פרשת פקודי: החלום ושברו

בימים אלו, שבהם תופי המלחמה באירופה מהדהדים, קוראים בבתי הכנסת את פרשת פקודי. מלחמה יוצרת כאוס, והיא כמעט תמיד נוצרת מתוך כאוס. המונח שבו התורה משתמשת לתיאור כאוס הוא "תוהו ובוהו", ובמידה מסוימת, כל כוח הדחף של היהדות נועד להגיב לכאוס באמצעות הפחה של חיים וקדושה בעולם.

המוקד של פרשת פקודי מדגיש את גישת היהדות כלפי המלחמה בדרך ייחודית. לאחר שהמשכן נבנה, משה מצווה להכניס את ארון הברית לתוך אוהל מועד ולכסות אותו מייד. בתוך הארון נמצאו שברי הלוחות. הוא נמצא במקום הפנימי ביותר, ולכל הדעות, שיקף את המקום של הנוכחות האלוקית בקודש הקודשים. בהיבטים רבים, הארון והכרובים שהיו פרוסים מעליו נועדו להיות יצירה מחדש של גן העדן - מקום שאותו אלוקים ברא כדי להגיב לכאוס ומקום שבו היתה הנוכחות האלוקית. למעשה, יש לציין ש"הכרובים" עמדו בגן העדן עצמו: "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג, כד).

בהתחשב בקדושת הארון, לכאורה הציפייה היתה שהארון לעולם לא יוּצא מקודש הקודשים. אך עם זאת, בחומש במדבר אנו מגלים שהארון נישא לקרב כשבני ישראל היו מעורבים במלחמה. מקורות חז"ליים מעלים את השאלה אם למעשה היו שני ארונות - אחד שבו היו הלוחות השבורים, ושני שבו היה ספר התורה של המלך - וחלוקים בשאלה איזה ארון אכן "יצא" למלחמה. אך ההבנה של התנ"ך היא שהארון שבדרך כלל נמצא בקודש הקודשים - הוביל את המחנה במלחמה. הדבר מוכח בספר שמואל (פרק ד). לאחר המפלה שנחלו ישראל מהפלישתים, נאמר בפסוק: "וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה' צבאות יושב הכרובים" לסייע להם במלחמה.

איך אנו אמורים להבין שארון ברית ה' יוצא עם בני ישראל למלחמות? אפשרות אחת היא שהארון נועד להעצים. הארון, שנושא עימו את התורה המלכותית אל המלחמה, הופך את החייל היהודי ללוחם שזוכר שיש על כתפיו היסטוריה ואף הגנה אלוקית שעומדת לצידו.

הדרך הנוספת היא שבמקום להביא ספר, אנו מביאים חלום מנופץ. יכול להיות שהתנ"ך מתעקש על לקיחת הארון כדי להכניע את המלך ואת הלוחם. תמיד עלינו לבחון את החלומות ואת השאיפות שלנו. עקב הכאוס שמאפיין מלחמה, האדם צריך להיות צנוע כשהוא פותח בפעולה צבאית מחוץ לגבולות שלו.

מלחמה היא התוהו ובוהו האולטימטיבי, בייחוד כשהיא נעשית תוך כדי התעלמות מקדושת חיי האדם. זכרו שיהושע מתאר את בניית עגל הזהב - את שיא הכאוס בתנ"ך - כ"קול מלחמה במחנה" (שמות לב, יז). רגע המלחמה הוא ייחודי, הוא דורש ענווה במקום יהירות.

יש מקרים שבהם מלחמות הן דבר הכרחי, אך היהדות טוענת שיש להילחם בהן דרך הפריזמה של הארון ושל קודש הקודשים. אם נעשה פחות מכך, הרי נפגע בשליחות האדם ונערער על הערכים שהיהדות דוגלת בהם. כשמלחמות מידרדרות לתוהו ובוהו, יש לעצור אותן מיידית.

הכותב הוא מייסד עמותת עתים