בעוד שלושים יום, ב־10 באפריל, כבר נהיה בבוקר שאחרי. הספקות יותרו, המנצחים יעלזו והמפסידים יקוננו - קואליציה חדשה תתחיל להתרקם ועשרות חברי הכנסת החדשים יחלו בהתרגשות לחשוב על הנקודות עליהם ידברו בנאום הבכורה מעל הדוכן במליאה. היום, שלושים יום לפני, עוד שום דבר לא ידוע. אם עד עכשיו שום דבר לא היה צפוי במערכת הבחירות הזאת, אפשר רק לנחש ששום דבר לא יהיה צפוי עד הסוף, עד סגירת הקלפיות.
הקרב בין המפלגות הגדולות צמוד וכך גם הקרב בין הגושים. אם מערכת הבחירות החלה בפירוד גדול בשמאל, מה שגרם לנתניהו לומר בגיחוך כי אינו מתערב בחלוקת הקולות של גוש השמאל, ועם חשש כבד לאי מעבר אחוז החסימה של מפלגות בו, במרוצת הזמן התמונה התהפכה על פיה וכעת סכנת קריסת המפלגות בשל אחוז החסימה הגבוה עברה למחנה הימין. כולנו, ישראל ביתנו וזהות של משה פייגלין נמצאות כרגע על הסף - אחת מהן או יותר עשויה לא לחצות את קו הגמר ולהישאר בחוץ. נכון לעכשיו ליברמן הוא החוליה החלשה ביותר אבל זה יכול להשתנות. רק לפני שבועיים ליברמן עוד היה חזק בפנים וכחלון היה זה שנופל. אז מי יודע מה יהיה מחר.
חודש זה לא הרבה זמן אבל במערכת בחירות זה כמו נצח. מספיק להתבונן חודש אחורה כדי להבין את גודל התמורות והשינויים שעברנו. כי לא רק המערכת הפוליטית דינמית אלא גם המציאות. במיוחד באזורינו. רצועת עזה מתעוררת שוב שלא בטובתנו והתלקחות צבאית שם עשויה להתרחש לא בתוך שלושים יום אלא בתוך שלושים שעות. גם אם תהיה התפתחות צבאית דרמטית ומפתיעה, גם אז אין לדעת לאן זה לוקח את הבחירות - בעד נתניהו או נגדו, והאם תצליח מפלגת הגנרלים לצבור הון פוליטי על רקע הלהבות או להיפך.
בכנסת הבאה יהיו יותר רבי אלופים וקצינים בכירים, אולם אין ערובה שהדבר יביא ליותר ביטחון. נתניהו, כמו גנץ ואפילו יעלון ואשכנזי - אף אחד מהם לא שש אליי קרב ואיש מהם לא הלך למהלך דרמטי ברצועת עזה כשניתנה לו ההזדמנות לכך. כך שמה שיכול להיות טוב לפוליטיקה, ואין ספק שהתחממות העניינים בעזה תחדור לקמפיין הבחירות של כולם ככל שהעסק ילך ויחמיר, אם יחמיר, לא בהכרח טוב לחיים עצמם. במיוחד חייהם של תושבי עוטף הרצועה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו