השבוע עלה ליוטיוב "בגידת האליטות", סרט בן שעתיים, ובזמן כתיבת הטור צבר כמעט 90 אלף צפיות. אין בו אקשן. הוא מתעד חוג בית בסלון ביתו של הפרופסור לפילוסופיה יוסף אגסי ואיתו תלמידיו לשעבר, מאזינים להרצאתו של הדוקטור לפילוסופיה משה ברנט. במשך כשעה הוא מקלח אותם ברותחין, בעיקר בנוגע להתנקשות המשפטית והתקשורתית שבוצעה בראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.
על ההתחלה משווה ד"ר ברנט את משפט נתניהו למשפט דרייפוס, טוען שמדובר באירוע חסר תקדים לא רק בישראל, אלא גם בעולם המערבי, אירוע מכונן וכתם על הדמוקרטיה הישראלית. לתוספת, עוקץ ברנט, ביביסט על פי הגדרתו, את חבריו השמאלנים הזחוחים: אנחנו בחרנו בבוגר הרווארד ו־MIT, מדינאי בסדר גודל עולמי, לוחם בסיירת מטכ"ל, אומר ברנט, ואתם בחרתם מישהו שאין לו תעודת בגרות. הממשלה הזו, אומר ברנט חד וחלק, "נולדה כתוצאה מהפיכה שלטונית והיא לא לגיטימית בעיניי".
נוסף על כך, ברנט מאשים את חבריו בבורות ובהיותם קורבן לתעמולה. התעמולה בעולם המערבי מכוונת לאליטות, כדי לשמר את כוחן, מוכיח ברנט את השומעים. האליטות מאמינות לתקשורת מוטה ושקרנית, הן התייצבו לצד כוחות אנטי־דמוקרטיים והן מחסלות את עצמן מבחינה אינטלקטואלית.
"מה שהציל את ישראל", אמר ברנט, "זה הרשתות החברתיות", שחשפו בפניו ובפני אנשים כמותו, שלא מוכנים להסתפק בתפריט הדיאטטי של התקשורת הממוסדת, עובדות ופרטים על ההפיכה השלטונית שבוצעה בשיתוף פעולה בין הפרקליטות לתקשורת, תוך כדי עצימת עיניים או שיתוף פעולה מצד האליטות. ואלה, מבטיח ברנט, יישפטו על ידי ההיסטוריה, ולחומרה.
לאחר שהחבר'ה מתאוששים מההלם - מייד עולה הסומק בלחייהם. איש־איש בתורו הם מגיבים לדברי ברנט ותוך דקות ספורות מתבררת אמת גדולה: הם לא מסתדרים עם החיה המוזרה שנקראת דמוקרטיה.
אחד מהם, הדוקטור להיסטוריה יגאל בן נון, כבר כתב במארס השנה מאמר מנומק ב"הארץ" שכותרתו "האם זכות הצבעה לכל אזרח היא באמת רעיון כל כך טוב?", ובגוף המאמר הוא כתב בשלווה את מה שפרק ברגש באוזני חבריו המשכילים והנאורים:
"בעיניך העם הוא חשוב יותר מכל דבר אחר", אומר ד"ר בן נון (לשעבר בפנתרים השחורים, והיום מתקשה להסתדר עם זכות הבחירה). "לא! זה שגוי! זה קורה היום. זה מסוכן. הדמוקרטיה במובן הבסיסי של המילה היא מסוכנת. חוכמת ההמונים היא הדבר הזוועתי ביותר שיכול להיות. האליטות הן שמקדמות את החברה האנושית. שום דבר אחר לא! העם לא יכול לשלוט, העם לא יודע דברים. לכן הסיפור של לסמוך על העם זו הונאה של אנשי אליטות מסוימות".
הפסיכולוג רפי יעקובי פירש: "אני חושב שנתניהו היה כל כך נרקיסיסט, ולצורך הפופוליזם לקח את החרדים לתוך השלטון - שזו קטסטרופה. האליטה לא בגדה בעם אלא מטה קצת את הספינה לטובת העם, כי החרדים לא מסוגלים לנהל את עצמם אם מישהו לא ידאג להם".
אחריו הרעיף מחוכמתו המתמטיקאי והדוקטור לפילוסופיה חיים אסא. בין תפקידיו היה היועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין. גם הוא מתקשה להכיר בקיומם החי, האותנטי, של אנשים שאינם הוא: "העם הזה שאתה מדבר עליהם, 40-30 מנדטים, נולד בידיו של אדם אחד: מנחם בגין". אסא התנער מרבצו מאוחר יותר כאשר הובעה משאלה למגוון בתקשורת. "למה שיהיה מגוון?" התרעם.
הדוקטורים הסוערים שעשעו אותי בשל איכותם הספרותית והקולנועית. כמו כן שמחתי לראות את פרופ' אגסי היקר, שאותו אני זוכרת מלימודיי הרחוקים בחוג לפילוסופיה. אלא שאלה אינם אקזמפלרים אקזוטיים של ניתוק אקדמי. שנאתם לדמוקרטיה ולעם מפלסת את הדרך לפעולות דיקטטוריות, כמו ההפיכה המשפטית שהעבירה את השלטון מידי נבחרי ציבור אל המשפטנים, הגשת כתב אישום תקדימי נגד נתניהו, והחוקים להגבלת הדמוקרטיה שעליהם עמלה עכשיו ממשלת השינוי.
שר המשפטים גדעון סער העביר בקריאה ראשונה את "חוק פייסבוק", שעל פיו יכול שופט להסיר פרסומים ברשתות ובאתרי אינטרנט. ללא רוח גבית מהאליטות וללא שתיקת התקשורת - חוק כזה היה מוקע ויוזמיו מבוזים בכל מהדורת חדשות. לא הפעם.
מנכ"ל משרד המשפטים, ערן דוידי, הגן השבוע בגל"צ על החוק: "אם יש אתר שהעורך שלו לא מספיק אחראי ונכתב בו תוכן שמהווה פגיעה ממשית בביטחונו של אדם - כנראה שצריך להוריד את התוכן. המדינה חייבת שיהיה לה גם את הכלי הזה למקרים קיצוניים". דוידי היה עוזרו המשפטי של אהרן ברק, האיש שהעביר את הדמוקרטיה המסוכנת מידי הציבור לידי "הציבור הנאור" בראשות שופטי בית המשפט העליון, ואת "חוכמת ההמונים הזוועתית" של ד"ר בן נון - לאליטות מבוצרות שעיקר הצטיינותן בבניית מוקדי כוח לעצמן, ולא הפצת תבונה ונאורות.
גם שרת התחבורה מרב מיכאלי, אמנם לא אליטה אקדמית אך בהחלט תאבת כוח, הביעה תמיכה בחוק: "בעבר חשבנו שהרשת תהיה הדמוקרטיה האולטימטיבית, אבל גילינו שלא כן. הדיון יגיע לוועדת החוקה ואני בטוחה שתימצא נוסחה נכונה שתגן על הציבור משימוש לרעה ברשת, ובמקביל תשמור על חופש הביטוי".
הרשתות הן ועוד איך הדמוקרטיה האולטימטיבית. הן הציבו אלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת ונתנו פה להמונים, בלי הגהה וללא עורך. הן הפקיעו את מונופול הפצת המידע מידי אוליגרכיות מוטות, לעיתים שקרניות, ופתחו את שוק הדעות והמידע לתחרות. ולכן נחקק חוק הפייסבוק - כדי לעקור את הכוח מידי העם ולהשיב אותו לדוכסים ולרוזנים.
כיוון שלא זכו בניצחון מוחלט, חיבלו האליטות באדני היסוד של הדמוקרטיה: הזכות לבחור ולהיבחר, חופש הביטוי ושלטון החוק. כדי להבטיח את מעמדן סייעו האליטות התקשורתיות, האקדמיות והמשפטיות להשחתת מערכת המשפט והתקשורת. מי בביצוע, מי בעידוד ומי בשתיקה. בני האליטות לא בגדו. מעולם לא היתה להם מחויבות לאיש, לבד משימור עוצמת המועדונים שבהם הם חברים, חלקם מתקיימים ברווחה על חשבון הציבור שלו הם בזים. בעם ודאי שלא בגדו. אין להם מושג מיהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו