"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

העבודה צריכה להגדיר את עצמה מחדש

אבי גבאי, שהודיע כי לא יתמודד על ראשות העבודה, קיבל את התנאים להצליח אך נכשל • במפלגה משוועים להצטרפותם של יאיר גולן ואהוד ברק • פרשנות

,עודכן
אבי גבאי // צילום: גדעון מרקוביץ' // אבי גבאי // צילום: גדעון מרקוביץ'

הבחירות המוקדמות הביאו להאצת התהליכים גם במפלגת אוכלת ראשיה, שספגה מפלה אדירה בבחירות כשהודיע יו"ר העבודה ח"כ אבי גבאי על כך שלאיתמודד לסיבוב נוסף. גבאי לקח אחריות על כישלונו טיפה מאוחר מדי, אבל בטווח הסביר.

צילום: מפלגת העבודה

עם כל הכבוד לכל המועמדים שכבר הכריזו על מועמדותם, עיני הכל נשואות להחלטתם הסופית של שניים: אהוד ברק ויאיר גולן, שיחזירו את הצבע ללחייהם של הפעילים אחרי תקופה ארוכה של חיוורון חסר חיים.

העובדה שמפלגת כחול לבן הצליחה, בקמפיין שקוף ופשוט, לשכנע המוני בוחרי עבודה להחליף את ביתם הפוליטי, היא תעודת העניות העיקרית של גבאי והמחדל המרכזי עליו הוא נותן כעת את הדין. כשנבחר נדמה שלא היה מנהיג שנישא על כפיים כה גבוה כמוהו.

בימים שאחרי בחירתו ליו"ר המפלגה, הפך גבאי לתקוות המחנה כולו והמנהיג האולטימטיבי שלו. עד כדי כך הצליח לעודד את מחנה השמאל הרדום והקמול, שמגישי טלוויזיה מרכזיים אף שיגרו לביתו זר פרחים במפגן ששילב חוסר איפוק וחוסר מודעות. זאת כי לכאורה היה לו הכל: מועמד חדש, מזרחי, רקורד עסקי מרשים, וגם ובעיקר הצליח להביך את נתניהו כשפרש ממשלתו על רקע עקרוני.

לכן מיהרו במפלגה להעניק לו את "כלי העבודה" שדרש: שורה של שינויי חוקה דרקוניים, שהפכו אותו לחצי דיקטטור במפלגתו, כולל שלל שריונים ברשימה כרצונו ותיקונים שימנעו מיריביו להשפיע על החלטותיו.

אבי גבאי // צילום: גדעון מרקוביץ'

אהוד ברק // צילום: גדעון מרקוביץ'

האלוף במיל' יאיר גולן // צילום: גדעון מרקוביץ'

אבל במקום לקחת את הכלים ולבנות ארמון, בחר גבאי להקים מלונה קטנה. במשך החודשים הארוכים מבחירתו ועד הבחירות, לא השכיל לצרף אף גורם דומיננטי שישנה את המאזן ויביא להצלחת המפלגה בבחירות.

אפילו שאחרים, כמו יצחק הרצוג, סללו לו כבר את הדרך עם הקמת "המחנה הציוני" ומגוון חיבורים פוליטיים שהיו על הפרק, כמו עם בני גנץ בראשית דרכו, בחר גבאי לטשטש את עקבותיהם ולצאת לדרך חדשה, לבד, עד המפלה הבלתי נמנעת.

העבודה גם צריכה להגדיר את עצמה מחדש. האם מפלגת לווין בגוש השמאל סביב השמש הגדולה של כחול לבן זהו ייעודה גם בקדנציה הבאה, או שיש שם כוונות לחזור יום אחד להנהגת המדינה. סתיו שפיר יכולה אולי להביא הרבה מנדטים כשהעבודה מפלגת לווין אופוזיציונית.

בריצה לראשות ממשלה זה כבר משהו אחר. עמיר פרץ ואהוד ברק עונים קצת יותר לקטגוריה זאת. גם בימין האתגר דומה. הכוונה לימין שמימין לליכוד. הפיזור והפירוד יביא לכך ששוב מפלגה עשויה לא לצלוח את אחוז החסימה.

בעוד שמנהיגי איחוד מפלגות הימין, הרב פרץ וח"כ סמוטריץ', עוסקים בימים אלה בעיקר בשדרוגם לשרים בממשלה, איש לא נערך לשתיית המנדטים של הליכוד שתגיע שוב ביישורת האחרונה, ולמפלה הבאה שבדרך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר