בנט - ממליך המלכים בציונות הדתית

1.
זה היה אחד הימים היותר סוערים, מותחים, מתסכלים לפרקים, ואולי גם מכוערים של הפוליטיקה הישראלית, בפרט באגף הימני של המפה. אבל הוא הסתיים בתוצאה שלאורך רוב היום עוד נראתה בלתי מושגת: איחוד בין שתי מפלגות הימין שמימין לליכוד.

"הימין החדש" של בנט ושקד הובילה את המהלך, והיא נכנסת כרגע לנעליה של המפלגה הדתית לאומית. שר הביטחון רוצה לבסס את מעמדו כמנהיג לאומי, ולא רק מגזרי. והנה, שנה אחרי שפרש מהבית היהודי, עף מהכנסת, נכנס כגלגל חמישי בבחירות הקודמות ואז זכה פתאום בתיק הביטחון, שב בנט לעמוד בראש מפלגה דתית לאומית. אלה בסופו של דבר המצביעים של רשימת "ימינה". זה אולי לא בדיוק מה שהוא שואף אליו, אבל זה לא מעט.

למעשה, בנט – ובמידה מסוימת גם סמוטריץ' – הם המנצחים הגדולים מקרב הבוץ בימין. יו"ר האיחוד הלאומי השיג את מטרתו – הוא לא נגרר אחרי התרגיל של פרץ ובן גביר - והשתדך עם בנט, לתדהמתם. בכיפוף הידיים הזה מול פרץ ובן גביר, ידו הייתה על העליונה.

אבל ההישג המשמעותי ביותר שייך לנפתלי בנט, שהוכיח שבסופו של דבר הוא ממליך המלכים הבלתי מעורער בציונות הדתית, ואולי בימין כולו. ראש הממשלה ניסה לכפות את בן גביר על בנט, ולחץ עליו למצוא לעוצמה יהודית מקום ברשימה. לא רק שבנט לא נשבר, הוא אף גרם לרב פרץ - נאמנו של נתניהו - לשבור את מילתו, ולפעול על פי התכתיב שלו, ולא על פי עמדת ראש הממשלה. במילים אחרות, בנט יוצא מהשבוע הזה כשרוב תאוותו בידו.

זו סגירת מעגל מרשימה במיוחד. רק לפני כמה חודשים ערכו ב"ארץ נהדרת" טקס פרידה מדמותו, והנה הוא חוזר למקום הראשון ברשימה שלו, הוא שר הביטחון, והוא משוחרר מעולו של מרכז הבית היהודי – אחת הסיבות לעזיבתו את המפלגה, לפני שנה.

2.
הצד הפחות מואר של הסיפור שייך לרפי פרץ. הפרת ההסכם החתום עם יו"ר עוצמה יהודית, איתמר בן גביר, האפילה על ה"עריקה" של גדי יברקן מכחול לבן לליכוד. בין שהדבר נבע ממכבש הלחצים או מההבנה שאם יכבד את ההסכם יישאר מחוץ לכנסת, הוא סופג ביקורת על מה שנראה כמו סתירה לערכים שאמור לייצג איש חינוך ושר חינוך.

פרץ הביא השבוע את המפלגה ההיסטורית שבראשה מונה לעמוד, אל מה שנראה כסוף דרכה. הוא חזר על טעויותיו התקשורתיות, ושוב נמרח בנוצות וזפת. הוא ואנשיו הצליחו לשרוף בתוך שנה קשרים עם אנשי מפתח, כמו למשל ידידו לשעבר, ח"כ מוטי יוגב. בסוף הערב נאלץ יוגב, מהמוערכים שבאנשי הציבור הציוני-דתי, לפרוש כתוצאה ממהלכיו השגויים של פרץ. אם לא די בכך, גם עידית סילמן, מי שנחשבה עד הבוקר לאישה הבכירה של הבית היהודי, זנחה אותו לטובת הימין החדש של בנט ושקד.

3.
בשורה התחתונה יש איחוד של מפלגות הימין - ונמנע בזבוז קולות. את מחיר האיחוד הזה משלם שלא בצדק איתמר בן גביר. אולם בנסיבות שנוצרו, עליו לגלות אחריות, לעשות מעשה סתיו שפיר ולהימנע מהתמודדות. הוא יודע שעוצמה יהודית לא תצלח לבדה את אחוז החסימה. הדבר נבדק כבר מספיק פעמים. למרבה הצער, פוליטיקה וצדק לא תמיד הולכים ביחד.

השאלה היחידה שנותרת פתוחה כעת היא סוגיית הקרבות בתוך הנגמ"ש. בשתי המערכות הקודמות נתניהו התעמת עם בנט לא מעט, מה שהביא להגדלת כוחו של הליכוד על חשבון רשימות ימינה והימין החדש. הפעם, כדי להגיע ל-61 מנדטים, ראש הממשלה חייב להפנות אנרגיה למרכז ולשמאל ולא לימין. גם הוא חייב ללמוד מטעויות.