בראשית המאה הקודמת כתב שלום עליכם את המחזה "קשה להיות יהודי". הוא גדל באזור קייב ובבגרותו התיישב באודסה, שתיהן היו תחת שלטון רוסי. קשיים, ברוך השם, לא חסרו לו: אמו מתה, אביו התחתן עם אישה ששלום הילד שנא עד כדי כך שהקדיש לה מחברת מלאה קללות. אחר כך היו סכסוך ירושה, הפסדים בבורסה, קשיי פרנסה, ובשנת 1905 נוסף על כל אלה גם בונוס מיוחד, ליהודים בלבד, בצורת גל פוגרומים. הוא הבין את הרמז ועלה על אונייה לאמריקה.
שלום עליכם, כמו כל יהודי תקופתו, ידע בדיוק למה קשה להיות יהודי. היה העניין הזה של גויים שמדי פעם ישחטו אותך, את אשתך ואת ילדיך. כיוון שנפטר בשנת 1916, לא הספיק לראות את המגה־פוגרום המאורגן של הנאצים. מה שהכיר בתחום המושב הספיק לו לגמרי.
חלפו מאה שנים ועוד קצת, מדינת ישראל קיימת 74 שנים, ונראה כי בעיני חלק מאזרחיה - הקושי היחיד בלהיות יהודי הוא שמירת מצוות. בצדק. קל להיות יהודי בישראל גם ללא עול מצוות. מדינת היהודים סיפקה מעטפת יהדות ולו מתוקף הרוב היהודי, בתוספת ריבונות חמושה שעומדת במבחן קיומי בלתי פוסק. גם התרי"ג וגם ההיסטוריה היהודית המדממת נשכחו מלב, כאילו היו פיסת נוסטלגיה לתיוק בארכיון.
בתנאים הללו קל להתייחס לקשיים הייחודיים של מדינת היהודים בתערובת של הדחקה וזלזול. שמירת מצוות? הדתה. צה"ל חזק? מיליטריזם. פלשתינים? שתי מדינות לשני עמים. איראן? אוקיי, פה באמת יש קושי, אבל זה לא קורה בדיוק בדקה הזאת אז אין צורך להטריח את עצמנו לחשוב מה יש למשוגעים האלה נגדנו. על פי התפיסה הזו את החרדים צריך לגייס רק למען הסדר הטוב, לא כי יש לנו צורך בעוד לוחמים, בעיקר לא כאלה שתהיה להם בעיה עם מד"סיות ועם חמץ.
יש מי ששכח מה זה להיות יהודי, עד שנוח לו להיות יהודי. למשל כאשר עולה לדיון קליטת מסתננים או פליטים שאינם יהודים, ומבחינה חוקית גם אינם פליטים. אך כיוון שהחינוך הממלכתי, הפרהסיה התקשורתית ובית המשפט העליון נזהרים מיהדות ומלאומיות כמו מכינים, נולדה יהדות מהותית לשימוש בשעת הצורך, מעין בודהיזם אוניברסלי שוחר טוב, נקי מלאומיות, ומבוסס על שניים־שלושה להיטים שכל חילוני מכיר.
"ואהבת לרעך כמוך" - זה כלל גדול בתורה שהם לא בקיאים בה ולא חיים על פיה, "איש באמונתו יחיה", הוא סילוף נוח לשימוש של "צדיק באמונתו יחיה". מיהו יהודי? מי שאוהב את כולם. מצטטי "ואהבת" שוכחים שרבי עקיבא עסק בתורה כל חייו, שמר שבת וכשרות והוצא להורג על קידוש השם. הוא לא הקים קומונה היפית של אהבה חופשית לבני כל הדתות.
מדי פעם נדרשים היהודים המהותיים להחליט אם לקלוט כאן אלפי מסתננים מאפריקה או עובדות פיליפיניות שפג תוקף אשרת העבודה שלהן. אז, במקום לטעון למוסר אוניברסלי (שמתיר גירוש של שני הסוגים) או להודות ברצון לבטל את היותה של ישראל מדינת לאום יהודית - נזכרים שהתורה מצווה לאהוב את הגר. וכשם שהיהודי המהותי לא באמת עוסק בזוטות כמו מצוות, כך הישראלי המהותי לא זקוק לרכיב הלאומי והדתי של ישראל. ישראל המהותית היא מדינת כל פליטיה.
"אנחנו כמדינה יהודית לא יכולות ויכולים להרשות לעצמנו, ולא רוצות להרשות לעצמנו בשום אופן להפנות עורף לפליטות ולפליטים מאוקראינה", אמרה השבוע מרב מיכאלי במיכאלית שוטפת. "אנחנו היינו כל כך לא מזמן במצב הזה". גם שר התפוצות נחמן שי תומך בפליטוקרטיה: "מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, חייבת להושיט ידה לפליטים באירופה". היהדות של מיכאלי ושי היא פליטות, ותחבורה ציבורית בשבת.
אין צורך ביהדות כדי להושיט סיוע לאוקראינים. ישראל אכן מסייעת, וטוב שכך. אך אם אפשר להיעזר בה, למה לא? "חובתנו להיות לא רק יהודים טובים אלא גם אנשים טובים", אמר יאיר לפיד, ורמז בכך שהיהדות לוקה בחסר מלכתחילה. למעשה, יש ללפיד הרבה טענות כלפי היהדות. בשנת 2007 הציג לפיד את היהדות שלו: ברית מילה היא עניין של היגיינה והשתלבות בשירותים בבית הספר, שבת היא הזדמנות להתכנסות משפחתית, אפשר גם עם קניות. הוא אוהב את כל עשרת הדיברות, במיוחד את "כבד את אביך ואת אמך", אבל "לא תישא את שם אלוהיך לשווא" הוא הזדמנות להזכיר לדתיים שאלוהים לא תומך בכבישים עוקפים בגדה ו"נזיפה ראויה בכל התרבות המשונה של קמעות־ברכות־וחוטים־אדומים". ביום כיפור הוא "משתדל להגיע לבית הכנסת שלי - 'בית דניאל' - לפחות לתפילת כל נדרי". מבחינתו יום כיפור הוא יום של כבוד הדדי. את פורים הוא היה מבטל. "מישהו דוחף את אחייניתו הבתולה למיטתו של מלך נואף, ובזכות זאת מקבלים היהודים אישור לבצע רצח עם ב־70 אלף בני אדם ואז משתכרים מרוב שמחה."
במובנים רבים, לאנשים כמו לפיד, מיכאלי, שי ורבים כמותם, קשה להיות יהודים אפילו יותר משלום עליכם. הוא לפחות ידע את מקומו במערכת האקולוגית. צברים חילונים שגדלו אל תרבות המערב מתקשים להאמין שמבחינת העולם ראשו של היהודי עדיין מונח מתחת למאכלת רק מעצם היותו יהודי. הם לא מרגישים את יהדותם - תחושה שרק מדינת ישראל יכולה לספק, אך לא בלי מאמץ וטיפוח. לא כולם רוצים להתאמץ להיות יהודים. יש כאלה שמבחינתם בשלה העת להשליך את הסולם שהביא אותנו לכאן, בתקווה שיהיה בסדר, ושסוף־סוף העולם יתרשם מאיתנו לטובה.
אלא שהיהדות היא לא חוג בניחוח ניו אייג'י. ישראל היא לא ארה"ב בזעיר אנפין, מדינת מהגרים מכל קצווי תבל. היא לא הוקמה למען פליטים אלא למען יהודים. היא מתבססת על דת משותפת, סיפור משותף, שפה משותפת, ספר משותף, לוח שנה משותף וגורל משותף ומדמם, שלא הלך לשום מקום. יאיר לפיד ושכמותו יכולים לנסות לשכנע את עצמם שישראל היא רק עוד מדינה ולשלוף מהיהדות רק את מה שמתאים באותו רגע. יהודי יכול לשכוח שהוא יהודי, אבל בכל דור ודור המציאות תעמיד אותו על טעותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו