"נוכלים זכו באזרחות במרמה, המושג 'עלייה' איבד משמעות"

בין הבדיחות הרבות שהועברו מפה לאוזן בין אזרחי בריה"מ בעידן הסובייטי, אחת הפופולריות הייתה זו שתיארה את רצונם של האזרחים להימלט מהמדינה אל חיים טובים יותר בחו"ל. בבדיחה, שואל מנהיג בריה"מ ברז'נייב את ראש ממשלתו אלכסיי קוסיגין: "כמה יהודים יש לנו בבריה"מ?". "3-4 מיליון", עונה לו קוסיגין. "ואם נפתח את השערים, כמה מהם יעזבו?". משיב רה"מ: "10-15 מיליון".

ברז'נייב וקוסיגין מתו בתחילת שנות השמונים ולא זכו לראות את מדינתם קורסת, את שעריה נפתחים, ואת המיליונים עוזבים אותה לכל עבר. ואמנם ליהודים היה לאן ללכת, מולדתם בארץ ישראל חיכתה להם תמיד, אך מה באשר לאחרים?

ספרה החדש של מילה מושקוביץ, בעבר בכירה במשרד הפנים, מביא את הסיפור של אלו אשר התקנאו ביהודי בריה"מ וחיפשו כל פרצה כדי לנצל את נדיבות לבה ואת חולשתה של ישראל, ולהשתקע בה במרמה. הספר ראה אור ברוסית, אך ברור שכאשר יתפרסם תרגומו לעברית, והפרשיות המפורטות בו תהיינה לנחלת הכלל, יזדעזעו אמות הסיפים. 

מושקוביץ (73), שעלתה לישראל בשנת 1990, החלה לעבוד במשרד הפנים ב־1995. תחילה הוצבה בסניף נתניה, ובשל הרקע שלה והשליטה בשפה הרוסית מהר מאוד פיתחה מומחיות בבחינה של מסמכים שמקורם בבריה"מ. מלבדה, אף עובד אחר לא הבין את השפה ואת המציאות הסובייטית ולכן, מטבע הדברים, כל המקרים הבעייתיים שהצריכו התמצאות בתעודות שונות ומשונות והקשבה לסיפורי משפחה פתלתלים, התנקזו אליה.

ב־1999 עברה מושקוביץ למטה המשרד בירושלים והצטרפה לצוות יחיד במינו. היא ושתי עובדות נוספות, דוברות רוסית כמוה, טיפלו כבר בכל המקרים הבעייתיים מכל קצוות הארץ. התיקים הגיעו מסניפים שונים, אך למרביתם היה מכנה משותף אחד: ניסיון לקבל את מעמד העולה ולהשתקע בישראל על סמך מסמכים מזויפים.

"הוצפנו בעשרות תיקים שעיקרם מעשי תרמית", נזכרת מושקוביץ במציאות שליוותה אותה מאז ועד לפרישתה לגמלאות, "מה לא היה שם: מסמכים אמיתיים שנקנו מיהודים כדי לשמש אחרים תחת זהות שאולה, תעודות מזויפות ותעודות מקוריות, שחלק מרישומיהן נמחקו ובמקומם נכתבו רישומים שקריים, ולצדם עלילות והמצאות כיד הדמיון המפותח של נוכלים שזיהו את החולשה של מדינת ישראל ושל המנגנון הבירוקרטי שלה".

עלה עם דרכונו של הנפטר

ספרה של מושקוביץי אכן נקרא ככתב אישום חמור נגד האדישות, ההפקרות וחוסר האונים של הממסד הישראלי, ובעיקר של משרד הפנים. אין לתמוה על עצם הניסיון של הנוכלים להתעשר על חשבון מדינת ישראל, הרי נוכלים תמיד היו ותמיד יהיו. אבל היעדר פעולה נחרצת מצד גופי המדינה כלפי אותם נוכלים אינו נותן מנוחה למושקוביץ, במיוחד אם מביאים בחשבון שהמקרים, שאליהם נחשפה במהלך שנות עבודתה, מגלים רק טפח מהבעיה.

"כמעט כל מקרי הנוכלות התגלו במקרה, בלי שהייתה בדיקה יזומה מצד גורם ממשלתי או גוף אכיפה", מסבירה מושקוביץ.

"לאחר שעלינו על זיוף, למשל אחרי שהמסמכים נבדקו לבקשתנו במעבדה של מז"פ, או בעקבות שאילתא שנשלחה לגורמים המוסמכים בארץ הלידה של הנוכל, היינו מזמינים את האדם נושא התעודה המזויפת לשימוע. במהלך השימוע אחדים מהם התעקשו וכעסו, עד שהצגנו בפניהם את ההוכחות. אחרים הודו מיד והיו מוכנים להעלות על הכתב את כל סיפור התרמית, לפרטי פרטים. אך החמור מכל הוא שגם במקרים כאלה רבים מהם התחמקו מלשאת באחריות והמשיכו להנות מפירות התרמית".  

אחדים מן הסיפורים שנחשפו מזכירים עלילות שכאילו נלקחו מסרטי מתח ועלולים לעורר רחמים כלפי המתחזים. כזה לדוגמה סיפורו של סרגיי איבנובסקי, איש עסקים רוסי יליד מוסקבה. בשימוע בפני מושקוביץ הוא פרש את הקלות שבהשגת אזרחות ישראלית באמצעות שקר. "נאלצתי לצאת מרוסיה בדחיפות בשל האיום על חיי ועל חיי משפחתי מצד גורמים בכירים בשירותי הביטחון הרוסיים, שהחרימו את העסק שלי בשאיפה להתנקם בי על פעילותי לחשיפת שחיתויות", כתב איבנובסקי ב"הסבר" למעשיו, "החוקר הרוסי לקח לי את דרכוני האמיתי, והאופציה היחידה שהוצעה לי כדי לעזוב את רוסיה הייתה כרוכה בשימוש בסט מסמכים מלא על שם מיכאיל סוקולובסקי, יליד 1976, לצורך העלייה לישראל. אחר כך הסתבר שהאיש הזה נפטר עוד בשנת 1979".

איבנובסקי בא לישראל כתייר בשנת 2013, וכאן ביקש להירשם כעולה. סט המסמכים של סוקולובסקי המת עשה את העבודה – והתייר הפך לאזרח ישראל, רווק כדבריו. בשלב הבא הוא שינה את שמו ואת שם המשפחה, ולאחר שקיבל דרכון שבו התנוססו השמות החדשים פנה לשגרירות ארה"ב על מנת לקבל אשרת כניסה לאמריקה. זאת, כמובן, הייתה טעות: איבנובסקי לא הביא בחשבון שבניגוד לישראלים, האמריקאים דווקא לא פראיירים. אנשי מחלקת האשרות בשגרירות ארה"ב בישראל זיהו שאותו אדם כבר ביקש בעבר לקבל ויזה אמריקאית מן השגרירות במוסקבה, רק שאז הוא הציג את עצמו כסרגיי איבנובסקי, אזרח רוסי.

האמריקאים העבירו את החשד למשטרת ישראל, ובבירור שנעשה עמו הודה איבנובסקי בעלייה לישראל תחת זהות גנובה, בלי שהיה לו קשר כלשהו לעם יהודי. ההודאה לא מנעה מבני משפחתו – אישתו ושלושת ילדיו – להגיע לישראל ולבקש להתאזרח. אפילו כאשר בקשתם נדחתה, איבנובסקי לא נכנע והתעקש שיותר לו לצאת מישראל כשבידיו דרכון ישראלי על שם מיכאיל סוקולובסקי, דרכון שקיבל במרמה.

"במקרה זה בדיון שנערך בהשתתפות בכירי משרד הפנים, הוחלט שהכי קל לתת למתחזה הזה ולבני משפחתו לצאת מישראל, ומיד לאחר מכן לשלול את אזרחותו הישראלית", מבהירה מושקוביץ, "אבל אל תזדרזו לשמוח על נצחון הצדק. כאשר איבנובסקי שינה את מעמדו מתייר לעולה, בקשתו השקרית נתמכה בעדות של מי שהציגה את עצמה כ'אחותו', אזרחית ישראל. בלי עדותה ובלי מסמכיה, לא היו מכירים בו כזכאי חוק השבות. אתם חושבים שאחרי חשיפת ההתחזות מישהו חיפש אותה או ביקש ממנה הסבר על חלקה? לא ולא".

המשפחה הפיקטיבית

ההודאה של נטליה, תושבת אוקראינה, שנכתבה על ידה בקונסוליה הישראלית בקייב במאי 2016, מדהימה לא פחות. באותה שנה נטליה, שבשונה מאיבנובסקי דווקא הייתה יהודיה, הגישה את מסמכיה לקונסוליה כדי לעלות לישראל, אלא שהבדיקה העלתה שהיא כבר עלתה לארץ בשנת 1998. ולא רק היא. כשבשנת 2015 אחת מילדיה של נטליה פנתה לקונסוליה בבקשה דומה, התברר שגם היא כבר עלתה לארץ עם בעלה, ובשנת 2000 עלתה בעקבותיה בת אחרת של נטליה.

מסובך? לא כל כך, אם קוראים את ההודאה. מסתבר שבשנת 1998 נטליה ראתה בעיתון אוקראיני מודעה של אדם שביקש לארגן נישואים פיקטיביים עם יהודיות, תמורת תשלום כמובן. היא נענתה למודעה, פגשה את ניקולאי שסידר לה בעל פיקטיבי, ולצדו עוד ארבעה בני משפחה מזויפים שלקחו לעצמם זהויות של הילדים האמיתיים של נטליה. כל החבורה עלתה לישראל, וכולם קיבלו את האזרחות המיוחלת של מדינת היהודים. רצה הגורל, ודווקא נטליה, היהודיה היחידה בחבורה, חזרה לאוקראינה כעבור שישה חודשים בלבד, וכבר בנחיתתה נטל ממנה ניקולאי את תעודת הזהות הישראלית שלה, ככל הנראה כדי להביא באמצעותה עוד ועוד מתחזים. בני ביתה המזויפים – הבעל הפיקטיבי, הבת הפיקטיבית, הבן הפיקטיבי ואשתו – נהנו בישראל, ניצלו עד תומם את סל הקליטה הנדיב ואת ההטבות המוענקות לעולים.

"כשדבר התרמית משנת 1998 התגלה במקרה, רק משום שנטליה וילדיה האמיתיים רצו לעלות לארץ כעבור 17 שנה, ביקשתי ליזום את ביטול אזרחותם של המתחזים, אבל זה לא נעשה", מלינה מושקוביץ, "חלק מהם ממשיכים לגור בארץ, חלק עזבו ורק משתמשים בדרכון הישראלי, אבל לכולם נותרה האזרחות שנפלה בחלקם במרמה".      

נוכלים, אגב, באו לא רק משטחי בריה"מ לשעבר. מושקוביץ נזכרת בפרשה של שתי בנות דודים ממקסיקו. שתיהן עלו לישראל כנכדות לסבא יהודי, לכל אחת הצטרף הבעל והילדים, ובשני המקרים הבעלים לא היו האבות הביולוגיים לילדים. כמה חודשים אחרי העלייה שתיהן, כמו בתזמון מושלם, ביקשו להביא לישראל את האבות הביולוגיים של ילדיהן, מה שעורר במשרד הפנים חשד מוצדק.

בבדיקה של מושקוביץ התגלה שכל אחת מהעולות מתגוררת בישראל בכתובת נפרדת ממי שנחזה להיות בעלה. בשימוע שערכה להן, נחשפה הטלנובלה המקסיקאית במלואה: עוד במקסיקו הוצע לעולות העתידיות להיפרד זמנית מבעליהן האמיתיים ולעלות לישראל בליווי בעלים פיקטיביים, גברים צעירים שמחפשים נואשות כל דרך לעזוב את מדינתם ומוכנים לשלם. אילו הן היו מחכות ולא מזדרזות ליזום את ההבאה לישראל של הבעלים האמיתיים, התרמית לעולם לא הייתה נחפשת.

"אל דאגה, אזרחותם של הנוכלים לא בוטלה, והם לא נשאו בשום עונש, אף שהמעשה והמניע ברורים כשמש, כמו בעוד סיפורים רבים", אומרת מושקוביץ, "את התיקים שלהם העבירו ממקום למקום, ולא קיבלו שום החלטה".  

כולם הסירו אחריות

אוסף הפרשיות שמובא בספרה של מושקוביץ משאיר את הקורא בתחושה קשה, והיא ממש לא מעוניינת לרכך אותה. "בזמנו, לצד משרד הפנים פעלה ועדה לביטול האזרחות, שכללה בין היתר משפטנים ואישי ציבור", מבהירה מושקוביץ במרירות, "היינו מעבירים אליה את תיקי הנוכלים, בגיבוי הלשכה המשפטית של המשרד, ובחלק מן התיקים השגנו את ביטול האזרחות. גם זה לא הביא לגירוש המתחזים והנוכלים, הם נשארו בישראל, הגישו עוד ועוד פניות להעניק להם מעמד זמני. בתיקים אחרים הוועדה עצמה מצאה נימוקים מדוע אפשר להניח להם להישאר. כך או כך, ההליכים האלה לוקחים שנים, הם מסורבלים, והנוכלים ניצלו את הסחבת".

מה היקף התופעה של שימוש במסמכים מזויפים לקבלת אזרחות ישראלית בניגוד לחוק?
"אני יכולה להעיד רק על מקרים שהתגלו והגיעו לטיפולנו – כאלה היו כמה מאות בשנה. בעשרות מקרים בשנה המערכת הצליחה להביא לשלילת האזרחות שניתנה במרמה. בפועל, הממדים גדולים יותר, מכיוון שמתגלים רק מקרים בהם הנוכלים עושים צעד נמהר ומסתבכים, למשל כאשר הם או ילדיהם פונים לרבנות כדי להינשא כיהודים בישראל, או כאשר הם מבקשים להביא קרובי משפחה נוספים. משרד הפנים אינו גוף חוקר, והוא לא יוזם בדיקות, אולם גם יתר הגופים הקשורים לעניין אינם עושים זאת".

משרד הפנים מצטייר בספרך כמשרד חסר רצון וחסר אונים, כגוף שמבקש למשוך את ידיו מכל אחריות.
"נכון. בדרך כלל בסיום הבדיקה שלי, בין אם הנוכלים הודו ובין אם לא, הייתי מעבירה את התיק למנהל מחלקת אשרות וללשכה המשפטית. במקרים רבים התיק היה 'שוכב' ללא מעש שנים, משום שאף אחד לא רצה לקבל החלטה. החל משנת 2010 הוועדה לביטול האזרחות פסקה להתקיים, כי כמה מחבריה עזבו, ולא מונו במקומם חברים חדשים, והיא לא קיימת עד היום. בשנים האחרונות לפני פרישתי לגמלאות, שתי העמיתות שלי פרשו, ונשארתי לבד במערכה. כאשר ביקשתי ממנהל רשות האוכלוסין דאז סיוע, תוספת של כוח אדם, התשובה שקיבלתי הייתה 'לא, לא נביא עוד אנשים, כי זה נושא פוליטי נפיץ'. אמנם התחלפו במשרד הזה לא מעט שרים, אולם אף אחד מהם לא נכנס לעובי הקורה של הסוגייה הזאת, למאפייניה ולהיקפה. ומאז פרישתי, פשוט מתעלמים ממנה: השולחנות במשרד הפנים מלאים בתיקים, ואף אחד אינו מטפל בהם. הייתי בעיני עובדים אחרים מעין דון קישוט, וכעת לא נותרו דון קישוטים".

פועלך כשומרת הסף יצר לך בחוגים מסוימים תדמית של "אישה קשה" ולא של דון קישוט.
"אני לא מתרשמת מההתייחסות של אלה שאת נוכלותם חשפתי. אבל צריך לזכור שהיו הרבה אחרים – קורבנות תמימים של מעשי הנוכלות (לדוגמה, ילדים קטינים של מי שעלה במסמכים מזויפים, יהודים שזהותם נגנבה) או אנשים שנפגעו מטיפול מוטעה של משרד הפנים. הם פנו אליי ותמיד, בכל שעה, מצאו אצלי אוזן קשבת, טיפול אנושי ומקצועי. בבעיה של בחורה אחת טיפלתי עד השעות הקטנות של הלילה, הרגעתי אותה וסייעתי לה, וכאשר נפרדנו היא פנתה אליי בבכי ושאלה 'מילה, אפשר לחבק אותך?'.

"חוץ מזה היו פרשיות שבהן טיהרנו אנשים מאשמת שווא. כך היה במקרה של משפחה מסוימת, שאחדים מחבריה הצטיידו במסמכים מזויפים, והנטייה של משרד הפנים הייתה לשלול מכולם את האזרחות. אבל הבדיקה שלי העלתה שלפחות אחד מבני המשפחה עלה לארץ כחוק, והסרתי ממנו ומני ביתו כל חשד".

למה עלול להביא החדלון שאת מתארת?
"אני מתריעה מפני סכנה ממשית של אובדן האופי היהודי של המדינה. לא נעים להתעסק בזה, אבל זאת האמת במערומיה. האנשים שנכנסו לארץ במרמה הם רק תחילת השרשרת, או אם תרצו, קצה הקרחון. אף שנתפסו בקלקלתם, הפריווילגיות שלהם לא נפגעות, ולא אחת הם מנצלים את מעמדם כאזרחי ישראל כדי להביא לארץ עוד ועוד אנשים כמוהם – נישאים באופן פיקטיבי ומעלים לישראל בן ובת זוג עם ילדים, כולם לא יהודים כמובן. כשאלה יקבלו את האזרחות, הם יתבעו להתאחד בישראל עם בני משפחה נוספים, וכך בלי סוף.

"לפעמים, בזמן העבודה במשרד הפנים הרגשתי שנכנענו בפני הנוכלים מכל הסוגים, וממש פתחנו את שערי ישראל בפני כל העולם. המושג 'עליה' איבד את משמעותו. בשביל מה הוקמה המדינה הזאת, אם לא כדי לקלוט כאן יהודים? יהודים, ולא אחרים, שאין להם קשר למדינה ולעם שלנו. תחת סיסמאות של הומניות מדומה הרמנו ידיים, ורבבות של מחפשי חיים טובים יותר חוגגים על חשבוננו".

מה צריך לעשות כדי לתקן את המצב לפני שיהיה מאוחר מדי?
"אני מביאה בספרי שורה של המלצות, חלקן מהותיות, כמו החזרת חוק השבות לנוסחו המקורי, כפי שחוקק בשנת 1950. המלצות אחרות טכניות לכאורה, אך גם הן נועדו למנוע את הקלות הבלתי נסבלת של ההתאזרחות בישראל של מי שאין לו קשר וזיקה לעם שלנו. לא ייתכן שאדם שאינו זכאי במסגרת חוק השבות, ימצא פרצה ועוד פרצה ובסופו של דבר ישים ללעג את רצוננו להישאר מדינה יהודית. לא ייתכן שישראל תהיה מלאה במודעות המזמינות זרים שנכנסו אליה כתיירים 'לקבל מעמד חוקי' תמורת תשלום, ואף אחד לא יעשה דבר בנדון.

"המצב בתחום שבו עסקתי במשרד הפנים מתחיל להזכיר את ההפקרות של ישראל, על כל מוסדותיה, ביחס לשלטון החוק והריבונות בנגב. איבדנו את השליטה על המתרחש שם בגלל ההתעלמות והפסיביות, והיום בא התיקון לחוק החשמל ומוסיף חטא על פשע במתן גושפנקא והכשר לפורעים ומפרי חוק. בדיוק באותו אופן ההפקרות, ההתעלמות והפסיביות של ישראל נוכח גלי הנוכלים שלמדו לנצל את הפרצות ולזכות באזרחות שלא מגיעה להם עלולות להפוך את ישראל ממדינת העם היהודי למדינת כל מחפשי הטבות".