אדלשטיין שמר על ערכיו והציב תמרור "עצור" לשופטי בג"ץ

אחרי שנים של ביקורת שמרנית על האקטיביזם השיפוטי, יולי אדלשטיין עשה היום מעשה שמציב בפני בג"ץ תמרור עצור מהדהד. 

היו"ר היוצא של הכנסת ציית לצו מצפונו, שמדריך אותו, עוד מאז ימיו כח"כ צעיר, לדבוק בעיקרון הפרדת הרשויות ולהימנע מעירוב בג"ץ בנושאים שהמערכת הפוליטית אמורה להכריע בהם. אף שהיה מתנגד חריף של תוכנית ההתנתקות מעזה, אדלשטיין שלל עתירות לבג"ץ לביטול הנסיגה. כיו"ר הכנסת, עשה כל שביכולתו כדי לשמור על ריבונותה ולהימנע ממצב שבג"ץ יתערב בניהולה, גם אם שילם על כך מחירים כבדים. 

לא רבים יודעים שאדלשטיין התיר לפני חודשיים - אחרי משיכת זמן ארוכה ככל יכולתו - להעלות לדיון במליאה את הסרת החסינות של ראש הממשלה, רק משום שלא רצה לקבל הנחייה של בג"ץ שיורה לו לעשות כן. נתניהו רתח עליו, אך אדלשטיין חשב חמישה צעדים קדימה והשבוע התברר שצדק. הוא ידע שבג"ץ לא יירתע מלהכתיב לכנסת את מהלכיה שהרי היושבים במגדל השן הלבן בגבעת רם איבדו מזמן כל רסן. 

עוד בנושא:

• היועמ"ש לאדלשטיין: "עליך לקיים את פסיקת בג"ץ כלשונה, התפטרותך לא מאפשרת הימנעות ממנה"

• דרמה בכנסת: היו"ר אדלשטיין הודיע על התפטרותו

• בליכוד מזהירים: "הדחת אדלשטיין תביא בהכרח לבחירות רביעיות"

• בג"ץ הציב אולטימטום לאדלשטיין; שר המשפטים אוחנה קרא לו להשיב "לא"

בג"ץ בדורסנותו, כך למדנו השבוע, מתעלם מחוקים מפורשים כמו גם מעקרונות היסודיים ביותר של הדמוקרטיה. הכנסת היא כנסת - וככזו בג"ץ לא אמור להתערב באופן ניהולה. זה כל כך בסיסי שאין צורך להסביר. שנית, החוק קובע שיו"ר הכנסת ייבחר "לא יאוחר מכינון ממשלה חדשה". הנוסח הזה עבר בתמיכת יותר מ-90 ח"כים, כולל יאיר לפיד ואנשיו, ומטרתו מנת לשפר את תפקוד הממשלה, תהא אשר תהא. 

אבל חיות וחבריה, "העליונים", יודעים יותר טוב מהמחוקקים, ואפילו יותר טוב מהיועץ המשפטי של הכנסת - אדם שמעולם לא עשה הנחות לאדלשטיין. הם הנחיתו תכתיב ליו"ר, משל הוא, יועמ"ש הכנסת והמוסד שמייצג את כולנו, נעדרי שיקול דעת והבנה. הם גם השפילו את אדלשטיין כשהזמינו אותו "לבחון מחדש את עמדתו", אך כתבו את פסק הדין מראש. עד כד כך מזלזלים השופטים במי שהחוק מגדיר כאזרח השני בחשיבותו אחרי נשיא המדינה. 

אדלשטיין, מהלוחמים במשטר הקומוניסטי המדכא, הראה שבגרותו לא מביישת את נערותו. נאמן לעקרונות שהוא מאמין בהם, היו"ר סירב להיות זה שמכנס את המליאה רק בגלל שבג"ץ אמר. נכון, נושא הדיון במליאה אמור היה להיות הדחתו של אדלשטיין עצמו, וברור שגם לתלות את עצמו הוא לא רצה. אבל בניגוד להצגת הדברים השטחית ברוב כלי התקשורת - לא מדובר רק בעניין אישי. 

בד בבד, הוא גם רצה למנוע אנרכיה. לכן אדלשטיין לא צפצף על השופטים ובחר בדרך ביניים: התפטרות. זו משחררת אותו מהצורך לציית לבג"ץ אך גם מתחמקת מהתפרקות מערכות. כמובן, זהו צעד רב עוצמה שנועד גם להעיר את השופטים האטומים בבית המשפט העליון. וכן, זהו גם תרגיל פוליטי שמאלץ את כחול לבן להתאפק עוד כמה ימים עד למינוי היו"ר מטעמם. בנסיבות שנוצרו, זו הייתה הדרך היחידה להפוך את הלימון ללימונדה. 

תקשורת מגמתית ומסלפת ברובה לא מביאה לציבור את הזוויות הזו של אדלשטיין. במקום זאת, היא חוזרת כשופר על התעמולה השקרית של יאיר לפיד כאילו "הלכה הדמוקרטיה" ושאר הבלים. לו היו כאן דיווחי אמת, הציבור ואולי גם השופטים, היו נוהגים באופן מושכל מעט יותר - ומונעים את ההתקרבות המסוכנת של ישראל לאנרכיה. 

מה שבטוח, ההתפטרות של אדלשטיין תירשם בדפי ההיסטוריה כמעשה של פוליטיקאי ערכי שעמד על ערכיו תוך שמירה על אחריות ותבונה. אמנם הסיכויים אפסיים אך יש לקוות שבג"ץ יפנים את המסר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו