בחודש הבא נציין 30 שנה לחקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הביטוי המזוקק למהפכה השיפוטית של אהרן ברק. פסקה 7 עוסקת בפרטיות ובצנעת הפרט: (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו; (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו; (ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו; (ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
מה נותר מכל זה נוכח הגילויים המופרעים בתחקיר "כלכליסט"? לא הרבה. אולי רק הכותרת. מהחוק הראשון בחוקה הלא כתובה שלנו, שאמור לשמור על זכויות אדם ואזרח, נותר רק כלי רב עוצמה המאפשר לביהמ"ש לפסול חוקי כנסת באצטלה של פגיעה בחוק ושמירת זכויות אדם. כמו בחוק המעצרים, במציאות נרמסה תכליתו המהותית של החוק. האזרח יכול למצוא עצמו בכל רגע חשוף, ללא הגנה על זכויותיו.
בווטרגייט, אנשי הנשיא ניקסון הרפובליקני ריגלו אחרי פעילים של המפלגה הדמוקרטית נגד מלחמת וייטנאם. בפרשת "פגסוס", מדינת ישראל לכאורה ריגלה אחרי אזרחיה, לכאורה ריגלה אחרי סביבתו של ראש ממשלה נבחר, עשתה פישינג ללא ידיעה על עבירה קונקרטית. פוטש. בעולם מתוקן, שבו המערכת היתה יודעת שהציבור ייצא לרחוב על הפגיעה הבלתי נסבלת ברצון הבוחר, היתה כבר נפתחת חקירה פלילית. אבל בממשלה שקמה על כידוני מערכת אכיפת החוק - ברור שאין לאן למהר. חדרי החקירות ריקים. כל השחקנים בחוץ. מתאמים ומשבשים לתפארת מדינת ישראל.
מתברר, למרבה הזוועה, כי כל מה שטענו בחמש השנים האחרונות לגבי החולי והריקבון של המערכת - מקבל אישוש והוכחה ברגע שמתגלה אקדח מעשן. וכצפוי, הזלזול באינטליגנציה שלנו לא איחר לבוא. כדרך להתחמק מאחריות, האשימו שרי הממשלה ותומכיהם את ביבי בפרשה, משום שהיה בתפקיד בזמנה. באמת? ראש ממשלה אמור או יכול להתערב בחקירות משטרה? ראש ממשלה קובע למי יאזינו?
לפי הלוגיקה הגאונית הזו - רבין אחראי על הירצחו. הוא מינה את כרמי גילון, גילון הפעיל את המחלקה היהודית שהפעילה את אבישי רביב, והאחרון לא דיווח על יגאל עמיר.
זה לא עובד ככה. מושכלת יסוד היא כי אדם בשירות המדינה יפעל בראש ובראשונה על פי כלליה וחוקיה. מערכת האכיפה והמשפט אמורה לפעול על פי חוק. הקווים נחצו.
כשיצא ספרו של אלשיך, "מפכ"ל בחזית - ערכים במבחן" (תכלת), לא טרחתי לקרוא. מודה. אחרי הפרסומים עיינתי, וחזרתי מבועת. נראה שאלשיך פיתח חיבה יתרה ליכולות הסיגינט. אם נצרף למשוואה את מה שידוע לנו בפרשת ה"מימד החמישי", אותו כלי שאלשיך כינה "שובר שוויון", ושהמשטרה בראשותו רכשה ללא מכרז, התמונה מתבהרת. החזון הוא "חיזוי פשיעה". בספר אלשיך מסביר את רפורמת הרצף המודיעיני שיזם. אחד מתחומיה החשובים הוא "הזירה המבודלת" - "אותה סביבה הנתונה לחיסיון משפטי מפני שהיא איננה עוסקת בחקירה ספציפית, אלא בניתוח מודיעיני של תופעה, ארגון פשיעה ועוד".
כלומר, ניתן, גם ללא חשדות ספציפיים, להכניס רוגלות וכלים מודיעיניים עוצמתיים לכל תופעה שהמשטרה תגדיר כמסוכנת. נראה שתחת ערפל חקירות נתניהו הקים אלשיך ממלכה דיסטופית אורווליאנית. כל אזרח הוא בגדר חשוד. מזל שברוסיה הצארית לא היו "פגסוס" ודומיה. דוסטויבסקי היה נכלא עוד לפני שסיים לכתוב את החטא ועונשו. בכל זאת - הוא עשה גוגל על רצח זקנות, סכינים וחרטה.
מקורבי אלשיך טוענים שהיועמ"ש אישר את כל הנוגע להאזנה לאנשי ציבור. מנדלבליט התייצב כמנהגו בראש הטייחים, הקים ועדה וניסה לתחום את הבדיקה לשנתיים האחרונות בלבד. בינתיים סיים את תפקידו ויצא לחופשה משפחתית, ברח רחוק והשאיר מסר מעורפל משיחות סגורות.
לתפקיד היועמ"ש מנדלבליט הגיע עם גיבנת פרשת מסמך הרפז. כמו אריה הוא נלחם על ניקוי שמו. על פרטיותו. הוא דרש וקיבל צו איסור פרסום על ההקלטות שלו מלשכת הרמטכ"ל, הקלטות שלגביהן נטען כי ייתכן שעלו לכדי שיבוש חקירה. בג"ץ השאיר את צו איסור הפרסום על כנו. השופט סולברג כתב בפסק הדין: "אין בהותרת צו איסור הפרסום על כנו משום פגיעה בחופש העיתונות, או בזכות הציבור לדעת, אלא מידה טובה של מתינות, ושמירה על מעמדה הנעלה של הזכות לפרטיות".
על פי מנדלבליט, שמירה על מעמדה הנעלה של הזכות לפרטיות שמור לו ולעצמו בלבד. על יתר העולם אפשר להפעיל רוגלות. לרמוס ולעקר את הזכות לפרטיות של אזרחים תמימים, שכל "חטאם" הוא תפקידם או מידת קרבתם לרה"מ לשעבר נתניהו.
בשיחות סגורות מכחיש מנדלבליט שאישר את האזנות הסתר. השחקן השלישי, הרקטור שי ניצן, שומר על שתיקה בינתיים.
נדרשת חקירה פלילית. רצינית. אך למרבה הצער, ניסיונות הטיוח, השיבוש והמסמוס מבוצעים במלוא העוצמה.
למרבה הצער, בעקבות ההרס שהותירו ניצן ואלשיך במח"ש, אין כרגע כתובת לחקור את החוקרים. בעיה חסרת תקדים בתולדות ישראל. ועוד יותר מצער - קולם של השופטים נדם.
שלושה שבועות של רעידת אדמה טקטונית, ואפילו בת קול קטנה לא יצאה מהיכלות הצדק בגבעת רם. כאילו הם לא צד באירוע. אולם לפחות לפי הודעת הפרקליטות - הם לגמרי מעורבים. בשלוש הפעמים שהופעלה הרוגלה - היה צו. אמנם צו לא חוקי שדינו להתבטל, כיוון שאין בישראל אף חוק המתיר שאיבת מידע מרחוק מטלפון, אבל עדיין צו. האם המשטרה והפרקליטות שיקרו לביהמ"ש? על פניו ומניסיון העבר, התשובה היא - בוודאי. ואם כך, איפה נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות? מדוע נדם האורקל ברק? מהבמה שלי פה, אני, הדל באלפי מנשה, קורא להם להשמיע קול. מייד. אתם השחקנים הבכירים במשחק החיים שלנו פה. אתם מפרשים את כללי החוק.
שנים אנו מתריעים על הריקבון והחולי שפשטו במערכת אכיפת החוק. זועקים שאכיפה בררנית ממוטטת את יסודות המדינה. שאין שומר על השומרים. בני החושך קראו לנו. האשימו אותנו בהרס הממלכה. בקונספירציות הזויות. אבל אבהיר שוב את המובן מאליו: לפני ואחרי הכל - אני אזרח מאוד מודאג, שלא מעוניין בחורבן המערכות השלטוניות. אני שמרן. את השבר הזה צריך לנצל כדי לתקן. עוד לא מאוחר. אין לנו מדינה אחרת. שופטי העליון בעבר ובהווה, אנא השמיעו קולכם ואל תכסו. תנו לקרני השמש לחדור להר חוצבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו