בסיבוב הראשון של בחירות 2019 הכניס ראש הממשלה בנימין נתניהו את הראש עמוק לתוך הסכם איחוד מפלגות הימין ופעל בכל כוחו שלא להשאיר מנדטים תלויים במרחב הסכנה של אחוז החסימה. לא הזיזה לו אז הביקורת על כך שהוא עומל על הכנסת "הכהניסטים" לכנסת ועל הטענות ששותפיו הקואליציוניים גזענים וחשוכים. המטרה היתה קואליציית ימין יציבה, על בסיס השותפים הטבעיים של הקואליציה היוצאת.
הפעם זה לא קרה. מלבד סרטון קצר בפייסבוק, שבו הבהיר כי כרגע אינו מתערב אולם אם יהיה צורך יעשה כך, היה נדמה כי בשלב מסוים רה"מ אף ניסה למנוע את הצטרפות הימין החדש לאיחוד מפלגות הימין. בפעם הקודמת דחף נתניהו את עוצמה יהודית כמעט בכוח לרשימה המאוחדת, ואילו הפעם עד הרגע האחרון נמנע מלעשות זאת.
נתניהו אמנם הודיע שהאיחוד בין הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' לאיילת שקד ונפתלי בנט הוא חלקי ולא מספק כיוון שאינו כולל את שאר מרכיבי הימין ובראשם עוצמה יהודית, אולם בפעם הקודמת עשה הרבה יותר כדי לקדם איחוד מלא, כולל שריון הרב אלי בן־דהן לרשימת הליכוד והבטחה לחוק נורבגי מורחב שיאפשר לשרים להתפטר ולהכניס את איתמר בן גביר לכנסת.
גנץ על אש קטנה
את התנגדותו ברגע האחרון של נתניהו להכנסת הימין החדש של שקד ובנט לאיחוד מפלגות הימין, אפשר להסביר על רקע הסכסוך האישי המתמשך בינו לבינם. אבל גם זה יהיה הסבר חלקי. נתניהו לא היה מטרפד הסכם איחוד אם היה סבור שיש סכנה שאחת המפלגות שוב לא תעבור את אחוז החסימה. הוא ראה לאן זה הוביל אותו בפעם הקודמת - בחירות חוזרות ושלטון מתנדנד. זה גם בוודאי לא מסביר את שאר ההחלטות שקיבל, ובהן לא להתערב, לפחות עד סמוך למועד האחרון להגשת הרשימות אמש, בצירוף בן גביר לרשימת הימין.
נתניהו הבהיר כי פניו, שוב, להקמת ממשלת ימין. בכל הקמפיין הוא יחזור על המסר הזה. הבידול בינו לבין כחול לבן ושאר המפלגות משמאל לליכוד יהיה חד ותקיף. עם זאת, לא מעט גורמים במפלגות הימין, שהופתעו מהפאסיביות של נתניהו הפעם, סבורים כי רה"מ מתכוון ללכת לכיוון אחר. שהפעם הוא רוצה ממשלת אחדות. כנראה עם בני גנץ ובלי יאיר לפיד. הם הבחינו בכך שקמפיין הליכוד תוקף את גנץ על חוסר אחריות ויכולת להנהיג, אבל לא מייחס לו תכונות דמוניות או אולטרה־שמאלניות כמו לפני כמה חודשים.
והם הבחינו בעוד משהו. שגנץ עצמו גם הוא לא משתלח בנתניהו כמו בפעם הקודמת, ובוודאי לא כמו שחבריו למפלגה היו מצפים ממנו. מבין התוקפים הקבועים: אהוד ברק, לפיד, ואפילו בוגי יעלון וגבי אשכנזי, גנץ נמצא בפיגור גדול. המתקפות שלו על רה"מ עדינות, כמעט אפולוגטיות. לפעמים אפילו נשמעות כמו מחמאות.
בליכוד מכחישים כוונה להקים ממשלת אחדות. בנוסף, קיים קושי לאמץ את תרחיש ממשלת האחדות כעובדה מוחלטת, ולו רק מהסיבה שגם אם אכן גמלה בליבו של נתניהו להקים ממשלה עם גורמי שמאל, כמו גנץ או עמיר פרץ, הוא לא היה סוגר לעצמו את האופציות לפני הבחירות ומסיים אחרי ספירת הקולות עם מנדטים חסרים לגוש הימין. הרי אם יסיים שוב ללא 61, הוא עשוי למצוא עצמו כנוע לסחטנות כמו דרישות לרוטציה ועוד כהנה.
קפה אצל סמוטריץ'
אחרי שהאיחוד בין הימין החדש לישן יצא לפועל, היה יכול נפתלי בנט לברך על המוגמר. בעוד כולם עסקו בקאמבק שכנראה לא יהיה אצל ברק, כמעט שלא שמו לב לחזרתו המטאורית שלו עצמו ללב המרקחת הפוליטית, חודשים ספורים בלבד אחרי שנפלט ממנה בעל כורחו.
השבוע נזכר בנט איך רק לפני חודשיים לא היה קיים. אף אחד לא ספר אותו. כולם רדפו אחרי איילת שקד. היא רצתה להצטרף לליכוד והחלה להפעיל שרים, ח"כים ופעילים שילחצו על נתניהו שיכניס אותה. מנגד, גם בצלאל סמוטריץ' רדף אחריה ורצה לצרף אותה לאיחוד מפלגות הימין. בנט נשאר לבדו, עד אותו היום שבו קיבל את מכתב הפיטורים מהממשלה. חמש דקות אחרי המכה שחטף מנתניהו, גמלה בליבו ההחלטה להקים את הימין החדש - מחדש.
בימים שלאחר מכן התחיל להילחם על תשומת הלב. זה לא היה קל למי שכבר לא שר בממשלה, פוליטיקאי שיצא להרפתקה שממנה יצא עם הזנב בין הרגליים, וללא החיבור הטבעי עם איילת שקד שבחנה בינתיים אפשרות לרעות בשדות זרים. בנט לא ויתר. הוא כינס את העיתונאים במדשאת ביתו ברעננה ובישר להם שהימין החדש יתמודד ובגדול. שבוע אחר כך הוציא תוכנית גיוס לחרדים. שבוע אחר כך תוכנית לגיור. לכנס פעילים בתל מונד, ללא שקד, הגיעו המונים. בתוך שבועיים הגיע מטה המתנדבים למספרים שלא העריך. מספר ראשי הסניפים בלבד של הימין החדש בכל הארץ עמד על 70.
אחרי שראה שהשטח התעורר, המטרה הבאה היתה להביא את שקד. כבר בפגישה הראשונה אמר לה בנט שתעמוד בראש המפלגה, אבל גם התעקש שהימין החדש ירוץ שוב לבד. שקד לא הסכימה. היא אמרה לבנט שאם היא נוטלת את המושכות היא מובילה לאחדות עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי. שבוע לאחר מכן, במהלך פגישה בבית של חבר משותף ברעננה, הודיע לה בנט שהסכים לאיחוד ואף ביקש ממנה להוביל אותו מטעמה.
בנט יצא מהפגישה, נכנס לרכב והרים טלפון לסמוטריץ', שהיה בביתו בקדומים. שאל אם הוא יכול לקפוץ אליו הביתה בהתראה מיידית. סמוטריץ' השיב בחיוב ובנט יצא לדרך, אפילו בלי לעבור בביתו שנמצא בסמיכות מקום. שלוש שעות ישבו בנט, סמוטריץ', אשתו והתינוקת החדשה וסיכמו על מהלך עקרוני לאחדות.
מביט מהצד. בנימין נתניהו // צילום: אי.אף.פי
שבוע לאחר מכן נפגשו שוב השניים, הפעם בביתו של בנט, שהגיע עם דרישה חד־משמעית: מקומות 1, 4, 7 ו־8 לימין החדש. סמוטריץ' סירב. על פי ההסכם בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, המקומות 8 ו־9 שמורים לנשים ברשימה: עידית סלימן ואורית סטרוק, כך שהנציג הרביעי של הימין החדש לא יכול להיות לפני מקום 10 ברשימה המאוחדת. בנט התעקש והפגישה התפוצצה.
אגב, בשום שלב לא עמדה התמיכה בנתניהו כנושא במחלוקת במהלך המו"מ, והוא נועד אך ורק לצורכי תעמולה אם האיחוד לא היה יוצא לדרך. בדיוק כמו שכל מו"מ פוליטי שמתפוצץ על תיקים וכיבודים נעטף באידיאולוגיה טהורה ועקרונות נוקשים כדי להסביר לקהל הביתי מדוע לא צלח המהלך.
ביום ראשון השבוע קבע בנט עם הרב רפי פרץ פגישה, כולל צוותי המו"מ שלהם, במלון רמאדה בירושלים. עוד לפני הפגישה הודיע פרץ באופן חד־צדדי שהחליט כי איילת שקד תעמוד בראש. בבית היהודי חשבו שבכך פתרו את בעיית הרשימה, אבל בנט המשיך להתעקש. הוא הבהיר להם שאם אין ב־9 המקומות הראשונים 4 נציגים לימין החדש, אין על מה לדבר. גם הפגישה הזאת הסתיימה בפיצוץ. אחרי שקמו ועמדו להתפזר, הודיע סמוטריץ' כי שוחח עם סטרוק, שהחליטה להזיז את עצמה למקום העשירי על מנת לאפשר לימין החדש לקבל את המקום שלה, מס' 9.
במהלך אותה פגישה מכרעת החלו להתגלות לראשונה טביעות אצבעותיו של נתניהו, שהחל לפעול לטרפד את המהלך. אותה פגישה הופרעה כמה פעמים כשפרץ מבקש את סליחת הנוכחים כיוון שעליו לקבל את השיחה. רה"מ על הקו.
ההערכה היא שנתניהו הגיע ברגע האחרון למסקנה שעדיפות שתי מפלגות מימין לליכוד מאשר אחת שעשויה להבריח מצביעים. אותה מסקנה, אגב, שבה אחז בנט עצמו כמעט לאורך כל הדרך. אבל כרגע, כשנושא האיחוד הפך לפרויקט אישי שלו, החליט בנט לסגור את המהלך בכל מצב.
הפגישה הבאה נקבעה לשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, בבית של מזכ"ל הבית היהודי, ניר אורבך, בפתח תקווה. מכיוון שנושא המיקומים והעומדת בראש כבר סוכמו, לא נותר לצדדים אלא לחתום.
אבל האתגר של בנט עוד לפניו. נתניהו, שלא רצה אותו שר החינוך, עוד עשוי לראות אותו חוזר לאחד משלושת התיקים הגדולים: ביטחון, אוצר או חוץ. על פי ההסכם בינו לבין שקד, הוא מקבל את התיק הבכיר. בהנחה שסמוטריץ' והרב פרץ יעדיפו להישאר בתפקידיהם, ובהנחה שמפלגתם תהיה הכרחית להרכבת קואליציה, ידרוש בנט תיק בכיר בלי להניד עפעף ובלי נקיפות מצפון. במפלגה המאוחדת ידרשו מנתניהו לפחות 4 תיקים על מנת שכל ארבעת הראשים יישבו סביב שולחן הממשלה, אפילו על מכסת שרי הליכוד.
כשצריך, אז מחליקים
כל שוחר דמוקרטיה היה צריך להזדעזע מההתבטאויות שבקעו השבוע מבית המשפט העליון, במהלך הדיון בעתירתו של ראש עיריית טבריה, רון קובי, נגד שר הפנים אריה דרעי שזימן אותו לשימוע.
נציגי משרד הפנים והפרקליטות נדהמו לגלות כי בית המשפט מעדיף למצוא דרכים עוקפות, ובלבד שקובי יוכל להישאר בתפקידו. גם אם הצעתם של השופטים הגיונית ומכובדת, אין להם למעשה שום דרך להפוך זאת למשהו שהוא מעבר להצעה.
"בעיניי לא מתקבל על הדעת שייערך שימוע", אמר מזוז, "כדי לא לפגוע באינטרס הציבורי, במקום המועצה הלעומתית שסירבה לאשר תקציב תמונה ועדה ממונה של עובדי מדינה שחזקה עליה שתפעל מטעמים מקצועיים וענייניים, יחד עם ראש העיר הנבחר על ידי התושבים. היא תנהל את העיר והשימוע יידחה בחודשיים, וזה ייתן פרספקטיבה טובה לשר הפנים הבא לקראת השימוע".
דבריו, שלהם הסכימו גם הנשיאה אסתר חיות והשופט חנן מלצר, חושפים בראש ובראשונה את הזלזול וההתעלמות המוחלטת של השופטים בגוף נבחר.
כששופטי בית המשפט העליון מכנים מועצה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות "מועצה לעומתית" ומציעים להחליף אותה ב"ועדה ממונה של עובדי מדינה", אפשר להבין את עוצמת שאט הנפש שחש בית המשפט כלפי נבחרים, ואת עליונותם, בעיניהם, של דרגי מקצוע בלתי נבחרים שכמובן יעשו עבודה טובה בהרבה מנציגי ההמון הנבער.
העברת תקציב עירוני היא לא מטרה, היא לפעמים אמצעי להשיג דברים אחרים בתחום הערכים או סדרי העדיפויות העירוניים. פקידים מהשירות הציבורי אולי יקלו על קובי להעביר תקציב אבל לא תהיה בהם האותנטיות שבייצוג צורכי וערכי תושבי העיר, כפי שיש לחברי דרג נבחר השואבים את כוחם ישירות מהציבור. מילא שהשופטים לא מבינים את זה, הרי הם עצמם מעולם לא נבחרו, אבל להיכן נעלמו כל שוחרי ומגיני הדמוקרטיה עלי אדמות.
ושאלה נוספת: האם העליון היה מגן באותו חירוף נפש, מכופף חוקים ותקדימים, לו היה מדובר בראש עיר המקדם בכוח סגירת עסקים בשבת, ביטול תחבורה ציבורית ביום המנוחה והפרדה מגדרית של חופים, עד כדי כך שמועצת העיר היתה מראה לו את הדרך החוצה? האם גם אז היו השופטים יוצאים מגדרם ומבקשים "מועצה מקצועית" שתעביר תקציב ותאפשר לו להשליט חוקי דת נוקשים באין מפריע? האמת היא שאין צורך להשיב, התשובה כנראה ברורה מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו