זה היה נראה רגע של איבוד שליטה. רה"מ נפתלי בנט פנה לעבר ספסלי האופוזיציה - שחבריה פצחו יחד בקריאות "בושה! בושה!" - ניסה להטיח בהם מילים חריפות, אולם הוסה על ידי חברי הליכוד שצעקו לעברו חזק יותר. מאוחר יותר צייץ בטוויטר: "חבורת בריונים, אני לא מפחד מכם ולא אתן לכם לשרוף את המדינה".
בסביבתו של רה"מ אמרו כי ניסה להגן על ניר אורבך ויום־טוב כלפון, חברי מפלגתו שסופגים מתקפות מהימין באופן קבוע, אולם אחרים שנכחו במליאה סבורים אחרת. לדברי אחד השרים, בנט איבד את זה לגמרי. איבוד שליטה שהביא כעת לאיבוד עשתונות. מבחינה רציונלית לא יכול רה"מ להטיח בנתניהו ובחברי האופוזיציה כי הם בריונים, ובמקביל לעלוב בחברת הכנסת אורית סטרוק "תעופי לי מהעיניים". אבל נראה שהרציונליות כבר מזמן לא מדריכה את צעדיו.
נדמה שאיבוד השליטה הזה אינו מקרי, כי זו גם התחושה בכל מה שקשור לניהול משבר הקורונה הנוכחי. על פי הערכות מערכת הבריאות, בתוך חודש מהיום קרוב למחצית מאוכלוסיית ישראל תידבק. עם קצב הדבקה של כמה רבבות ביום, נראה שלא יהיה בית במדינה שהמחלה תפסח עליו. כשזו המציאות מצופה היה שהממשלה והעומד בראשה יעודדו אנשים להישאר בבתים כמה שיותר ולצמצם התקהלויות לא הכרחיות, ויגבירו את האכיפה של עטיית מסיכות ועל מפירי בידוד.
בפועל קורה ההפך המוחלט. אדם שהחליט לשמור על עצמו, לצמצם מגע ולהישאר כמה שיותר ספון בביתו - לא מקבל לגיטימציה חוקית לעשות זאת. במקום העבודה, אם הוא שכיר, יצפו שיגיע כרגיל, ואין שום חוק שיאפשר לו להיעדר בגלל שיקולי קורונה. מעסיקים שאולי היו מעדיפים לראות כמה שפחות עובדים במשרד ויותר עובדים מהבית, לא יכולים לעשות זאת כיוון שאין מי שיתגמל אותם על האובדן בתפוקה. אין פיצויים, אין מתווה חל"ת. אין כלום. כל אחד לעצמו. איש הישר בעיניו יעשה.
שינוי מתווה הבדיקות הוא חלק מאירוע אובדן השליטה. לראשונה מתחילת המגיפה מוותרת למעשה המדינה, בהנחיית הממשלה, על ניטור מספר החולים היומי. מרגע החלת הנהלים החדשים, משרד הבריאות לא יידע יותר כמה חולי קורונה יש - מאחר שמרבית הבדיקות יהיו ביתיות ולא מדווחות. מצד שני, אם ממילא למדינה בתקופת הממשלה הנוכחית אין מה לעשות עם הנתונים הללו, אז למה בעצם שיידעו כמה חולים יש. הרי סגר לא יהיה, לא משנה מה. פיצויים לא יינתנו לעסקים שייפגעו וכבר עכשיו נפגעים. עובדים שיפוטרו יישבו בבית ללא פרנסה. ולאיש לא אכפת. כך זה כאשר רוב שרי הממשלה מתנהלים בחייהם הפרטיים כאילו אין קורונה. טסים לחו"ל כרגיל ומשתתפים במסיבות ובאירועים כאילו אין מחר. או צורך בדוגמה אישית.
רע"מ עם יד על השלטר
"שיטת ימינה", כך מכנים חלקים במערכת הפוליטית את התנהלות מפלגת השלטון בת ששת המנדטים. מהי השיטה? האופן שבו מציגים ראשי ימינה את המציאות הפוך ממה שהיא. וכאשר מדובר באירועים מורכבים כמו ניהול משבר הקורונה, חוק החשמל או חוק הגיור, הם גם לא פעם מצליחים. בקורונה למשל: הציבור מזהה את הכאוס, את אובדן ההנהגה ואת אוזלת היד, אבל כשרה"מ מכנס מסיבת עיתונאים בשמונה בערב, מה שיוצא מפיו אלה מילים בוטחות על כך שהמשבר מנוהל לעילא ולעילא.
כך גם בנוגע לחוק החשמל שאושר בקריאה סופית השבוע. הרי אין דרך אמיתית להגדיר את החוק מלבד מתן פרס לעבריינות בנייה. ולא סתם עבריינות בנייה, אלא כזו המתבצעת רק על ידי ערבים. יהודים שיבצעו עבירות בנייה לא יחוברו לחשמל. חלק מהבנייה הערבית הבלתי חוקית נוצרה כתוצאה מאילוץ. רובה כתוצאה משיקולים לאומיים. הערבים מקפידים שחריגות הבנייה שלהם יהיו לרוחב ולא לגובה. השתלטות על קרקע זו המטרה, כאשר לא מניע נדל"ני דוחף אותם לעשות זאת.
המשימה, שפעם נחשבה מיסודות התנועה הציונית, של ייהוד הנגב והגליל - כאשר אפילו משרד ממשלתי מיוחד הוקם בזמנו לצורך כך ומי שעמד בראשו היה לא אחר משמעון פרס - הפכה ליעד לא חוקי ולא מוסרי. עבור היהודים. עבור הערבים מדובר בצו השעה. הם לא צריכים משרד ממשלתי בשביל להשתלט על קרקעות. הם מבצעים בפועל, בהיקפים עצומים. ומהיום יקבלו גם חשמל.
זה במציאות. בשיטת ימינה הכל הפוך. חוק החשמל הוא טוב. לא טוב, מעולה. לא רק שהוא לא מעניק פרס לעבריינות בנייה, אלא יעשיר את קופת המדינה. אותם בעלי חריגות שירצו חשמל, הם אומרים, ייאלצו לשלם אגרות ומסים שהיום הם לא משלמים, ולכן או שיעדיפו להשתמש בחשמל הפיראטי שבו הם משתמשים היום - כך שהחוק לא העלה ולא הוריד - או שיעדיפו חשמל מסודר אבל בתשלום מלא. בכלל, אומרים בימינה, לא מדובר בחוק חדש, אלא בצו קיים שעבר כבר בזמן ממשלת הליכוד, וכעת הפך מצו לחוק, זה הכל.
על פי החוק, אכן רק תוכנית מתאר מאושרת תעניק את זכות החיבור לחשמל, אבל אין התייחסות לעתיד, לעידוד העבריינות, ולכך שהוא נכפה על הממשלה על ידי רע"מ והיא חייבת להעבירו. נקודה. בשיטת ימינה החוק טוב לא בדיעבד, אלא מלכתחילה.
לכן לא תמכו חברי ימינה בהסתייגות שנועדה להשוות בין החשמל לערבים לחשמל בהתיישבות הצעירה ובמאחזים ביו"ש. רע"מ לא נתנו. ראש עיריית רהט, פאיז אבו סהיבאן, המשמש גם יו"ר פורום היישובים הבדואיים בנגב ואחד האנשים המקורבים ביותר למנסור עבאס, נשאל אם בתמורה לחשמל שהם, הערבים, קיבלו, היה מוכן לבלוע את הצפרדע של חשמל גם להתיישבות הצעירה ביו"ש. "בשום אופן לא", השיב. "אנחנו מתנגדים להתיישבות בכל שטחי הכיבוש".
ועד שהמדינה תכריע, גרות שם משפחות - לא מגיע להן חשמל סדיר, לפחות כמו לערבים בבנייה הבלתי חוקית? "לא ניתן יד להסדרת התנחלויות מכל סוג", השיב. אז לחוק החשמל יש בעיניך גם מרכיב לאומי? אבו סהיבאן לא הכחיש.
האמת של דרוקמן
גם בנושא חוק הגיור פועלת שיטת ימינה באותו מרץ. נקודת המוצא במפלגה היא שרוב הציבור לא בקי ממילא בפרטים. לכן אפשר להגיד שהחוק מחזק את מעמד הרבנות, אף על פי שהוא פוגע בה. להכריז שהרב דרוקמן תומך אף שהוא מתנגד. ולומר שהגיור ייעשה על פי ההלכה והשולחן ערוך, אף שהוא לא.
השליטה של רע"מ בממשלה מוחלטת. בקרוב תחזק המפלגה האסלאמית את מוטת השליטה עוד יותר כאשר תתבקש על ידי הקואליציה לתמוך בחוק הגיור של השר מתן כהנא. רע"מ, שבוודאי תתחבט בשאלה אם להתערב, לראשונה, בנושא יהודי בלעדי מהמעלה הראשונה, תפנה בשאלה למועצת א־שורה, כדי שתורה לה כיצד לנהוג. במילים אחרות, מי שיכריע כיצד יוכלו יהודים להתגייר ולהצטרף לעם ישראל - תהיה מועצת הדת של התנועה האסלאמית. ואין בקואליציה מי שידפוק על השולחן ויצעק שעד כאן. שיש גבול לטרלול.
אחד האמצעים החשובים מבחינת כהנא להמשיך להתל בציבור הוא הרב חיים דרוקמן. הרב הקשיש אבל הצלול כיין נמצא, שלא ברצונו, בלב הקמפיין שמנהל כהנא להכשרת שרץ הגיור שהוא מוביל. מעל לכל במה ובכל ראיון מדגיש כהנא כי הרב דרוקמן תומך נלהב בחוק ואף שותף מלא לכתיבתו. גם אחרי שהבהיר דרוקמן השבוע, בקולו ובחתימתו, שהוא מתנגד לחוק בכל תוקף - המשיך כהנא להסביר שהרב בעצם תומך. שיטת ימינה, נו.
ביום ראשון, יממה לפני הופעתו במועצת הרבנות הראשית בהזמנתה, הגיעה לידי הרב דרוקמן טיוטה עדכנית של חוק הגיור. הרב נדהם. בנוסחים שהוצגו בפניו על ידי אנשי השר כהנא עד כה לא היה זכר למסמך שהחזיק בידו. הוא תומך בביזור סמכויות גם לרבני ערים, אבל לא חולם אפילו לאפשר להם לקבל מעמד שוויוני לרב הראשי. הרב הבין שכהנא משתמש בו ועושה עליו סיבוב. עמדתו הברורה נאמרה למחרת.
כהנא מאוד רצה שהתנגדות הרב תיוודע לציבור רק בשלב הרבה יותר מאוחר. כאשר החוק כבר יהיה כמעט עובדה מוגמרת. אבל מישהו במועצת הרבנות הראשית עשה לו השבוע בית ספר כאשר החליט להזמין את דרוקמן ולהחתים אותו בשער בת רבים על ההתנגדות לחוק.
כהנא יודע שהציבור יודע מעט מאוד על נושא הגיור ולכן מרשה לעצמו לפזר מילים כמו חיזוק הרבנות, גיור על פי ההלכה, ושוועדת ההיגוי שתפקח על הגיורים תורכב מהרכב שוויוני בין הרבנות לבין השר.
המציאות כמובן לא יכולה להיות הפוכה יותר: הרבנות לא רק שלא תתחזק אלא היא תהיה הראשונה להיפגע, שכן מרגע אישור החוק לא תהיה יותר סמכות בלעדית לגיור ממלכתי. יתרה מכך, כל מנגנוני הפיקוח והבקרה של הרבנות יבוטלו עם אישור החוק, וזאת מפני שבנוסח המוצע היכולת לבטל גיור או לפסול דיין תהיה כמעט בלתי אפשרית באופן כללי, ובלתי אפשרית כלל אם השר לא יהיה מעוניין בכך. ועדת ההיגוי אכן מונה חמישה אנשים שלכאורה מהווים הרכב שוויוני: שני נציגי רבנות, שני נציגי השר ויו"ר מוסכם.
אבל מעיון בחוק עולה כי ההכרעות בוועדה צריכות להתקבל פה אחד. כלומר שבלי נציגי השר, אין אפשרות להתקדם מילימטר. הממשלה הנוכחית נראית יציבה, ושיטת ימינה, כך נראה, פה כדי להישאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו