"גנץ וגם הליכוד חוששים מפניי, כי אותי אי אפשר לקנות"

אם אכן צמד המילים "רצים לכנסת" משקף נאמנה את אשר מתרחש בחודשים האחרונים בפוליטיקה הישראלית, הרי הגענו לסיבוב האחרון. שופט התחרות כבר צלצל בפעמון כדי להזכיר למתמודדים שזהו, הם בישורת האחרונה וכדאי שישימו לב לכך, כי אין הזדמנויות לתקן.

כל המתמודדים מנסים לתת את מה שיש להם. אלו שפתחו חזק ונחלשו, אלו שפתחו מהר ונשארו גבוה בצמרת, ואלו שחיכו שכולם יתעייפו כדי לעשות מאמץ אחרון, שמרו כוחות ועתה הם מתכננים לעקוף ולהיכנס לטבלת המדליות.

אורלי לוי־אבקסיס, יו"ר תנועת גשר, בונה על התסריט האחרון. היא פתחה מבערים בשבוע האחרון במטרה לנצל את חולשת המתחרים ולעבור סוף־סוף את אחוז החסימה - אבל ברגע הנכון, זה הקובע באמת בפוטו־פיניש ולא בסקרים, "שכבר למדנו בבחירות הקודמות שאם נאמין להם, אז בוז'י הרצוג עדיין ראש ממשלה".

 

מכניסים להילוך ראשון: "לתקן את הקיטוב"

"אתה שוכח שגשר כבר היתה עם שבעה מנדטים בסקרים", היא מחייכת אלי כאשר אנחנו יושבים בקניון גירון באשקלון, והיא מוקפת פעילים. "תסתכל על התמיכה, על האנשים שבאים ולוחצים ידיים ומבטיחים לי שיצביעו לי. איפה הם בסקרים? איך מודדים אותם?" 

אפשר לקחת את העיר הדרומית, שמתפתחת בקצב מהיר למדי ומשנה את המבנה החברתי שלה, כאבן בוחן לבחירות הללו, אם ממש מתעקשים. מצד אחד נמנום שמאפיין את הבחירות הללו, כאשר השיחות בקניון הן על תוכניות ריאליטי למיניהן ופחות על יום שלישי הקרוב, ומצד שני מעורבות פוליטית כמו פעם, בפרלמנטים, על כיסאות פלסטיק ובירות קרות, ומריבות מול משדרי האקטואליה בטלוויזיה אשר במדרחוב הישן, בציפייה שאם הטלוויזיה לא תענה, לפחות אחד הקולגות בפרלמנט יענה.

ובכלל, קשה להסתובב עם לוי בלי להרגיש בחירות באוויר, בעיקר, כמובן, בשל הייחוס המשפחתי. "אני הייתי פעיל של אבא", "תמסרי דרישת שלום חמה לאבא", או "נשבע שמצביע לך כמו שהצבעתי לאבא שלך", הם הלהיטים החמים העולים מבעד לעשן המנגל וליד נתחי הבשר הוורדרדים.

 

17:00 ת"מ אשקלון: "כולם כאן מתנדבים" // צילום: יוסי זליגר

 

פעם, בשנות ה־80 וה־90 של המילניום הקודם, תמונות עם פוליטיקאים היו מעטרות את קירות השיפודיות; אז עוד קראו להן "מסעדות מזרחיות". היום מצלמים הכל בנייד ושולחים בווטסאפ, או מעלים באינסטוש. הציבוריות עברה הרחק אל תוך המרחב הווירטואלי.

יכול להיות, אגב, שזו הסיבה שמערכת הבחירות הזו ירדה כל כך נמוך, יש שיגידו הכי נמוך בכל הזמנים, וזאת עוד לפני מחצית השבוע הקרוב: "אני חושבת שהיא ירדה כל כך נמוך בגלל הפוליטיקאים. הם הורידו את מערכת הבחירות הזאת נמוך מאוד, במיוחד בהקשבה שלהם ליועציהם, שלא אכפת להם מה הנזקים שנגרמים.

"אבא שלי אומר לי שגם בזמנו היו את האירועים הללו, זה רק הזמן שהשתנה והטכנולוגיה שהשתלטה, ולכן נדמה לנו שהכל יותר קיצוני. אבל אני חושבת שקיטוב כזה ושיסוע, לא היה כאן אף פעם - ואנחנו נצטרך לתקן את זה אחרי הבחירות, כי אלו שעשו את הבלאגן הזה, לא בדיוק מעניין אותם היום שאחרי".

הסיפור של אורלי לוי היה אמור להתנהל אחרת. הטיקט החברתי ישב בול על מידותיה של חברת הכנסת הצעירה, היום בת 45. אבל אז הדברים החלו להסתבך. במאי 2016 הודיעה על פרישתה ממפלגת ישראל ביתנו, בעקבות הצטרפותה לקואליציה, ולאחר שאביגדור ליברמן העדיף להביא למינויה של סופה לנדבר כשרה בממשלה, למרות שלוי־אבקסיס ניצבה לפניה ברשימה לכנסת.

בפוסט שפרסמה אז בדף הפייסבוק שלה, נימקה את פרישתה: "האמנתי שהימים האחרונים סיפקו לנו הזדמנות אמיתית לקידום משמעותי של התחומים האלו (החברתיים; ע"ר), אך לצערי ההזדמנות שנקרתה כעת בפנינו כמפלגה העומדת לכניסה לממשלה, לא נוצלה בתחום החברתי בשום דרך".

על אף הודעתה על פרישתה מהמפלגה, נותרה לוי־אבקסיס באופן רשמי חלק מסיעת ישראל ביתנו בכנסת. במארס 2017 אישרה ועדת הכנסת את בקשת סיעת ישראל ביתנו להכריז על לוי־אבקסיס כפורשת מהסיעה. בעקבות ההחלטה הודיעה לוי־אבקסיס כי היא אינה פורשת מחברותה בכנסת, וממשיכה לכהן כחברת כנסת יחידה ללא זכויות של סיעה. בדצמבר 2018, לאחר ההחלטה לפזר את הכנסת, היא החליטה על הקמת מפלגה חדשה בראשותה, מפלגת גשר, אשר תתמודד במהלך הבחירות לכנסת ה־21. שם המפלגה, אגב, לקוח משם המפלגה שיצר אביה. אחרי הכל, איך אפשר שלא להתהדר באחד השמות הגדולים שידעה הפוליטיקה המקומית?

היא אספה לצידה שמות כמו עו"ד גלעד סממה, מנכ״ל המשרד לאזרחים ותיקים לשעבר; דדי פרלמוטר, סגן נשיא אינטל העולמית לשעבר ויזם ופעיל חברתי שנשלח לקרבות איסוף בפריפריה, ועוד חבורה ראויה של נשים וגברים, שכרגע רואה את ארבעת המנדטים הנכספים מהצד הלא נכון של המשוואה. חסר שם לפחות מנדט אחד כדי להבטיח את הכניסה החלקה. אחרת, ביום שלישי הקרוב, החלום יתנפץ וכולם יחזרו לעיסוקיהם.

אם שאלתם, אז כן, לוי בטוחה שהיא נכנסת, "השאלה היא רק בכמה מנדטים, כדי שאוכל להוות לשון מאזניים כמו שצריך". המתנדבים שלה פוגשים אותה על התפר שבין התחנה המרכזית שהזמן קפא בה מלכת לבין הקניון המודרני. שם בחנות פרחים קטנה היא מתקבלת בשאגות "אורלי לוי", שלבטח מעלות איזה זיכרון ילדות אחד או שניים מעצרות הבחירות האלמותיות בשנות ה־80 שכבר לא ישובו.

שלטי הבחירות באשקלון הם ברובם ברוסית, עוד הוכחה לאלקטורט המוביל והחשוב שכרגיל, איש לא סופר בבחירות הללו. לוי, שהמילים "כסף" או "תקציב" תחזורנה במהלך הפגישה איתה כל הזמן, לא יכלה כמובן להתפרש בצורה רחבה, ובטח לא לפנות לקהלים מפולחים.

"המתנדבים שלי כולם באים ומקדישים מזמנם הפרטי, אף אחד לא מקבל כאן שקל. כמובן שבבחירות הכל תלוי תקציב, אבל אני מראה שאפשר לעשות דברים אחרת".

עניין התקציב הוא אכן קריטי, כי בסוף אחרי שמסיימים להיעלב מבני גנץ, שכבר סיכם עם לוי על הצטרפותה ואז חזר בו, למרות שנתן את מילתו, נראה כי הבחירה הזו היתה הגיונית למדי. לוי מביאה טיקט חברתי וקהל ש"הגנרל הלבן", כפי שקוראים לו כאן, לא מצליח להגיע אליו, אבל יאיר לפיד הביא עימו הרבה מאוד כסף, צבא מאורגן של מתנדבים וכוח אלקטורלי גדול יותר.

 ייתכן כי אם לוי היתה קופצת על העגלה מוקדם יותר, הסיפור היה מתנהל אחרת, אבל האיום שלה על גנץ הוא עדיין קריטי, לטענתה: "תראה איך הם מפיצים ספינים שיש לי סיכום איתם שאני אפרוש. אני מבינה שזו פוליטיקה אבל יש גבול, זה בגלל שהם בלחץ מ'גשר'. גם מהצד השני יש בגללי לחץ. בסקרים שמוציא הליכוד אני לא מופיעה, לא במסרונים שלהם ולא באף מקום.

"הם גם פוחדים ולכן לא מאפשרים לבוחרים שלהם את האופציה להצביע למפלגה שלנו בסקרים שלהם. ואתה יודע למה? כי הם יודעים שאני לא קנויה. אין מאחוריי אוליגרכים, יש לי אמנם חברים בפוליטיקה אבל אני לא חייבת לאף אחד כלום. וזה מלחיץ אותם.

"אז הם מפעילים את כל כובד משקלם, גם משמאל וגם מימין ויש להם הרבה כסף, ויש להם שליטה בתקשורת, ויועצי התקשורת שלהם מורידים את מערכת הבחירות הזאת נמוך מאוד, כי מזה הם מתפרנסים. הם גם אלו שדחפו לבחירות הללו, אחרי הכל זה היה האינטרס שלהם שנלך לבחירות הללו".

 

הפסקת צהריים: שיעורים מבית אבא

כשאנחנו שמים את פעמינו לעבר מפגש עם תושבי העיר, לוי יודעת שהערב הזה צפוי להיות ארוך. מה שאומר שהנסיעה לקיבוץ מסילות, שם היא מתגוררת, תתחיל באיחור, והיא שוב תגיע הביתה לפנות בוקר, ותקום כמה שעות מעטות אחר כך, כדי לבלות זמן עם ארבעת ילדיה.

כשהיתה ילדה, אחד הזיכרונות החזקים שלה כרוך בהמתנה ליום שבת. "זה היה היום שאבא שלנו היה בבית. היינו אמנם 12 ילדים, וכולם קיבלו כנראה את פיסת הזמן שלהם, אבל הרגשנו שיש לנו אותו רק לעצמנו. ואז היו מגיעים אנשים ודופקים בדלת בשבת, מבקשים אותו לכמה דקות. והוא היה אומר, 'אם הם באו לכאן בשבת, הם צריכים מישהו שיקשיב להם'. ואני הייתי מתעצבנת מזה, שעד שיש לי את הזמן שלי איתו, גם את המעט הזה מישהו לוקח ממני".

כשאני שואל אותה אם היא עושה את אותו הדבר עכשיו, כי הנה גם היא מחוץ לבית עד שעות לא שעות ובבית מחכים לה ילדיה הקטנים, היא אומרת "אתה יודע", ונדמה שלחלוחית עולה בעיניה.

 

20:00 העיר העתיקה: "נשבע שמצביע לך" // צילום: יוסי זליגר

 

"גיליתי משהו שלא ידעתי. לבן הקטן שלי דוד זיו יש בגן טבלת ייאוש עד הבחירות. הוא מסמן עם הגננת איקסים על כל יום שעובר כי הגננת אומרת שזה עוזר לילדים להתמודד עם דברים, כשהם יודעים שיש למשהו הזה סוף. ראיתי את זה ונעצבתי.

"זו הסיבה שאני תמיד ישנה בבית ולא נשארת במרכז. בלילה הם באים אלי למיטה ולא משנה מתי הגעתי הביתה. בבוקר אני מביאה את הקטן לגן מאוחר יותר, רק כדי שיהיה לי זמן איתו ועם שלושת האחים והאחיות שלו. אני לא כמו אבא שלי בקטע הזה, אמרתי לעצמי שלא אהיה ככה", היא מתמלאת לפתע בצחוק שקשה שלא להיסחף יחד איתו. 

כדי להירגע במהלך הקמפיין, היא חוזרת לספרים שאהבה בילדותה. "בבית שאן של ימי הקיץ, לא בדיוק יכולת להסתובב בחוץ ולכן ספר היה הפתרון הטוב ביותר עבורי.

"הייתי עוברת למקומות רחוקים עם רומן גריי, עם 'אנקת גבהים', זו היתה הדרך הראשית שלי להעביר את סוף השבוע, לסיים לפחות ספר אחד בשישי־שבת. עכשיו כשאני חוזרת לספרים הללו בתור אמא לילדים, הכל כל כך שונה. אתה מבין כמה הספרים הללו הקדימו את זמנם. אני לומדת להעריך דברים שלא הבנתי אז".

 

חניית לילה: "הכנסת זה לא עוד ג'וב"

אולם האירועים בעיר העתיקה של אשקלון מלא מפה לפה. הוויכוחים הפוליטיים עזים במיוחד. סוף־סוף ניתן להבין שאנחנו במערכת בחירות, ולא במערכת בוטים. המגע הוא אישי כמו פעם. חלק מוחצים את לוי מאהבה, חלק צועקים "יאללה, תחזרי לליכוד, תחזרי הביתה, למה לפגוע בימין סתם". בליכוד כמובן היא אף פעם לא היתה, אבל למה להרוס ויכוח טוב עם עובדות.

קשה לזהות את המצביע הפוטנציאלי של לוי. באולם דתיים וחילונים, זוגות נשואים ורווקים, אנגלוסקסים לצד עולים חדשים־ישנים ממדינות חבר העמים לשעבר. כולם באים להקשיב, ומודים בפנינו שהם קולות צפים.

משה פייגלין הוא שם שרץ פה חזק, גם פה. לוי־אבקסיס מבקשת להזכיר לכולם שהיא היתה בקנאביס לפני כולם, ניסתה להעביר הצעות חוק שיעל גרמן מ"יש עתיד" חסמה בשיניים. עכשיו היא מזכירה את זה, במטרה למשוך אליה את מי שהנושא חשוב לו אבל לא מחפש את האופציה הקיצונית.

 

21:00 כנס בחירות: "בשביל הפריפריה" // צילום: יוסי זליגר

 

היא מדברת על דיור ציבורי, על נערות ונשים בפריפריה שחייבות לקבל הזדמנות שווה בישראל של שנת 2019. יורה בכל התותחים, כמי שמבינה שהכל יכול להיות היסטוריה כואבת בעוד כמה ימים, והיא תיעלם לתהום הנשייה הפוליטית.

"תראה, אני לא פוליטיקאית, אני משרתת ציבור. תמיד הייתי, יכול להיות שבגלל זה אני משלמת מחיר מאוד גבוה על זה, אבל לא ראיתי אף פעם בכנסת קריירה ולא ראיתי בזה ג'וב. אם אין למה שאני עושה משמעות, אני מעדיפה ללכת ולעשות משהו אחר. אני לא אמכור את עצמי בשביל סגנית שר".

כשמחיאות הכפיים ממלאות את האולם, לוי מחייכת שוב את החיוך המוכר שלה. גם אם היא היחידה שעוד מאמינה שביום שלישי יתרחש הנס, יש משהו בהתנהלות שלה שסוחף אחריה עוד ועוד מאמינים. "שרת הבריאות, זה התנאי שלי להיכנס לממשלה. שרת הבריאות עם התקציבים הנלווים ותוכנית חירום לאומית להצלת מערכת הבריאות", היא אומרת בביטחון כאשר ברקע, הסקרים של מהדורות החדשות המרכזיות שוב מספרים לכולם ש"גשר", כמו בכל התקופה האחרונה, לא נכנסת לכנסת ישראל הבאה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו