לואי פליסיאן דֶה־סוסי, ארכיאולוג צרפתי ואחד מאבות הארכיאולוגיה המקראית, נודע לשמצה בקרב יהודי ירושלים. באמצע המאה ה־19 חפר דה־סוסי את "קברי המלכים" מצפון לשער שכם, ויהודי העיר ראו בו רשע שמחלל את קברי אבותיהם. גם חלק מאנשי הדת המוסלמים והנוצרים זעמו עליו.
דה־סוסי האמין - ולימים התברר שטעה - כי הוא חופר את קברי מלכי בית דוד. פאר ממצאיו היה סרקופג (ארון קבורה) מפואר מהמאה הראשונה לספירה, שעליו נחרטה בכתב עברי הכתובת "צידן מלכתא". את המילה "צידן" קישר דה־סוסי קישר למלך צדקיהו, ואילו במילה "מלכתא" מצא חיזוק לכך שמדובר במלכי יהודה. הארכיאולוג הצרפתי מיהר להעביר את הסרקופג לצרפת. בכתביו התוודה כי טשטש וכיסה את הכתובת בחומר מיוחד, כדי להעלים אותה מעיניהם של הפחה והרב שנלווה אליו ולמנוע את עיכוב הוצאתה ממתחם קברי המלכים.
כיום מזהה המחקר המודרני והארכיאולוגי את אחוזת הקבר המלכותית עם משפחת מלכי חדייב, שעימה נמנתה הלני המלכה. הלני היתה גרת־צדק וחיה בירושלים. המקורות היהודיים משבחים אותה כגומלת חסדים שסייעה לעניים והרימה תרומות לבית המקדש.
אלא שבימי דה־סוסי עדיין זוהתה מערת הקברים המפוארת, בעלת סגנון החציבה הייחודי, כמקום קבורת מלכי יהודה מתקופת הבית הראשון. ראשי הקהילה היהודית הרעישו עולמות כדי שדה־סוסי יפסיק לחפור; הם פנו לפחה של ירושלים, ושלחו מברקים בהולים לחברת כי"ח בפריז, למשפחת רוטשילד, למשה מונטיפיורי ולרבנים בטורקיה. השתדלותם נשאה פרי, אבל עוד בטרם הגיע צו הפסקת החפירות לירושלים, הועברו הסרקופג, המטבעות ועוד ממצאים היישר אל בטן האונייה הצרפתית שהמתינה להם בנמל יפו, והיא הפליגה ללב ים.
כל שנותר ליהודי ירושלים היה ללקט את עצמות האדם הרבות שפוזרו בחוסר רגישות סביב האתר, ולהטמין אותן שוב בין כוכי המערה. אבל כבד ויום מספד נקבע לרבים. אפילו אליעזר בן־יהודה, שנודע בחיכוכיו המרובים עם הרבנים החרדים, תיאר לימים בכתב העת "חבצלת" שאותו ערך (1883) את פשעיו של דה־סוסי, אשר הוציא מהארון המפואר "את הגויה אשר נהפכה בידו לעפר ויחלל את יתר עצמותיה".
דגל צרפתי ושער נעול
כמעט 170 שנה אחרי הפרשייה ההיא, עומדים קברי המלכים בירושלים במרכזו של ויכוח נוקב בין ממשלת צרפת למדינת ישראל והקונסיסטואר, המוסד היהודי הממשלתי בצרפת (שהוקם עוד בימי נפוליאון), על הבעלות במקום. פרשיית דה־סוסי הניעה לאורך השנים שרשרת של אירועים שהולידה את הוויכוח.
אחוזת הקבר המפוארת ביותר בירושלים כוללת מערכת קבורה משוכללת עם מנגנון לנעילת הפתח באמצעות סלע שבעבר סב על צירו, גרם מדרגות חצוב (השני בגודלו בירושלים של ימי הבית השני), חצר ענקית חצובה בסלע, מקווה עתיק ועיטורים רבים.
אלא שהפנינה הארכיאולוגית הזו עומדת כבר שנים סגורה ומסוגרת, כשחומת אבן ושערי ברזל נעולים מונעים מהקהל לבקר בה. דגל צרפת שמונף מעל המתחם מלמד מי, לפחות כרגע, הוא בעל הבית במקום, ואכן הוא רשום בטאבו על שמה של ממשלת צרפת.
תיעד את המאמץ. ד"ר דותן גורן // צילום: יהושע הלוי
כשדה־סוסי חפר את קברי המלכים, אלה היו בבעלות ערבית. הניסיונות לרוכשם היו לכן המוצא הכמעט מתבקש. הם החלו כבר בראשית שנות ה־70 של המאה ה־19 והבשילו ב־1878 לאחר שהשלל של דה־סוסי כבר שכן לבטח בלובר הפריזאי. רק אז, אחרי כמה ניסיונות כושלים, הצליחה הגבירה היהודייה ברטה אמליה ברטראנד מצרפת לרכוש את אחוזת הקבר המפוארת. שטר הקנייה שופך אור על כוונותיה של ברטראנד במעשה הרכישה, והוא רלוונטי היום לאור המחלוקת הקשה סביב האתר.
וכך נכתב: "אני החתומה מטה ברטה ברטראנד מעידה ומודה... כי בקנותי את השדה ואת המערה שבו, הנקראת 'קברות המלכים בירושלים', אך מטרה אחת לי בקניין הזה והיא: לנצור לעולמי עד את המזכרת הקדומה והנכבדה הזאת. אני מתייחסת... למשפחת בני ישראל. המזכרת הזאת של אבות אבותינו חפצה אני לשמור" (מתוך נוסח שטר הקנייה כפי שתורגם על ידי דוד ילין ב"ספר היישוב").
לדברים צורף מכתב של הרב הראשי ליהודי צרפת הרב אליעזר אזידור, שכתב: "ליבי נכון ובטוח כי מקנה חלקת השדה והמערה אשר בה תישאר אחוזת עולם ליהודים".
ברטראנד היתה נתינה זרה, והחוק העות'מאני שנהג אז בירושלים לא אפשר רכישת מקרקעין בידי מי שאינם מקומיים. לכן, הקברים נרשמו בטאבו בנאמנות קונסול צרפת בעיר, שאף סייע בביצוע הרכישה. הנדיבה היהודייה הקיפה את האתר בחומת אבן ושערים ואף הציבה ביתן לשומר "אשר ישב שם על משמרתו תמיד לבל יבואו בה זרים ומטמאים לא יעברוהו. והמקום הזה עתה נצור תחת פקודת משמר הקונסול בשם כל ישראל".
שבע שנים בלבד חלפו ועל מה שהתרחש באותם ימים חלוקות הדעות עד היום. ד"ר דותן גורן, מחבר הספר "ובא לציון גואל", שמתעד את המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית, מספר כי בשנת 1885 העניק הנרי פריירה במתנה (בשם יורשי ברטראנד אמיל ויצחק פריירה) את הבעלות על קברי המלכים לממשלת צרפת.
לעומתו, חיים ברקוביץ', נציגו בארץ של הקונסיסטואר, אומר ל"ישראל השבוע" כי ב־1885 ברטראנד היתה עדיין בין החיים, כבת 45. "היא נפטרה רק ב־1913, ולכן אין לדבר על 'יורשיה'", אומר ברקוביץ', "מי שהעביר את הבעלות לממשלה הצרפתית עשה זאת ללא סמכות".
המצב השתנה ב־2012
כך או אחרת, גורן וחוקרים אחרים בני התקופה ההיא מדווחים כי בחוזה הרשמי בין ממשלת צרפת למשפחת פריירה, התחייבה ממשלת צרפת שלא לפגוע במתחם או לשנותו, להנציח בשלט על הקיר המערבי של המתחם את שמות התורמים ולרשום בשלט אבן בולט בכניסה למתחם, בצרפתית, בעברית ובערבית: "קבר מלכי יהודה".
גורן מתעד גל מחאה שהתעורר בקרב יהודי ירושלים עם היוודע דבר "המתנה", וגם ויכוח גדול שפרץ כבר אז סביב קבילות החוזה. כבר באותם ימים פורסמו הצהרותיהם של הרוכשת ברטראנד ושל ראש רבני צרפת הרב איזידור בדבר רכישת המערה. אלו העידו לכאורה שהאחוזה הוקדשה לעם ישראל. בעקבות המחאה פרצה מהומה גדולה.
באותה שנה נדרשו היהודים על ידי שומר הקונסוליה הצרפתית, לעיתים באלימות ובאיומים, לשלם דמי כניסה לאתר. לעומתם, לפי עיתון "הצבי", "נכנסו רבים מבני העמים (הזרים) פנימה מבלי תת אף פרוטה קטנה". רק בקיץ 1889 ניתן גם ליהודים אישור לבקר בקברי המלכים בקביעות וללא תשלום.
בשבוע שעבר דיווח לראשונה אריאל כהנא ב"ישראל היום" (03.02.19) כי ישראל וצרפת מנהלות מו"מ חשאי וסבוך על פתיחת קברי המלכים לציבור. התנאי שמעמידה ממשלת צרפת - הכרה בבעלותה על האתר - אינו מקובל על ישראל. הצעת פשרה אחרת, שהציג הקונסיסטואר, היא ניהול משותף על ידי ממשלת צרפת והקונסיסטואר, בהסכמה שלא להכריע בסוגיית הבעלות. אך ספק אם הצעה זו תתקבל על ידי הצרפתים.
למורת רוחם של אנשי משרד החוץ בירושלים, בוויכוח מעורב גם בית הדין הרבני בבירה. נאמני ההקדש של קברי המלכים שנרשם בפריז עוד ב־1874, תבעו שם לפני שנים אחדות את ממשלת צרפת. בשנה שעברה הקפיא בית הדין את הדיונים בתביעה, כדי לאפשר לכל הצדדים בפרשה למצות את המו"מ ואת ניסיונות הפשרה.
הצרפתים, שהשקיעו בשנים האחרונות בשיפוצים במקום קרוב ל־900 אלף יורו, עדיין מונעים מהציבור לבקר בו, בטענה שהשיפוצים שם טרם הסתיימו. בישראל מפקפקים בטענה ומציינים כי השיפוצים נמשכים כבר כמעט עשור. בחודשים האחרונים החלו קבוצות חרדים לפקוד את שער הכניסה למתחם הנעול, והם מקיימים שם מעת לעת תפילות הפגנתיות.
מצבת קברה של ברטה ברטראנד בפריז // צילום: חיים ברקוביץ
בראשית העשור הנוכחי, יש לציין, עדיין ניתן היה לבקר במתחם ולהתפלל בו, בתיאום מראש מול הקונסוליה הצרפתית והשומר במקום. אך מאז 2012, הדבר כמעט אינו מתאפשר.
בבירור המחלוקת נוטלים עתה חלק גם רב הכותל שמואל רבינוביץ והרב הראשי של ירושלים, הרב שלמה עמאר. הרב עמאר אף ביקר במקום לפני שבועות אחדים בחברת הקונסול הצרפתי ונציג הקונסיסטואר, כדי להתרשם מהשיפוצים ולנסות למצוא פתרון למחלוקת.
רשות העתיקות היא גורם נוסף בפרשה. ברשות חוששים מהאפשרות שהאתר, שעבורם הוא בראש ובראשונה אתר ארכיאולוגי ייחודי, יהפוך לעוד "קבר קדוש" ויאבד את הערך התיירותי וההיסטורי שלו.
וכמו בכל סיפור פוליטי וארכיאולוגי טוב בירושלים, גם לכאן הפלשתינים מנסים לדחוף רגל. כבר לפני עשור הצרפתים אפשרו לארגון הפלשתיני "יבוס" - ארגון תרבות שתומך בחרם על ישראל - לערוך במתחם קונצרט. אחר כך התקיימו שם עוד כמה פסטיבלים פלשתיניים. ישראל מחתה על כך בפני הצרפתים, שנענו למחאה וחדלו להעמיד את המקום לרשות הפלשתינים.
מה שהופך את התמונה לסבוכה אף יותר זאת העובדה שרשמית, צרפת כלל אינה מכירה בריבונות ובסמכות הישראלית באזור זה של ירושלים. קברי המלכים, שהיו בתחום ירדן בין 1948 ל־1967, שוכנים ברחוב דרך שכם, בשכונת שיח ג'ראח שבמזרח העיר, כ־700 מטרים מצפון לשער שכם.
• • •
מי קבור בקברי המלכים?
יוסף בן־מתתיהו טוען בכתביו שמערכת הקבורה המפוארת נחצבה בפקודת המלכה הלני מחדייב (הלני המלכה), שהתגיירה לפני חורבן בית שני. חוקרים בני ימינו מניחים שאכן ייתכן שקברה שוכן במקום, כמו גם קבריהם של שני בניה איזטס ומונבז.
עם זאת, במאה ה־19 עדיין זיהו רבים את מערכת הקבורה עם מלכי יהודה מתקופת הבית הראשון. מסורות מוקדמות אף טענו שבקברי המלכים טמונים כלבא שבוע, חותנו העשיר של רבי עקיבא שחי בימי בית שני. בקבלה מיוחס ציון הקבר לנקדימון בן־גוריון, אף הוא מעשירי ירושלים באותה עת.
מחקרו של דותן גורן מגלה כי במהלך שהותה של המשלחת הציונית בירושלים בציפייה לפגישתה עם הקיסר הגרמני וילהלם השני בשנת תרנ"ט (נובמבר 1898), ביקרו חבריה, ובהם בנימין זאב הרצל, בקברי המלכים. ביומנו ציין הרצל בצער את מסירת הקניין הההיסטורי מידי משפחת פריירה לממשלת צרפת. בערכו ההיסטורי של האתר הכיר גם ברל כצנלסון, שחכר לצידו חלקת אדמה ועיבד אותה עם קבוצת חברים בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
