ביקורת התבונה הטהורה

בשנת 2017 התפרסמה ידיעה מעצבנת: האוניברסיטה העברית בירושלים ביטלה את שירת התקווה בטקס הענקת התעודות בפקולטה למדעי הרוח, כדי לא לפגוע ברגשות הסטודנטים הערבים. האוניברסיטה הכריזה על פייק ניוז, ומיהרה להעמיד את המתעצבנים על טעותם. שירת ההמנון לא בוטלה, שכן הפקולטה למדעי הרוח הפסיקה לשיר אותו מזמן. נשיא האוניברסיטה, פרופ' מנחם בן ששון, הסביר כי "ההחלטה כיצד יש לנהל את מאות הטקסים האקדמיים שמתקיימים באוניברסיטה, נתונה לראשי היחידות הממונות... וזה שנים שיש מגוון בדפוסי ההתנהלות שלהן". הדפוס של הפקולטה למדעי הרוח, מתברר, הוא נפש ערבי הומייה.

ראתה הפקולטה למדעי הרוח באונ' ת"א, והתקנאה. כעבור שנה בוטלה שירת התקווה בטקס הסיום שלה, ובמקום ההמנון שרו "אני ואתה נשנה את העולם". כשם שהעתיקו את ביטול שירת התקווה, כך העתיקו התל־אביבים גם את התגובה הירושלמית: "בטקסים אקדמיים אין חובת השמעת ההמנון...". ככה זה בפקולטות למדעי הרוח. הציונות היא עניין של שיקול פקולטטי.

בגבעת רם ובהר הצופים חשו מאוימים מהפוטו־פיניש התל־אביבי, אבל במהרה נקרתה בדרכם הזדמנות להשיב מלחמה שערה: פעילת BDS ערבייה־אמריקנית בשם לארה אל־קאסם התקבלה ללימודי תואר שני בחוג למשפטים, על חשבוננו. שר הפנים אריה דרעי אסר את כניסתה לארץ, מתוקף סמכותו החוקית, ומתוקף העובדה שמדובר בפעילת BDS, אך האוניברסיטה העברית התייצבה על רגליה האחוריות, הצטרפה לערעור של אל־קאסם - והיידה לבג"ץ.

רקטור האוניברסיטה, פרופ' ברק מדינה, היה כמרקחה: "האוניברסיטה העברית דוגלת בעמדה סובלנית כלפי הקוראים לחרם נגדנו - איננו מונעים מאיש להשתתף בפעילויות האוניברסיטה... אף אם הוא קורא לחרם נגדנו", הצהיר. פרופ' מדינה, בניגוד לסתם אזרחים, הוא חתן פרסים רבים, ובהם "אביר איכות השלטון", של התנועה לאיכות השלטון.

זהו ארגון א־פוליטי בעליל, שמרבה להגיש עתירות לבג"ץ בימי ממשלת ימין, אך פרש לתרדמת חורף מרעננת עם עליית ממשלת השינוי. מדינה הוא חבר ההנהלה הציבורית של האגודה לזכויות האזרח, ארגון שמאל שניזון בעיקר מכספים זרים. ייתכן שמשום כך החיבור שלו למדינה שמשלמת את משכורתו (45 אלף שקלים בחודש) קצת רופף.

בתבונתם, מצאו שופטי בג"ץ עילות סבירות ומידתיות לפסול את החלטת השר, ואל־קאסם בילתה איתנו שנה ולמדה את התחום המשפטי והבכלל־לא־פוליטי שנקרא "צדק מעברי", שעוסק ב"מכלול המנגנונים המשפטיים והחברתיים שבאמצעותם מדינות (או חברות) מתמודדות עם עוולות שבוצעו במסגרת סכסוך אלים או משטר דיכוי, באופן המתקן את אי־הצדק ובמקביל מקדם שלום ודמוקרטיה". המרצים: מייסד "בצלם", יו"ר "עדאלה", תומכת "זכות השיבה", וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח. בסך הכל סגל מאוזן, וחלקו - מקבל משכורת על חשבוננו.

ההישג של הפקולטה הירושלמית למשפטים עורר את קנאת הפקולטה המקומית למדעי הרוח. כעבור חודשים מספר שמענו על מרצה בחוג לספרות, אזרחית גרמנייה בשם קרולה הילפריך. זו מצאה לנכון להתערב בריב בין סטודנטית יהודייה במדי צה"ל לבין סטודנטית ערבייה רגישה שהמדים הפריעו לה. הילפריך הרצתה לחיילת במסדרון: "את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא ישראל...". בתקופת צוק איתן חתמה הילפריך על גילוי דעת שהתפרסם במגזין the lancet, שהאשים את ישראל בביצוע "מעשי טבח איומים", "פשעים נגד האנושות", "שימוש בגז", ובאופן כללי "עלבון לאנושיות". כיף שנמצאה לה משרה באוניברסיטה העברית המכילה.

גם תל אביב לא שקטה על שמריה. פרופ' נטע זיו, חברת הנהלת "בצלם" ו"הקרן החדשה לישראל", מונתה ב־2021 לנציבת השוויון בפקולטה למשפטים באונ' ת"א. אולי בזכות זה התקיים ביום חמישי בפקולטה "דיון על אפרטהייד בישראל/פלשתין והמשפט הבינלאומי", בהשתתפות נציגים מ"יש דין", "אמנסטי", מכון ון ליר והמכון הישראלי לדמוקרטיה. אבל פאנלים כאלה יש גם בירושלים. לזכותה של האוניברסיטה העברית עומדת היותה שיאנית הגירעון של כל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ. יש לה חוב של 1.8 מיליארד שקלים, רובו בפנסיות תקציביות, וכיוון שהזרמנו לה 700 מיליון שקלים לכיסוי חלק מהגירעון, ברור שהיא מחויבת לתת תמורה הולמת.

השבוע, יום לאחר הפיגוע בחדרה, ישבו בקמפוס של העברית שני סטודנטים ערבים ושרו את להיט החתונות: "אמא אני יוצא לג'יהאד". לידם עברו שוטרים שלומדים באוניברסיטה, חלקם דוברי ערבית. אלה עיכבו את הזמרים ומסרו אותם לידי שוטרים. מוסדות האוניברסיטה התחלחלו. "אנו דורשים מרחב אוניברסיטאי שבו לא יכולים לעצור אותנו בכל רגע נתון...", רשפה אגודת הסטודנטים. "לא זו האוניברסיטה שבאנו ללמוד בה". צודקים! זו הרי האוניברסיטה שבה תומכי BDS אמורים להרגיש בנוח, וחיילים במדים - פחות. "אנחנו קוראים להתערבות האוניברסיטה בסיוע לשמירת זכויות הסטודנטים העצורים(...) ולא לתת יד למעצרים שרירותיים...". הו, כן. גל טרור ערבי בכל רחבי הארץ בהחלט עלול להיחשב כתקופה מאתגרת. בעיקר אם אתה יהודי.

הרקטור ברק מדינה שיגר אימייל שבו כתב ש"יש סברה שהשיר עיקרו הסתה לטרור". הו, בהחלט, פרופסור. אכן יש סברה כזו. הרקטור הוטרד במיוחד מהעובדה שהסטודנטים השוטרים הפעילו את סמכותם בתוך הקמפוס, מה שמהווה אתגר משפטי לא פשוט.

"המקרה מחייב הסדרה של דרך הפעילות בקמפוס של סטודנטים שהם שוטרים", כתב מדינה. כן, ברור, זה בדיוק מה שהמקרה מחייב. הרקטור הוסיף איום מרומז שכדאי למשטרה להגיע להבנה עם האוניברסיטה, "כך שנוכל להמשיך להפעיל את התוכנית (ללימודי שוטרים, ע.ל) באוניברסיטה".

כיוון שאיש לא מעלה בדעתו להציב גבול להקצנה הפוליטית של האוניברסיטאות, אין להזדרז ולהכריז על האוניברסיטה העברית בתור המנצחת. סביר להניח שלאור גל הפיגועים הנוכחי, ימצאו המוסדות להשכלה גבוהה את הדרך הטובה ביותר להתמודד איתו. אולי יעשו עוד פאנל על אפרטהייד.