דרכון לחיים

בקומתה הראשונה של "גלריית המוזיאון היהודי" בבאזל שבשווייץ תלויות שש "מגילות זיכרון" ועליהן 3,262 שמות. הרשימות חושפות לראשונה חלק ממבצע רחב היקף להצלת אלפי יהודים ממוות בידי הנאצים בשואה. יהודים מפולין, מהולנד ומגרמניה, שעבורם הונפקו בשווייץ דרכונים מזויפים של מדינות באמריקה הלטינית בניסיון להוציאם מאירופה הכבושה באמצעות עסקאות חילופין, בתמורה לגרמנים שגרו באותן מדינות.

המגילות מהוות את אקורד הסיום של תערוכה חדשה על מבצע ההצלה הזה - "דרכונים, מנצלים, משטרה - סוד מלחמה שוויצרי" - כשתערוכה נוספת תיפתח ביום ראשון הקרוב במרכז בגין בירושלים.

רק 741 מבין אלו המופיעים ברשימות שרדו, 903 נרצחו בידי הגרמנים ובעלי בריתם, ואילו גורלם של האחרים אינו ידוע. לפי עדויות שונות, רשימת ההצלה הזו היא חלקית מאחר שמספרם של הדרכונים המזויפים עמד על קרוב ל־10,000. מה שידוע בוודאות הוא התפקיד החשוב שמילא נציגה באותה תקופה של ממשלת פולין, השגריר אלכסנדר לאדוש, בארגון המבצע, שנמשך לאורך כח מלחמת העולם השנייה והפך את השגרירות הפולנית למרכז העצבים של פעילות עולמית קדחתנית למען שארית הפליטה. 

בשל תפקידו החשוב של השגריר זכתה הרשימה החלקית של היהודים מקבלי הדרכונים המזויפים לכינוי "רשימת לאדוש". "יד ושם" נמנע עד כה מלהכיר בו כ"חסיד אומות העולם", תואר שהוענק באפריל השנה רק לאחד מעובדי השגרירות הפולנית, קונסטנטי רוקיצקי, שמילא את הדרכונים המזויפים בפרטי אותם יהודים. לאדוש, שהלך לעולמו ב־1963, קיבל מ"יד ושם" רק מכתב הערכה, אך מסמכים היסטוריים, המתפרסמים כאן לראשונה, חושפים את עומק מעורבותו ומעורבותה של ממשלת פולין הגולה, שישבה בלונדון, במאמצי ההצלה.

מאות מברקים חשאיים נשלחו באופן מקודד משגרירות פולין בברן למשרד החוץ הפולני בלונדון, לשגרירות פולין בוושינגטון, ולנציגויות פולין בניו יורק ובבירות מדינות אמריקה הלטינית, כמו גם לקונסוליות הפולניות בתל אביב ובירושלים, שגויסו למבצע. חלק מהמברקים חושף התכתבות פנימית של דיפלומטים ופקידים פולנים, ורבים אחרים מלמדים על העברת מסרים מצד נציגי ארגונים יהודיים, שהיו מעורבים במאמצי ההצלה.

המברקים כוללים מידע ראשוני על השואה במדינות אירופה השונות, ובקשות ליידע את ממשלות ארה"ב ובריטניה על הרצח ההמוני ולפעול למניעתו - בין היתר באמצעות הפצצת מסילות הרכבת לאושוויץ־בירקנאו.

כמו כן, נכללות במברקים הוראות ובקשות מפורטות להצלת אנשים וקהילות ומידע על העברות כספים למימון ההצלה. 

התמונה האמיתית מתגלה

המברקים החשאיים, שנמצאו בעיקר בארכיון הלאומי בוורשה, מתעדים את פעולת ההצלה מאפריל 1941, חודשיים לפני הפלישה הגרמנית לבריה"מ. המברק הראשון מדווח על שיגור 400 דרכונים ליהודים בליטא, בכללם יהודים פולנים, כדי שיוכלו להגר לפלשתינה. המברק מתייחס גם להסכמה עם שגרירות צ'ילה ברומא, שהנפיקה דרכונים ליהודים פולנים ששהו באיטליה, חברת הציר הפשיסטי, ובצרפת הכבושה. 

ביולי 1942 נשלח לשגרירות הפולנית בוושינגטון מברק לידיעת נציגי "אגודת ישראל" ובו מידע ראשוני על "אקציה גדולה בגטו ורשה" ומאוחר יותר על כך ש"חלק גדול מהגטו נוקה" וכ־100 אלף יהודים נרצחו באופן ברוטלי. המברקים מכילים שמועות על כך שנעשה שימוש בגופות הנרצחים ל"ייצור סבונים ודשן". "גורל זהה צפוי גם למגורשים ממדינות אחרות, רק תגובה אמריקנית וצעדי נגד משמעותיים יוכלו לסיים את הדיכוי הזה", מבהיר יו"ר ועד ההצלה בשווייץ, יצחק שטרנבוך, למפעיליו מאגודת הרבנים בארה"ב, ומבקש להפעיל לחץ בעניין על פוליטיקאים, על התקשורת ועל אח"מים ידועים ובהם אלברט איינשטיין.

ד"ר לובריך. "אברהם זילברשטיין החליט להישאר בשווייץ ולהקדיש את זמנו להצלת אנשים" // צילום: אלדד בק

בספטמבר 1942 פנה השגריר לאדוש לרה"מ הגולה בלונדון ועדכן שהמוני פליטים יהודים מבלגיה, מצרפת ומהולנד מגיעים לשווייץ, אך השוויצרים מסרבים לאפשר להם להישאר, ויש מקרים של הסגרה לידי הגרמנים. לאדוש אמר שהתערב אצל הרשויות השוויצריות כדי למנוע גירוש יהודים אזרחי פולין. "הבנתי שהם יסכימו", כתב, "אם נערוב לכך שבעלות הברית יאפשרו לפליטים לעבור לתחומן או למושבותיהן ויעבירו כספים למימון אחזקתם בשווייץ". 

במארס 1943 שלח שר החוץ בממשלת פולין הגולה, אדוארד רצ'ינסקי, לשגרירויות ארצו ברומא ובוותיקן מברק המבשר שממשלת איטליה מעוניינת לאפשר לכל היהודים אזרחי פולין שבתחומה לעזוב. "ננסה להתערב אצל ממשלות בריטניה וארה"ב כדי שכל אזרחינו יקבלו מקלט", כתב. 

אחד הפעילים הבולטים במבצע ההצלה היה אברהם זילברשטיין, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ ובעבר חבר הפרלמנט הפולני. ב־12 במאי 1943 הוא שלח מברק מוצפן לוושינגטון וללונדון, שבו מתוארת אימת השואה: "לפי מידע מהימן, רק 10% מהאוכלוסייה היהודית בגנרלגוברנמן (פולין הכבושה) נותרו בחיים. לכן, צריך לארגן את הצלת שארית הפליטה - בעיקר אח"מים וצעירים, עם דגש על חלוצים. המבצע הזה מבוסס על קבלת דרכונים ממדינות בדרום אמריקה, ובראשן פרגוואי והונדורס, שכן כנתינים של מדינות אלו, היהודים יועברו למחנות מעצר ויוחזקו בהם עד סוף המלחמה. סיכמנו עם נציגי מדינות אלה שהדרכונים מיועדים אך ורק להצלה".

זילברשטיין מציין במפתיע שפעולת ההצלה נתקלת בהתנגדות מצידה של השגרירות האמריקנית, שחוששת כי הענקת הדרכונים המזויפים תאפשר לסוכנים גרמנים להיכנס לשטחה. "הטענה הזו לגמרי לא מבוססת, כי הדרכונים המקוריים נשארים בשווייץ", מבהיר זילברשטיין למקבלי המברק, "אנא עזרו לנו להרחיב את המבצע למען שארית הפליטה". לאדוש מצרף את חתימתו למברק, כדי לאשר את תמיכתו. כמה שבועות לאחר מכן נשלח מברק מטעם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון ללאדוש עם אישור גורף לפעולה: "סיבות הומניטריות מחייבות אותנו להרחיק לכת עד כמה שאפשר". משלב זה והלאה מצורפות למאמצי ההצלה גם שגרירויות פולין במדינות אמריקה הלטינית.

ב־31 במאי התנהלה התכתובת הפנימית הבאה בין משרדי החוץ והאוצר של ממשלת פולין הגולה: "ידוע על אפשרות השגת דרכונים של מדינות דרום־אמריקניות, שיגנו על אנשים בפולין מפני רצח בגטאות ויאפשרו להם לעבור למחנות מעצר. קבלת הדרכונים הללו תלויה בהוצאות מסוימות דרך הנציגות בשווייץ. משרד העבודה והרווחה מאמין שמסיבות הומניטריות לא ניתן למנוע עזרה זו מאנשים, שמספרם אינו רב. הוראות התשלום יועברו לאחר שהאנשים בלונדון ישלמו את ההוצאות שלהם". 

כאן, למעשה, נחשפת מעורבותם של שלושה ממשרדי הממשלה הפולנית הגולה בהעברות התשלומים, בעיקר מצד ארגונים יהודיים, שאפשרו את מבצע ההצלה. בסוף יוני הפעיל שר החוץ הפולני, רצ'ינסקי, את שגרירו בברזיל וכתב לו: "בהתאם להודעה הגרמנית האחרונה על חיסול מוחלט של היהודים, ארגונים יהודיים ביקשו ממנו להתערב אצל מדינות דרום אמריקה כדי להציע חילופים בין יהודים פולנים נגד גרמנים במדינות אלו".

במהלך 1943 נתקל מבצע ההצלה בקשׂיים: אחד הפעילים היהודים הראשיים, הרב חיים אייס, איש "אגודת ישראל", נפטר. במקביל, החלה המשטרה השוויצרית לחקור את המעורבים בזיוף הדרכונים בעקבות הלשנה של הקונסול הראשי של פרגוואי, ששם לב לכך שקונסול הכבוד בברן מקבל כספים עבור מסמכים לא חוקיים. אותו קונסול, שמכר כמחצית מכלל הדרכונים המזויפים, פוטר מתפקידו ואם כל זה לא מספיק - גם הגרמנים הבחינו בקיומם הלא מוסבר של כמה דרכונים דרום־אמריקניים בידי יהודים בגטאות ובמחנות, והחלו מאיימים בגירושם של מאות מהם שהיו עצורים בצרפת, בעיקר במחנה ויטל. 

קריאה נואשת לעזרה

בסוף אותה שנה שלח לאדוש אל שר החוץ החדש שלו, תדיאוש רומר, מברק בזו הלשון: "משלחת גרמנית הגיעה לוויטל והחלה לבדוק דרכונים. אנא פעל אצל כל הממשלות כדי שיועברו הנחיות לנציגויות שפועלות בברלין שהדרכונים הללו, שמצילים חיים, בתוקף". 

השר רומר העביר את הפנייה לנציגויות ארצו בדרום אמריקה עם בקשתו של לאדוש והוסיף כי "בכך, יוצלו חיים". למרות הפעילות הפולנית האינטנסיבית שנמשכה חודשים, רוב העצורים בעלי הדרכונים נשלחו בסופו של דבר למחנות המוות.

כשנחתם גורלם של יהודים אלו באביב 1944, החלה השגרירות הפולנית לפעול למען הצלת יהודי הונגריה וסלובקיה. "המצב בבודפשט קטסטרופלי", נכתב במברק מ־2 ביוני, "התנאים בגטו מחמירים, בערים אחרות אנשים גורשו מבלי שניתן להם לקחת חפצים אישיים, יהודים מוערים באמצע הלילה ומוכים עד זוב דם. הכוונה היא לשבור אותם נפשית... הכל בידיכם. אל תחשבו יותר מדי. יש עוד זמן". 

במברק נואש לוושינגטון עשרה ימים לאחר מכן, נכתב: "מאפריל אנחנו מקבלים מכתבים ומברקים נוראיים על גירוש יהודים מהונגריה וסלובקיה לטובת רציחתם. 15-10 אלף ביום. ביקשנו מהבריטים ומהאמריקנים להפציץ את מסילות הרכבת, אבל זה לא קורה. מה כל הפעולות מועילות אם לא ננקטים צעדים דרסטיים? התערבו אצל רוזוולט וגם אצל סטלין, כדי שהפצצות יצילו חלק מהאנשים הללו". המברק האחרון בעניין מבצע ההצלה נשלח משגרירות פולין בברן ב־11 במאי 1945, שלושה ימים לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית.

"אעשה הכל להציל יהודים"

מרדכי פלדיאל, לשעבר מנהל המחלקה לחסידי אומות העולם ב"יד ושם" וכיום מרצה על השואה ב"ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק, אומר כי מבצע ההצלה הוא "סיפור יוצא דופן מכמה סיבות. לא רק שמדובר בדיפלומטים פולנים שנחלצו לעזור ליהודים, אלא שהם עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם ארגונים יהודיים. על היחס של הפולנים ליהודים יש ויכוח גדול: מה הם עשו כדי להציל יהודים בפולין, מה הם לא עשו, באיזו מידה היה שיתוף פעולה. פה מדובר בשגרירות פולנית על אדמת שווייץ והשגריר בעצמו לקח יוזמה ואמר: אני חייב לעשות כל מה שאני יכול מהמקום הזה כדי להציל יהודים. 

"הוא עשה כמה דברים: לפני המלחמה, ב־1938, ממשלת פולין העבירה חוק שלפיו כל יהודי פולני שעזב את פולין ולא חידש את הדרכון שלו, נשללה ממנו האזרחות. אלפי יהודים שעזבו את פולין עברו לשווייץ, צרפת, בלגיה, בגלל חיפוש אחר פרנסה והאנטישמיות בפולין ולא חידשו את הדרכון. בינתיים גם נולדו להם ילדים. לאדוש חידש להם את האזרחות הפולנית, והם יכלו להישאר במדינות שבהן אזרחות פולנית עדיין היתה בעלת ערך".

מעבר לכך, מספר פלדיאל, העניק לאדוש דרכונים פולניים לאנשים שכלל לא היו אזרחי פולין, כדי שיוכלו לעזוב את אירופה. "יש לכך שתי דוגמאות בולטות. ד"ר יוסף בורג, לימים שר בממשלות ישראל, הגיע לשווייץ ערב מלחמת העולם השנייה לקונגרס היהודי העולמי האחרון ונתקע שם עם פרוץ המלחמה. הוא היה אזרח גרמני ולא יכול היה לחזור לארץ ישראל. השגרירות הפולנית העניקה לו דרכון מזויף, שבעזרתו - לפני נפילת צרפת בידי הגרמנים - הוא עבר לצרפת, המשיך לספרד ולפורטוגל ומשם ארצה. כך גם יהודי צרפתי בשם פייר מנדס פראנס, שלאחר המלחמה כיהן כראש ממשלת צרפת. כשצרפת נפלה, עצרו ושפטו אותו למאסר בגלל פעילות פוליטית סוציאליסטית. הוא הצליח לברוח לשווייץ, הסתתר שם וקיבל דרכון פולני עם שם מזויף , יאן למברג, וכך הצליח לעבור לספרד ולפורטוגל ולהמשיך ללונדון, שם הצטרף לממשלתו הגולה של דה גול".

פלדיאל מספר כי במדינות אמריקה הלטינית, דוגמת קוסטה ריקה, הונדורס ובעיקר פרגוואי, ישבו הרבה נתינים גרמנים שהנאצים רצו בחזרתם הביתה. "נרקמה תוכנית שלפיה יהודים שחיו בפולין, בהולנד ובצרפת, לאחר שנכבשו על ידי הגרמנים, יקבלו אזרחות של אותן מדינות באמריקה הלטינית, שהגרמנים עדיין שמרו על יחסים איתן, וכך תימנע פגיעה בהם. היתה גם העברת ידיעות על המתרחש בשואה באמצעות הדואר הדיפלומטי שהועבר באמצעות קודים. השגריר הפולני בברן הסכים לאפשר לארגונים היהודיים להעביר כמעט מדי יום שדרים ומסרים על המתרחש באירופה. הידיעות הראשונות על השואה באירופה הגיעו לניו יורק באמצעות השגרירות הפולנית בברן.

"כל הדברים הללו בוצעו באישורו של השגריר לאדוש. השוויצרים עלו על הפעילות הזו והזהירו את הפולנים לחדול ממנה, אחרת יסגרו את השגרירות. לאדוש השיב: 'איני יכול, כי אני עוסק בזה רק לצורך הצלת נפשות. אני אמנם משתמש בדרכים לא חוקיות, ובזמנים נורמליים לא הייתי עושה זאת, אבל אני חייב להמשיך'. כל הפעילות הזו היתה מסוכנת מבחינת השגריר, ובכל זאת הוא המשיך לפעול כך עד סוף המלחמה. אני חושב שזה סיפור יחיד במינו, יוצא דופן, ומגיע לשגריר הזה אות חסיד אומות העולם".

מ"יד ושם" נמסר: "התקבלו במחלקת חסידי אומות העולם חומרים נוספים, הנמצאים בעיון המחלקה בימים אלו. חשוב לציין כי העברת תיעוד נוסף אינה מבטיחה דיון מחודש בוועדה להכרה בחסידי אומות העולם באופן אוטומטי, אלא אם כן מדובר במידע חדש שלא היה ידוע בעת דיון הוועידה בתיק".

החשש: מרגלים עם דרכון מזויף

ד"ר נעמי לובריך, מנהלת המוזיאון היהודי בבאזל ואוצרת התערוכה "סוד מלחמה שוויצרי", מאשרת את חשיבות פעולת השגרירות הפולנית במבצע ההצלה: "מצאנו ביד ושם רשימות של כ־200 סייענים למבצע בכל רחבי שווייץ, שהכין זילברשטיין, שהשתתף גם הוא בקונגרס הציוני ה־21 בז'נבה בסוף אוגוסט 1939. הוא קרא על תקיפת ארצו בידי הגרמנים בעיתונים השוויצריים והחליט להישאר בשווייץ ולהקדיש את זמנו להצלת אנשים. למרות המספר הגדול של הסייענים, השגרירות הפולנית היתה מרכז הפעילות של המבצע".

"כששאלתי פרופסורים שמלמדים היסטוריה יהודית בשווייץ, אנשים שיודעים על פעולות הצלה ופליטים, כולם אמרו שהם ידעו על מספר דרכונים קטן, אבל איש לא ידע על היקף המבצע ועל הפעילות הרבה בנציגות הפולנית", מוסיפה לובריך, "פניתי לארכיון הלאומי הפדרלי השוויצרי ושם מצאתי מאות ואלפי מסמכים שהראו שהמשטרה ידעה היטב על המתרחש, כמה דרכונים הונפקו, והחליטה לשמור על זה בסוד.".

לרשויות בשווייץ הגיעה כבר ב־1941 ההלשנה מהקונסול הכללי של פרגוואי על קונסול הכבוד שלו, שמכר מאות מסמכים מזויפים להצלת יהודים, אך הטיפול במידע הזה עוכב במשך 18 חודשים מסיבות לא ברורות, עד שלא ניתן היה יותר למנוע את הטיפול בתלונה. "אנחנו מנסים להראות בתערוכה איך אנשים במוסדות השונים בשווייץ הגיבו באופן שונה וממניעים שונים בניסיון לעצור את המבצע הזה", אומרת לובריך, "שר החוץ, מרסל פילה־גולה, דיבר באוקטובר 1943 על 'סוכנים קונסולריים שפעלו באופן שלא עולה בקנה אחד עם הסמכויות והחובות שלהם', והוסיף בלשון טכנית - 'מהרגע שידענו על כך היינו חייבים להשליט סדר'. 

"הדעות בנוגע ליחסו ליהודים חלוקות. לאדוש כתב במסמכיו שהוא לא חש באנטישמיות מצידו, אך אחרים ראו זאת אחרת. ד"ר היינריך רוטמונד, מפקד המשטרה השוויצרית, היה ללא ספק אנטישמי. כבר ב־1939 אמר: 'לא נאבקנו זה 20 שנה נגד הצפת שווייץ בזרים, בעיקר על ידי יהודים, כדי לכפות על עצמנו היום את ההגירה הזו'. הקונסול האמריקני ג'והן מאדון הלך ביוזמתו למפקד המשטרה ולמשרד החוץ השוויצרי ואמר: 'יש אנשים שמגיעים לארה"ב עם דרכונים דרום־אמריקניים שהונפקו בשווייץ, ואנחנו חושבים שאלו מרגלים גרמנים שמנסים להסתנן לארצנו'. הוא העביר מידע שלא היה מבוסס עובדות ורצה גם להביא להפסקת המבצע".

למרות התערבות הרשויות בשווייץ והנציג האמריקני, מבצע ההצלה נמשך. "זה היה מפגש בין אנשים שונים שביקשו לעזור ליהודים", מדגישה לובריך, "אפשר להניח שהאדם האחראי לשגרירות ידע בדיוק מה התרחש בה ורצה שהמבצע ייצא לפועל. אנחנו יודעים שלאדוש קיבל תמיכה מהממשלה הגולה להמשיך להוציא את הדרכונים, והוא היה מעורב מאוד. מדוע תפקידו לא זכה להכרה הראויה עד כה? איני יודעת. לנו היה חשוב לחבר את הסיפור המורכב הזה ולהציג את הצד השוויצרי בסיפור".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו