האורובורוס הוא סמל מיתי עתיק בצורת נחש או דרקון הבולע את זנבו. מקורו במצרים העתיקה, דמותו חקוקה במקדש ארטמיס באפסוס אבל הוא גם מוזכר כמה פעמים בספר הזוהר: "נחש תלייא על קדליה ומשיך זנביה בפומיה".
האורובורוס ייצג הרבה דברים: מחזוריות, אחדות בראשיתית, והוא גם אחד מהארכיטיפים של הפסיכואנליטקאי יונג. סמל האינסוף. האורובורוס הוא גם הגואל והנגאל, וגם אויבו המושבע ביותר של עצמו. בעיניי האורובורוס מסמל היום את הפרוגרס, הרעיון שאוכל את עצמו. טיעונים מעגליים שהולכים ומקצינים ובהמשך קורסים לתוך עצמם. חור שחור שאליו נעה החברה המערבית.
בתחילת ינואר 2022 התקיים ספיישל האיחוד של "הארי פוטר" לציון 20 שנה לצאת הסרט הראשון. כל כוכבי סדרת הסרטים הוזמנו והגיעו. חוץ מאחת שלא הוזמנה: מחברת הספרים ג'יי. קיי. רולינג. בשנתיים האחרונות, רולינג הפכה לפרסונה נון גרטה לאחר שטענה שטרנסג'נדריות מסכנות את הנשים האמיתיות. רולינג, פמיניסטית עם קבלות, זיהתה את הסכנה לנשים לבנות כמוה. בפוליטיקת הזהויות החדשה, הנשים הלבנות "הפריבילגיות" מידרדרות במיקומן בסולם הקורבנות. ראו מה קורה למשל בספורט הנשים: שחיין טרנסג'נדר מפרק בריכות וקובע שיאי עולם. רולינג היום מוחרמת ומנודה במעגל החברתי של הנאורים. טרנספובית. ומרגע שהוגדרה כך נסתם הגולל על כל אפשרות לקיום דיון.
בשני בערב, בעוד בתי החולים קורסים והמתים נערמים, כינס שר הבריאות ניצן הורוביץ מסיבת עיתונאים והודיע על חוזר מנכ"ל משרד הבריאות האוסר על גורמי מקצוע טיפוליים שמקבלים רישיון ממשרד הבריאות להציע ולתת "טיפולי המרה". אני מניח שהחוזר מתייחס לתרפיה רפראטיבית המבוססת על שיחות בין המטפל למטופל בגישה פסיכואנליטית.
שיעורי ההצלחה או הכישלון של הטיפולים נתונים במחלוקת, וגם אם הממסד המערבי משוכנע שהם פייק, יש גורמים טיפוליים שמשוכנעים ביעילותם. אני לא נכנס לניתוח מקצועי כי אני לא מבין בו אבל גם כי הוא פחות חשוב מהעובדה שמדובר באירוע שהוא פגיעה בחופש הבחירה, בחופש הביטוי ובחופש העיסוק.
ההחלטה אם ללכת לטיפול כזה שייכת לרשות הפרט, בדיוק כפי שהשאלה אם ללכת למתקשר, הומאופת, אסטרולוג או לחלופין להשתמש בפטריות הזיה - שייכת לרשותו של הפרט בלבד, כל עוד הוא בוגר והטיפול אינו נכפה עליו.
דווקא בגלל שהנושא נפיץ נדרש כאן דיון ובירור בלי סתימת פיות וגידופים. לכן אני מבהיר פה מראש שאני תומך בזכותו של כל אדם לעשות כרצונו כל עוד אינו פוגע בזולתו. הזכויות והחובות של כל אזרח שוות בין שהוא גיי, סטרייט, בי או טרנסג'נדר - שוויון גמור בפני החוק בלי שום קשר למשיכתו המינית. כל אחד זכאי להיות מאושר לפי דרכו, אבל חברה פתוחה חייבת לאפשר לקיים דיונים חופשיים בלי לרדוף את המקיימים אותם.
הורוביץ לא עקבי. בעודו אוסר על גברים לנסות להימשך לנשים, מדינת ישראל מאפשרת לקטינים לעבור טיפולים הורמונליים לשינוי מין, ולבוגרים אפילו מסבסדת בשני מיליון שקלים ניתוח להחלפת מיתרי הקול. עוד להזכירכם כי במצעד הגאווה האחרון, הנואמת המרכזית היתה ילד/ה שטען/ה שהוא טרנסג'נדר. שינוי מגדר אפשרי, אבל שינוי או עיבוד נטייה מינית בלתי אפשרי?
לתפיסתי, הפסיכולוגיה ושלל המושגים שבאים להסביר את הטרנסג'נדריות, דיספוריה למשל, הן מילים ללא משמעות. ה־DSM, האנציקלופדיה להפרעות הנפש, היא בבואה של שינויים חברתיים, קטנים וטקטוניים. עד לפני כמה שנים, טרנסג'נדריות הוגדרה כהפרעה נפשית, היום היא יצאה משם ואילו מאצ'ואיות מוגדרת כגבריות רעילה והפרעה נפשית המצריכה טיפול. אני מקווה שעוד מותר להחזיק בעמדה שמדובר בחרטוט תלוי זמן, תרבות והרבה פוליטיקה. אני לא רופא ולא פסיכולוג (אם כי לעניות דעתי, בפסיכולוגיה יש גם הרבה שרלטנות, בטח לא מדע מדויק). אני מבקש לדבר מהזווית של הדמוקרטיה הליברלית. של חופש המחשבה, הבחירה והביטוי.
אנחנו מקבלים את זכותם של בני אדם לחוש שלא בנוח בגופם הביולוגי ולשנות את המגדר שלהם. יש לזה מחיר. לכן גם מותר לטעון שאם אפשר לשנות מגדר ואת התפיסה הזהותית של מגדר אז אפשר גם לשנות אוריינטציה מינית או לעשות "פיין טיונינג" של המיניות.
מוסכם כי המיניות, כמו מרכיבים אישיותיים נוספים, מונחת על ספקטרום. הרי עד לפני 200 שנה לא היתה תופעה סוציולוגית של הומוסקסואליות. אין שום הוכחה מדעית הקובעת באופן ברור ומוחלט שהומוסקסואליות היא נטייה גנטית מולדת. בסקר המפורסם שערך קנט קנדלר ("המגזין האמריקני לפסיכיאטריה", 2000) נמצא שהסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ־32% בהשוואה ל־13% אצל זוגות תאומים לא זהים. המחקרים בתאומים זהים מעידים לכאורה על השפעה גנטית מתונה על הנטייה המינית אך בה בעת מפריכים את הטענה כי הומוסקסואליות היא תופעה גנטית גרידא.
לב העניין פה הוא חיכוך דתי. רוב הקליינטים לטיפולים האלו באים מהמגזר החרדי והדתי. ההתנגשות היא על רקע האיסור הדתי המפורש מדאורייתא על משכב זכר. הדיסוננס בין האיסור המפורש לאורח החיים מייצר קושי נפשי שהטיפול הפסיכולוגי אמור לנסות למצוא לו מזור. ישראל 2022 היא לא ישראל 2000 וגם לא ישראל של שנות ה־80. היחס החרדי והדתי ללהט"בים השתנה באופן דרמטי. אבולוציה איטית של חיה ותן לחיות.
הסכנה שבחוזר המנכ"ל הזה היא כפולה. הוא לא מקדם שום פתרון למצוקה. היא תישאר. כשהמדינה אוסרת על הטיפולים הללו היא מטאטאת אותם מתחת לשטיח. משתיקה. לא מאפשרת דיון או פיקוח אמיתי בעניינם. וגם לפתרונות מזן ההשתקה והדריסה יש נטייה לחזור כמו בומרנג.
ביובל ליום מותו של צ'ה גווארה, ב־10 באוקטובר 2017, צייץ הורוביץ, אז ח"כ: "הוא לא הביא דמוקרטיה לקובה ובמהפכה היו גם עוולות, אבל במאזן הכללי, 50 שנה למותו, צ'ה גווארה בחייו הקצרים הביא לעולם הרבה יותר טוב מרע". מעניין אם מחנות ריכוז למתנגדי משטר והומואים שהספיק להקים צ'ה הצעיר לאחר ההפיכה, נחשבים אצל הורוביץ לאגף הטוב או הרע.
לסיכום, טיפולי המרה בישראל אינם בעיה, אלא לוקסוס. תסתכלו לכיוון סין ורוסיה, מעצמות גדולות שרודפות להט"בים. העולם המערבי אוכל לעצמו את הזנב בעוד ציר הרשע מתקדם לעברו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו