דגל שחור מתנוסס מעל המחאה

צריך להיכנס לתודעת אנשי השורה. כיצד הם קולטים הפגנות כמוזו שהיתהבליל שלישי. הם קולטים את האירועים כהתרת רסן, כהידרדרות רצויה. הליכה לאקט מהפכני. זה יכול להוביל למקרה קיצון, אבל נראה לי שהפעם לא ילכו על רצח, אלא על מהלך מהפכני שכולל שימוש בכוח.

שלא יהיו אשליות. מבחינה טופוגרפית, מתחת לאפו של משכן הנשיא ברחוב ז'בוטינסקי, נישא בליל שלישי ריח של פוטש. הייתי שם, אבל פספסתי את ניפוץ חלונות הראווה, חיקוי עלוב מבית מדרשו של השמאל הישראלי. הפרופיל של חלק מהמפגינים הוא חדש: מחפשים מקום בבית קפה בורגני ונחמד, ואחר כך מוכנים להיכנס למלחמה. הם רואים את זה במונחי מלחמה.

אנחנו יודעים היטב מי הם מרכיביההפיכה שבדרך. מי הגורמים, מי המסיתים. לפי כמות הלודנדורפים ברור שיש תכנון ויש אסטרטגיה. את המשטרה כבר הרתיעו. מאז מעצרו של אמיר השכל, המשטרה לא עושה את הדרוש כדי להגן על מתחם בית ראש הממשלה. על חיי ראש הממשלה אחראי שב"כ. המרחק בין "חופש הביטוי" וחופש ההפגנה לבין מה שאירע בליל שלישי - תהומי.

ב־18:30 בערך הגעתי במכונית לרחוב מטודלה לכיוון רחוב עזה. כבר היו מחסומים. צריך לעשות רונדל ולמצוא איך חוזרים הביתה. זה היה רמז לבאות. למעשה, כל מרכז ירושלים ביום שלישי בערב, עד פיזור ההפגנה אחרי חצות, היה שטח כבוש. אווירה של טרור ברחובות. טכניקות ההגברה וההרעשה לא שופכות דם, אבל הן בלתי נסבלות. הסביבה האזרחית לא קיימת. המפגינים מולכים מהפינה שבה שכן בעבר קפה מומנט הזכור, ועד כיכר פריז. לאחר מכן נסגרים לטובתם הרחובות הראשיים - קרן היסוד, רמב"ן וקינג' ג'ורג. הבתים דוממים. שקט, הפשיזם האדום־שחור עובר ללא הפרעה ומרעיש ומחריש אוזניים.

הם נלחמים נגד הבירה. נגד תושבי ירושלים. הם חוסמים את הרכבת הקלה המשרתת את דלת העם. הרי מי נאלץ לחזור הביתה ברכבת הקלה אחרי 23:00? בחסימה הקודמת המשטרה פינתה אותם בכפפות של משי. הוריהם של האנרכיסטים הנפלאים והמיוחסים התאכזבו שלא היתה להם מילה רעה להגיד על התנהגות המשטרה. ובאמת, המשטרה פועלת בשיטתיות, ולפי איזשהו קוד שלדעתי לא מתאים לאווירה האלימה והפורעת שמכתיבים המפגינים. למחוללי המהומות יש בעל ברית הנטוע במרכז השלטון, וזהו בני גנץ. למעשה, נוכחותו כשותף לנתניהו מבהירה: ההפיכה השלטונית הצליחה, ונעצרה במחצית הדרך. הם לא הפילו את ביבי, אבל הם מנטרלים את תפקוד הממשלה. כל זאת בסיוע אווירת הלחץ שיוצרת מגיפת הקורונה.

נראה שהממשלה עסוקה מדי בניהול מיקרו של המגיפה; התעסקות מיותרת באלו סוגי בריכות לפתוח ומתי. הממשלה צריכה להתרכז בהשלכות הכלכליות של צעדים כאלה ואחרים, וייתכן שהדבר הנכון עכשיו הוא להקים, בהסמכת הממשלה, מינהלת קורונה בראשותו של אדם עם סמכות ציבורית.

במקביל למהומות, מתפשטת והולכת גישה אנארכיסטית של התרסה נגד הנחיות הממשלה נוכח המגיפה. האם קיימים סקרים בנושא? די בכך שאתה נתקל בתופעה בצורה אקראית כדי להבין את התמונה.