בדיחות וחלוקת ציונים: ההצגה של שופטי בג"ץ

אל תכעסו עלי אם לא אצטרף למקהלת המעודדים של בג"ץ, אף שאני מברך על החלטתם. כן, באופן אישי אהבתי את תוצאת ה־11-0 שהושגה בבית המשפט הגבוה לצדק. 

העניין הוא שה־11-0 הושג במשחק שלא היה צריך להיות משוחק מלכתחילה, ומעל הכל - אף אחד לא מבטיח שהמשחק שנערך השבוע היה הקובע. המשחק היה מיותר, כי החוק הוא ברור וחד־משמעי: נתניהו, למרות שלושה כתבי האישום, שעליהם הוא ובוחריו היו מוותרים, יכול להרכיב ממשלה. לא צריך היה להפריע לבג"ץ בשביל זה, וזה בדיוק גם מה שבג"ץ עצמו קבע. שנית, בג"ץ התבקש לדון בהסכם קואליציוני, יש כאלה שיאמרו אפילו טיוטה, וגם בחקיקה שהיא בכלל בעיצומה. והנה בג"ץ קבע: לא נדון בחקיקה בעת הזאת בטרם הושלמה.

עוד בנושא:

• הנשיאה חיות בדיון בבג"ץ: "ממתי ביהמ"ש מתערב בהליך חקיקה בזמן שהוא קורה?"

• לעצור את תאונת הרכבת החוקתית

• ‎שלטון המשפט נגד שלטון החוק

 

אפשר היה לחסוך את המופע הזה, למרות שהוא הביא רייטינג טוב - ובאופן אישי אני מעדיף דיון משפטי טוב על פני תוכנית ריאליטי, ועוד עם תוצאה שכזו. "חתונה ממבט ראשון"? אני דווקא הייתי מכנה את אירועי השבוע: "חתונה מאוחרת". התוצאה הגורפת מוכיחה עד כמה הדיון היה מיותר. בג"ץ פה כדי להכריע, לא כדי לחלק ציונים.

אבל היתה סיבה לחשוש, כי אנחנו מכירים את השחקנים. ואסור להתעלם ממה שכתוב בהסברים להחלטותיהם, שם הם מעלים כמעט בכל משפט שני או שלישי קושיה המשאירה את הדלת חצי פתוחה כדי שיוכלו להתערב כשתהיה חקיקה. סוג של אקדח, סמלי כמובן, שאתה משאיר על השולחן.

אז תרשו לי לא להתפעל, קודם כל כי הלכת דרעי־פנחסי זכתה לחיים מחודשים אף על פי שהיא לא קיימת בחוק, מה שמביא אותנו לעקרון שבג"ץ ממקם עצמו מעל חוק יסוד. גם בפינג־פונג המנומס בין הנשיאה חיות לבין פרקליטו של ראש הממשלה סביב "הכל שפיט", די ברור שהצדק עם הפרקליט. טוב עשה עו"ד מיכאל ראבילו שלא התעמת עם הנשיאה, למרות שגם אם זה לא מופיע בפסקי הדין, זה ודאי וודאי מופיע בספרות המקצועית המקובלת על השופטים. שנזכיר את "למשפט אין גבולות. מלוא הארץ משפט"? ראבילו צדק, הנשיאה טעתה.

מלא כל הארץ משפט - וגם מלוא כל הארץ פוליטיקה, כתבה השבוע לימור סמימיאן דרש: השופטים הפגינו דאגה גדולה לאופוזיציה, כשנכנסו לדיון על הרכב הוועדות בכנסת. מעניין, לפני קצת פחות מחודשיים, כשיו"ר הכנסת אדלשטיין התעקש שהוועדות בכנסת תוקמנה על בסיס הנוהל המוסכם ורב שנים שבין האופוזיציה והקואליציה ולפי תקנון הכנסת, לא ראינו קול מחאה על כך שקואליציה של 61 פחות או יותר רומסת את האופוזיציה המסתמנת ומשאירה אותה בלי ראשות של אף ועדה.

צריך להבין שאנחנו 500 ימים, לפי ספירה של עמית סגל, של ערפל פוליטי ואי־ודאות. וגם ברור שהכל מתחיל ומסתכם ב"כן נתניהו" או "לא נתניהו". אבל, בכל הכבוד, הלכת דרעי פנחסי היתה ב־93', לפני כהונתו של נתניהו, כך שהרצון של שופטי בג"ץ לבצר את עוצמתם - וליתר דיוק עליונותם - נולדה בשנות ה־90'. אז נכנסו השופטים לאותם מים עמוקים שעליהם דיבר נשיא בית המשפט בדימוס משה לנדוי ז"ל. יצחק רבין ז"ל, שכולנו, ובוודאי בשמאל, מוקירים את מורשתו, בוודאי זוכר את אמרתו האלמותית: "בלי בג"ץ ובלי בצלם". מחר, אחרי עידן נתניהו, זה יכול להיות גנץ או אשכנזי שימצאו עצמם בעימות עם בג"ץ. מי יודע, אולי הדחיפה הגדולה לפסקת ההתגברות תבוא בכלל מהם. ואולי מילה אחרונה ליחס של הימין-שמאל כלפי בג"ץ. האם מישהו קרא אתמול את פרשני השמאל? טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו