מחכים שעוד סערה תעבור

לממשלה אין מה להסתיר בכל הקשור לפרשת פגסוס. האירועים לא מתייחסים לזמנה. גם אם תקום ועדת חקירה ממלכתית או ועדה חוקרת אחרת, עם סמכויות נרחבות ושיניים חדות, לא יאונה רע לאיש מחבריה. ידם לא היתה במעל. גם השר לביטחון הפנים יכול להיות רגוע. הוועדה לא תבדוק מי מהשרים ניחן בבינה יתרה ומי לא.

אולם אין להתפלא אם בכיריה יעשו כל שביכולתם כדי למסמס את הבדיקה המתבקשת ולהימנע ככל האפשר ממציאתן של מסקנות חדות וברורות. שכן הפירות הבאושים שהובילו להקמת הממשלה, צמחו מאותם מעשים שבוצעו לכאורה במהלך חקירת פרשות האלפים המיוחסות לנתניהו.

ראש הממשלה, רה"מ החלופי וכל השרים יכולים לפטפט על כך שהממשלה טובה ומתפקדת, כאשר ברור שעמוד התווך האמיתי האחד והיחיד שלה הוא משפט נתניהו. בלעדיו, לא היתה קמה הממשלה אפילו במחשבה. רק ההרהור על כך שהמשפט עשוי להיפגע כתוצאה מבדיקה מעמיקה מדי מעורר חלחלה בקרבם. השבוע, עוד לפני שמשהו בכלל התחיל, גררו הממצאים הראשוניים דחייה של כמה ימים במשפט. מי יודע לאן זה יגיע כשתתחיל הבדיקה.

אם בכלל תהיה כזאת. לא היה צריך יותר מיממה שתעבור מהכרזתו של רה"מ נפתלי בנט על כך שמדובר באירוע חמור הדורש חקירה ועד להשמעת צופרי ההרגעה כי מדובר בסך הכל בשני ניסיונות כושלים להשתיל תוכנת ריגול בטלפונים, ורק מקרה אחד שצלח. נפתלי בנט, גדעון סער, יאיר לפיד ויתר בכירי הממשלה, הבינו באיחור־מה כי עוד לפני ההשפעה על המשפט, פרשת ההאזנות כולה יוצרת מומנטום חזק לליכוד, והם מביטים בדאגה על הצמתים המתמלאים ותנועת המחאה שצומחת להם בין הרגליים.

ביום שני, כאשר מפלגות הימין, קואליציה כאופוזיציה, התאחדו להעביר את חוקי האזרחות, ניגש ח"כ אופיר אקוניס לנתניהו בירכתי המליאה ודיווח לו שבצפון תל אביב, מקום מגוריו, הגשרים מלאים מפגינים. זה מקום שמעולם לא היה שלנו, אמר לו. גלית דיסטל־אטבריאן שעברה שם, אמרה שראתה תופעה דומה בנתיבות. אורלי לוי־אבקסיס שמעה את הדברים והעידה שגם היא מזהה את ההתעוררות, במיוחד באזור הצפון שבו ביקרה יום קודם. ביום שלישי, בישיבת מזכירות הליכוד, התברר כי גם נתניהו ער לרחשים שמתגברים ומבעבעים, וההערכה שיצאה משם היא כי בקרוב תתקיים הפגנת ענק בהובלתו בכיכר הבימה בתל אביב. ייתכן שכבר בשבוע הבא.

כל הדלתות פתוחות

אישור חוק האזרחות חידד את העובדה כי בכנסת רוב ימני מוצק שיכול היה להקים ממשלה הומוגנית המקדמת את ענייני הימין, מההתיישבות ועד מערכת המשפט, שהקמתה נמנעה בגלל תאוות נקם וקטנוניות ילדותית. התחפושת הערכית שעטו על עצמם חבורת הנוקמים שמנעו ממשלה לאומית, קשורה, איך לא, במשפט. וכשזה מתמסמס התחפושת מתפוררת. וההצדקה המוסרית להחזקתה - נחלשת.

בשיחות סגורות אמר השבוע נתניהו כי הוא מעריך את הסיכוי שהממשלה תיפול במהלך מושב החורף הבא כ"סביר בהחלט". אם מייד אחרי הקמת הממשלה העבירה מזכירות הליכוד, בתמיכה רחבה, סעיף חוקתי הקובע כי פורשי המפלגה לא יוכלו לחזור לליכוד לצמיתות - כעת נתקלת יוזמה דומה, להעביר את הסעיף גם במרכז, בקשיים.

מירי רגב מנסה לקדם את המהלך בכל הכוח אולם נתניהו, ישראל כץ, חיים כץ ויתר בכירי המפלגה עושים הכל כדי לבלום אותה. ולא בכדי. הם מבינים כי חוקים מעין אלה רק יחזקו את הממשלה ולא להפך. רגב, הם אומרים, גם מבינה את זה, אבל מנהלת כבר את הקרב הבא שלה, נגד איילת שקד. על פי החלטת המזכירות שקד יכולה להצטרף לליכוד כיוון שלא נטשה אותו. גם אחרים כמו צבי האוזר, יועז הנדל, עידית סילמן וניר אורבך.

ההתפתחויות האחרונות מביאות את צמרת הליכוד לדאוג לכך שהדלת תישאר פתוחה. גם את החלטת המזכירות, הנוגעת לגדעון סער, זאב אלקין ויפעת שאשא ביטון, קל לשנות לעומת החלטה דומה במרכז.

מכסות, בעיני המתבונן

אחרי שבעה חודשים של ניסיונות להגיע להסכמות בתוך הקואליציה, הבינה איילת שקד כי הפתרון למצוקתה נמצא באופוזיציה. בהחלטתה לתמוך בחוק האזרחות, לא רק הממשלתי שלה, אלא גם בפרטי של שמחה רוטמן, נתנה סנוקרת לא קלה לשותפיה ממרצ ורע"מ וגם, ואולי בעיקר, ללפיד - שהודיע שהוא מחרים את מפלגת הציונות הדתית מכאן ולהבא.

הודעתו של לפיד, כי לא יצביע אף פעם בעד הצעות חוק של מפלגת הציונות הדתית, נתפסת ככזו המונחת על ההשערה כי מערכת בחירות נוספת או חילופי שלטון אינם רחוקים כפי שנדמה. אולי, כמו נתניהו, גם לפיד מעריך כי הממשלה לא תוכל לשרוד את מושב החורף הבא לכל המאוחר.

כמנהיג המרכז־שמאל, לפיד צריך אויב. מפלגה להחרמה. מפלגת ה"סמוטריצ'ים" מושלמת לכך. מי שרק לא מזמן היה שר בישראל, הפך למוקצה בבית היוצר היחצני של לפיד.

לא רק שקד, גם בני גנץ הוסיף עקיצה משלו ישירות ללפיד. כאשר האחרון דרש חופש הצבעה בחוקי האזרחות, בניגוד לשקד שדרשה תמיכה גורפת ומשמעת קואליציונית, הגיב לדברים גנץ בישיבת סיעתו והפטיר: "חופשי זה לגמרי לבד". כמה שעות אחר כך, במהלך ההצבעה, גייס את כל מפלגתו להצביע בעד החוק של רוטמן.

הדרך לאישור סופי של חוק האזרחות ארוכה. בשלב הזה שקד מתעקשת שלא לכלול מכסות שנתיות, כפי שנאמר בחוק של רוטמן, אבל בלי הסעיף הזה אין לה את אצבעות האופוזיציה ההכרחיות. מבחינת רוטמן, שהצליח להפוך עצמו למוביל האופוזיציה בנושא, אי אפשר לסמוך על שקד. כאשר גורלה של הממשלה על הכף, תעדיף שקד לאשר לאלפי ערבים לקבל אזרחות ישראלית מאשר לסכן את כיסאה.

לשקד גרסה אחרת. לדבריה החוק גם כך תלוי על בלימה בבג"ץ. כל שינוי בו, היא אומרת, עשוי להביא לביטולו בידי בית המשפט העליון. עוד היא אומרת כי אם יהיו מכסות, עשוי בג"ץ לדרוש שיעמדו בהן. ולא יאשרו פחות. כך יהפוך הרף העליון לתנאי סף.

הקלות, עם נגיעה פוליטית

מסיבת העיתונאים של בנט, אביגדור ליברמן ואורנה ברביבאי, שבה הוצגו ההקלות הכלכליות נוכח העלאת המחירים במשק, אף שהגיעה מאוחר מדי, ויהיו שיגידו גם מעט מדי - מהווה בין היתר הפסד של האופוזיציה, שלא השכילה להניף את הדגל הזה בזמן. כאשר האנשים נאנקים תחת הנטל, בלי פיצויי קורונה, בלי מתווה חל"ת ועם מחירים שלא מפסיקים לעלות, הסתפק הציבור הרחב במחאתם של עיתונאים ופעילים חברתיים שיצעקו את צעקתו, במקום שנתניהו וחבריו באופוזיציה ינצלו את המצב ויוכיחו שיש מי שמקשיב לעם בשעתו הקשה.

התוכנית הכלכלית החדשה היתה יכולה להיות גם שעתה היפה של הממשלה, לו היו חבריה מודים בטעותם להעלות מחירים של מוצרי צריכה במסגרת תקציב המדינה, או שהיו מודיעים כי פיזור הכספים הקואליציוני החריג, בעיקר 35 מיליארד השקלים לרע"מ, מוקפא כרגע על מנת לסייע לאזרחים במצוקה. אולם גם הפעם גברו השיקולים הפוליטיים על כל היתר. כך גם בהחלטה האנטי־חרדית להעניק את ההקלות למשפחות עובדות בלבד. כי רק להן הרי יקר בסופר.

בכלל, לא ברור כמה באמת שווה האלקטורט של שנאת החרדים, עד כדי כך שאותם מצביעים ימחאו כפיים לכל מהלך שכזה שיוזם ליברמן, אבל ברור שיו"ר ישראל ביתנו ומפלגתו המקרטעת לא יכולים להחמיץ אף לא אחד מהם. בעיני רוב הציבור, כך נראה, המהלכים האלה נתפסים כמוגזמים מדי, בנאליים מדי וקטנוניים מדי. בנט יכול להיות אסיר תודה לליברמן על שניאות לגבש חבילה שאותה ניתן להציג לציבור כהישג, ואין לו שום מנדט לומר לו עם מי להיטיב ואת מי להשאיר מחוץ לתוכנית. רק לומר אמן ולשתוק.

יש שיירה, אבל מה הכיוון?

ההשראה הגיעה ממחאת נהגי המשאיות בקנדה שהלכה והתעצמה בשבוע האחרון. בעקבות שורה של חוקים ותקנות שנועדו לעודד את הציבור להתחסן מפני הקורונה, גדל מספר המתנגדים שראה בחוקים אלה הפרה של זכויות אדם בקנה מידה עולמי. הקש ששבר את גבם של הקנדים היה האיסור להיכנס בשערי המדינה מהמעברים היבשתיים בגבול עם ארה"ב למי שאינם מחוסנים, במעברים שמשמשים את נהגי המשאיות שחוצים את היבשת לאורכה ולרוחבה, כמו גם לצפונה ולדרומה, כדבר שבשגרה.

כמה נהגי משאיות החליטו במחאה לנטוש את מסלול הנסיעה המקורי שלהם, לעזוב את בתיהם ואת משפחותיהם, ולנוע בשיירה לכיוון עיר הבירה אוטווה. בכל עיר ועיירה שבה עצרו הנהגים, חברו לתנועת המחאה הניידת עוד ועוד אנשים, עם רכבים פרטיים ושאר כלים ממונעים, והשיירה הלכה וגדלה עד להיקפים של עשרות אלפי בני אדם. כשיצאה השיירה בשבוע שעבר מטורונטו היא כבר הגיעה לאורך של 70 ק"מ.

התנועה הזאת עשתה גלים ברשתות, ובימים האחרונים התארגנו חיקויים שלה בגרמניה, באוסטרליה ובצרפת. החל מהשבוע הבא - גם בישראל.

לפני שבוע וחצי נפתחה קבוצת הפייסבוק "שיירת החירות", של מארגני המחאה בשבוע הבא, וכבר הצטרפו אליה 40 אלף איש והיד עוד נטויה. לאותה קבוצה, שמונה כמה עשרות אלפי אנשים בישראל, אולי יותר, אין ייצוג בכנסת. יפעת שאשא ביטון נשאה את דגלם בגאווה, אבל לדברי ראשי הקבוצה - הושתקה, וכעת קולה נדם לחלוטין.

היחיד שנותר נאמן, לדעתם, להתנגדות לחוקים ולפגיעה בחופש החירות, כפי שהם רואים זאת, הוא דווקא ח"כ גדי יברקן מהליכוד. אחד ויחיד מתוך 120 חברי הכנסת. זאת בניגוד גמור לעמדת רוב מוחלט של חברי מפלגתו, ובהם יו"ר המפלגה בנימין נתניהו שדחף ראשון להתחסנות כללית ומהירה, ויובל שטייניץ שהודיע כי הוא תומך בחוק חיסון חובה.

יברקן השתתף עם אותם פעילים בכמה מאותן הפגנות לא מסוקרות ויעמוד איתם בשבוע הבא בהפגנה המתוכננת, כאשר השיירה תעבור בכמה מוקדים ברחבי ישראל. לדברי יברקן, הנתונים האחרונים שמראים כי החיסון כמעט שלא משפיע על האומיקרון, והעובדה שהממשלה עצמה ביטלה את התו הירוק, הם ההוכחה לכך שצדק לאורך כל הדרך, גם כשהאשימו אותו שהוא מסכן את הציבור.

אבל נדמה שמארגני המחאה לא בדיוק סגורים על עצמם, ולא בטוח שהמומנטום הנוכחי עובד לטובתם. אמנם גם מנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, אמר לאחרונה שהחיסון פספס את האומיקרון, וגם מחוסנים נדבקים בהמוניהם, אבל לא ברור מדוע נזכרו מתנגדי החיסונים בכפייה לצאת לרחובות דווקא עכשיו - כאשר חוק חיסון חובה נראה תלוש, ובדיוק שבוע אחרי שהממשלה ביטלה את התו הירוק, האמצעי היחיד לעידוד חיסונים שעוד נשאר לה. אנשי המחאה רוצים שזכויות הלא מחוסנים יישמרו, רק לא ברור באיזה אופן דווקא עכשיו, לטענתם, הם נפגעו.