החבר החדש של ביידן

"ארבעה עשר ימים, הם נצח שנמשך שבועיים", שר פעם שלום חנוך. אין שורה קולעת יותר מזו לתאר את גרירת הרגליים של ממשל הנשיא ג'ו ביידן, במשא ומתן על הסכם הגרעין המחודש, מול איראן.

"הזמן אוזל, נותרו שבועות ספורים שלאחריהם מבחינה טכנית כבר לא ניתן יהיה להגיע להסכם גרעין חדש", תדרך השבוע גורם במחלקת המדינה את הכתבים על השיחות בווינה. דברים דומים אמר שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, לעמיתו הישראלי, יאיר לפיד, בשיחת טלפון ביום שני בלילה. אלא שכבר שנה שלמה משמיעים אנשי הנשיא האמריקני את הפזמון הזה בדיוק, ומעשה כשפים - הדד ליין נדחה ונדחה.

ההונאה הזו של האמריקנים, את עצמם ואת העולם, לא נסתרת מעיני הישראלים שעומדים איתם בקשר. מפאת כבודה של אמריקה, ומשום שהממשלה הנוכחית בישראל מובילה קו הרבה יותר מאופק מול הממשל, הישראלים נושכים את לשונותיהם ולא לועגים למה שנדמה בעיני רבים כרפיסות של ביידן, בלינקן ורוב מאלי.

בצד הבוז, הישראלים מבינים שלממשל יש צרות בינלאומיות הרבה יותר גדולות - ויהיה מי שיגיד שהן נוחתות על ביידן דווקא משום שהפגין חולשה. הבוערת מכולן היא כמובן רוסיה שמאיימת על אוקראינה. ביידן, זה כבר ברור, לא מתכוון להתעמת צבאית עם פוטין במקרה של פלישה. מה שהנשיא האמריקני כן עושה הוא הקדמת תרופה למכה בחזיתות אחרות, ובין היתר הוא שלח אספקה צבאית לפולין ולמדינות הבלטיות, כדי להרתיע.

בצעד חכם נוסף, לכאורה בלתי קשור, אך כזה שכבר קרוב יותר אלינו, ביידן קיבל השבוע בחדר הסגלגל לביקור את אמיר קטאר, תמים בן חמד אאל ת'אני, בן ה־42.

אירופה על אש קטנה

"זה המנהיג הזר הראשון שהנשיא פוגש מאז תחילת 2022, והמנהיג הראשון מהמפרץ הערבי שהוא פוגש מאז תחילת כהונתו", עשו כבוד אנשיו של ביידן לאאל ת'אני בתדרוך מקדים לתקשורת. ועל שום מה זכה המנהיג הצעיר בקבלת פנים שכזו? התשובה הקצרה היא גז. התשובה הארוכה יותר היא מינוף הגז לעוצמה כלכלית ומדינית ברמה עולמית.

בשעה שמבחינת הישראלים וחבילות התיירות שלהם, העיניים נשואות לאיחוד האמירויות - שחקן משמעותי מצד עצמו - דווקא שכנתה הקטנה ממערב, תופסת משקל הולך וגדל.

בקטאר הזעירה נמצא שדה הגז הגדול בעולם. עוד בטרם הושלם הפיתוח שלו, היא כבר הוגדרה כספקית הגז השלישית בגודלה, אחרי רוסיה ואיראן. האחרונה נתונה כידוע לעיצומים בינלאומיים, וכל עוד אין הסכם גרעין היא מנועה מלשווק בעולם את מרכולתה. הראשונה אמנם מספקת גז למדינות רבות באירופה, אך על פי ההערכות, דווקא את התלות הזו של בעלות בריתו המערביות בגז הרוסי, מנסה הנשיא האמריקני לשבור.

מי שעוקב אחרי העימות שמתפתח בין הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין לבין אוקראינה, רואה את השקשוק של גרמניה מהורדת שלטר רוסית על אספקת הגז למדינה. הגרמנים לא הסכימו שמדינות נאט"ו יעבירו בשטחם אספקה צבאית מזרחה. הם הסתפקו במשלוח סמלי של קסדות לאוקראינים - אכן חברות אמיצה.
לגרמניה יש סיבה טובה לפחד. עוד לפני פרוץ המשבר עם רוסיה, סבלה אירופה ממחסור חמור במקורות אנרגיה. אחת הסיבות למחסור היא הישענות מוגזמת ובלתי מחושבת על אנרגיה ירוקה.

נוסף על כך, פרשנים שונים טענו שרוסיה האטה במכוון את אספקת הגז לאירופה כדי להשיג מטרות פוליטיות. פוטין הכחיש. כך או כך, המחסור הוביל לעליית מחירי האנרגיה בכל העולם (וגם לחידוש כריית הפחם בבריטניה שחתמה לאחר מכן חוזה בהול עם לא אחרת מאשר קטאר על אספקת גז לממלכה המאוחדת).

מי שלא מצא מענה לדלות המשאבים הוא האיחוד האירופי, וגרמניה במרכזו. כך שאירופה תלויה בגז הרוסי. בלעדיו, אזרחיה יצטרכו להדליק מדורות כדי לחמם את הבתים. אירופאים תלותיים ואמריקנים חלשים היו כנראה פיתיון קל מדי לדוב הרוסי, שנוהם כעת על גבול אוקראינה.

רוקדים על כל החתונות

הנשיא ביידן לא מתכוון להתעמת כאמור עם ההתקפה הצפויה של פוטין על אוקראינה, אבל כן מחפש, על פי הערכות של יודעי דבר, מקורות אנרגיה חלופיים לגז הרוסי. כך יתפוס שתי ציפורים במכה אחת: ינטרל את האיום של פוטין על עצירת הגז הרוסי ויוכל להטיל סנקציות מיידיות בתחום זה על רוסיה, וישחרר לטווח הרחוק את אירופה מאיומיו של הנשיא הרוסי.

עיתונאים בוושינגטון סבורים שזה היה נושא מרכזי במפגש בין ביידן לבין אאל ת'אני. דובר מחלקת המדינה אמר כי "הבטחת היציבות של אספקת אנרגיה גלובלית" היתה אחד מנושא השיחה. עם זאת, לא דווח על סיכומים לכאן או לכאן.

אך יש פרקים נוספים בסיפור, מעבר לגז. כי את עוצמתה האנרגטית והכלכלית הופכת קטאר לכוח פוליטי. בסוף 2022 היא תארח את המונדיאל - הישג שאליו הגיעה על פי תחקירים שונים בכספי שוחד. נוסף על כך, קטאר פינתה לא פחות מ־60 אלף איש מאפגניסטן לאחר בריחת הכוחות האמריקניים, וקיבלה את הסכמת הטליבאן לנהל עבורו (עם טורקיה) את שדות התעופה במדינה.

האינטרסים הרבים שנותרו לארה"ב באפגניסטן, כולל פינוי אמריקנים שעדיין לא עזבו אותה, מעלים את חשיבותה של קטאר עבור וושינגטון.

אחרי רוסיה ואפגניסטן, קטאר עבור ארה"ב היא גם צינור להעברת מסרים לאיראן. אחת מההתמחויות של אאל ת'אני היא ריקוד על כל החתונות, בעת ובעונה אחת. כך, הוא גם מארח בסיסי ענק אמריקניים בארצו, אבל גם שומר על יחסים טובים עם שכנתו התוקפנית והענקית, איראן.

בסוף השבוע שעבר, ימים ספורים לפני המפגש של ביידן ואאל ת'אני בבית הלבן, נפגש שר החוץ של קטאר עם בכירים בטהרן. אין ספק שהיו שם חילופי מסרים משמעותיים. תוכנם בשלב הזה לא ידוע, אך ייתכן שמדובר בערוץ חלופי להעברת מסרים בסוגיית הגרעין או שחרור אסירים אמריקנים מאיראן.

מה שמחזיר את הזרקור אלינו. קטאר מעבירה סכומי תמיכה משמעותיים גם לרשות הפלשתינית וגם לחמאס בעזה. בה בעת, ישנה תחרות עתיקה בינה לבין האמירויות, שכידוע היו הראשונות במפרץ לחתום שלום עם ישראל - צעד שקטאר רחוקה ממנו מאוד.

בישראל מנסים להתקרב לקטאר, והסכם עם מדינה ערבית נוספת הוא כמובן מהלך מבורך. אך בצד יתרונותיה וחשיבותה, צריך לזכור שקטאר, בניגוד לאמירויות, לא ביצעה תפנית אידיאולוגית.

אאל ת'אני הוא עדיין תומך של האחים המוסלמים והמממן של אל־ג'זירה. שלא כמו בבחריין ובאמירויות, הוא לא מאמין בסובלנות ובמתינות, אלא רק באינטרסים. נוסף על כך, התקרבות מהירה מדי אליו עשויה להרגיז את חברינו הטובים באבו דאבי. כך שלקטר הקטארי צריך לשים לב, אבל גם להיזהר מהשלכות שליליות אפשריות.