, נלחם וננצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו