הבלגן בשמאל, הדילמה של איזנקוט

בני גנץ חזר ואמר בראיונות במוצאי שבת כי אין בכוונתו להתפשר בנושא התקציב, דבר שיוביל את המדינהלמערכת בחירות בקרוב.ואולם, בעוד בנימין נתניהו, שאומר שאינו מעוניין בבחירות כעת, ייצא למערכת הבחירות, אם תתקיים, במצב לא רע, בני גנץ מסכן לא רק את המפלגה שבראשה הוא עומד, אלא את הגוש כולו. נראה כי גוש המרכז־שמאל מפוזר ומפורד יותר מאי פעם. אם התמונה בו לא תשתנה, ניצחונו של ראש הממשלה מובטח כמעט מראש.

בימים האחרונים, כשמערכת הבחירות כבר מתהווה אל מול עיניהם, אפשר לראות את התזזית שפשתה בגוש השמאל, שרק הולכת ומתעצמת בכל יום. בשבוע שעבר נפגש משה יעלון עם יאיר לפיד והציג בפניו את רצונו לחפש אופציות אחרות מחוץ לסיעת יש עתיד־תלם.

בד בבד, פרשנים ופוליטיקאים כבר מכינים את הקרקע להצטרפותו האפשרית של עוד רמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, למערכת הפוליטית, והשם של רון חולדאי, ואולי גם של עמוס ידלין, מרחפים גם הם ברקע.

הבעיה שלהם תתחיל לא בריבוי השמות, אלא בריבוי מפלגות - אם לא ישכילו להתאחד. כרגע בני גנץ לא מוכן לשבת תחת לפיד ולפיד לא תחת גנץ, יעלון נוטש אבללא מוכן להיות מספר 2 של איזנקוט,שמבחינתו לא רוצה לשבת עם בוגי, וגם לא עם חולדאי.

עמיר פרץ רוצה להתאחד עם כחול לבן, אבל לא נראה שגנץ להוט לחיבור הזה. זה נכון שכל האמירות והרמזים נועדו כנראה לצורכי משא ומתן, אולם לא פעם תוכניות השתבשו ברגע האחרון. רק בבחירות האחרונות נותרה ברגע האחרון "עוצמה יהודית" ללא חיבור, ובבחירות שלפני זה מצאה את עצמה אורלי לוי־אבקסיס, שכבר היתה כמעט סגורה עם גנץ, ללא עוגן פוליטי שיעביר אותה את אחוז החסימה.

אם איזנקוטיצטרף לפוליטיקה- וכלל לא בטוח שזה מה שיקרה - יהיה עליו לעבור משוכה שהרמטכ"לים לשעבר לא היו צריכים לעבור: זילות במעמד התפקיד הרם, והפיחות הדרמטי שלו, שלו אחראיים קודמיו בקריה, שעשו את הדרך לפניו.

בימין אין הרבה תזוזות פרסונליות, אולם בסקרים מדובר במצב חסר תקדים, שבו המפלגה המרכזית שטוענת לכתר מגיעה מאותו גוש של מפלגת השלטון.

עדיין קשה להעריך מהן ההשלכות האפשריות שייגזרו כתוצאה מכך, ואם כך יישאר המצב כשיתחילו הקמפיינים, ייתכן שנצפה במערכת בחירות שבה לא חזינו מעולם. אם הליכוד דאג בשנים האחרונות למצב את עצמו כראש החץ הימני ולתקוף את כולם משמאל, פתאום ימצא את עצמו מתגונן נגד אותן מתקפות בדיוק.