בישורת האחרונה של הבחירות יש מועד גורלי: פרסום הסקר האחרון ביום שישי. הקרבות שהתלהטו לאחרונה בין המועמדים נועדו לשפר עמדות לקראת סקר זה, שלו עשויה להיות השפעה דרמטית על תוצאות האמת.
כשפרש גדעון סער מהליכוד והקים את תקווה חדשה, לא העריך שכך יגיע לקו הגמר. מגמת הנטישה ניכרת בכל סקר, והתחושות במטה הבחירות עגומות. בשלושה סקרים כבר הגיע לחד־ספרתי, וגם באלה שלא - הגרף היורד מאפיין את כולם. מטרת העל של סער ליומיים הקרובים היא לבלום את הצניחה. להישאר עם הראש מעל המים. רק לא להגיע לחד־ספרתי מובהק בסקר האחרון מכולם.
המצוקה של סער הניבה את אחד הקמפיינים ההזויים שהיו פה בשנים האחרונות: הטלת דופי במועמד אחר בכך שפעיליו נוקטים באלימות ובניפוח אירועים שלא קרו. אותה מצוקה גם מודגשת בקרב פעילי המפלגה שעברו עם סער מהליכוד. לא לילד הזה פיללו. לצבור כוח מול נתניהו, כפי שעשה למשל משה כחלון, זה עניין אחד. אבל מפה ועד לחבור לגוש יאיר לפיד, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ - זה כבר עניין אחר.
סער כמובן, כמו ליברמן לפניו, רשאי לעבור צד ולהעמיד את מועמדותו לבחירת העם. לא בטוח שכל הרשימה שהביא איתו, רובם פליטים ממפלגות אחרות, ילכו איתו במקרה של כישלון בבחירות. אולם לרצות להיות שייך לצד הימני של המתרס ולחשוב שאפשר לעשות זאת על ידי החרמת קואליציית הימין של נתניהו, זו כבר משימה שכנראה תתגלה כבלתי אפשרית.
כך הם הדברים גם לגבי נפתלי בנט. יו"ר ימינה נקט בקו מעומעם לגבי כוונותיו. שמר את הקלפים קרוב לחזה. גם הוא, כמו סער, צריך להראות בסקר האחרון שהוא שומר על יציבות. וגם הוא כמו סער צריך להוציא לעצמו מהראש מחשבות על ממשלות חלופיות במידה שתהיה אפשרות לממשלת ימין בראשות נתניהו.
בנט עשוי אולי להפסיד הזדמנות להגיע לראשות הממשלה לזמן מסוים, כי בלי רוטציה הרי לא תהיה אפשרות בכל מקרה, אולם הנזק ארוך הטווח להכנסת גורמי שמאל מובהקים כשיש אלטרנטיבה אחרת, יתנקם בו בהמשך. כי מנהיג פוליטי במחנה הימין לא יכול לטרפד ממשלה ימנית ולחשוב שימשיך להיחשב כחלק מהמחנה. הרי מי שימחא לו כפיים במידה שיעשה זאת יהיו בעיקר אנשי השמאל.
לממשלה כזו, שאולי יכולה לקום מבחינה חוקית ותקנונית, לא תהיה תקומה ציבורית. הלגיטימציה תהיה ממנה והלאה. החלטות הרות גורל לא יוכלו להתקבל בה, והשותפים לה יגזרו על המדינה חיי שיתוק, שעוד יביאו לגעגועים עזים לממשלה הפריטטית הנוכחית. על כל מי שרואה עצמו חלק מהמחנה הלאומי להתחייב להקים ממשלת ימין.
במצב שנוצר, אגב, הדברים חלים גם על נתניהו. למרות שכבר עשה זאת בעבר, במידה שהפעם, במידה שיתאפשר לו להקים ממשלת ימין של 61, יעדיף להותיר מפלגה ימנית בחוץ והכנסת מועמדי שמאל תחתיה, לא יהיה שונה בהיבט הזה מסער או בנט. הנושאים שעל הפרק בבחירות אלה מבחינת מחנה הימין, חשובים מכדי שאפשר יהיה לסחור בהם: מערכת המשפט, הדיפת לחצים בנושא ההתיישבות בעידן ביידן, שינוי הוראות הפתיחה באש כנגד הפשיעה בדרום, ועוד ועוד.
הליכוד מדשדש בסקרים, אבל בניגוד לסער ובנט, לגבי נתניהו זה דווקא טוב. רה"מ צריך לשמר מתח ליום הבחירות. להוציא מהאדישות. להמריץ את השאננים לבוא לקלפי. עלייה גדולה מדי בסקר האחרון עשויה לשבש את התוכניות. את העלייה הגדולה של הליכוד, שמתרחשת לעיתים בימים האחרונים של הקמפיין, מעדיף נתניהו רק אחרי הסקר, ומה טוב, ביום הבחירות עצמו.
לפיד שינה כיוון בימים האחרונים, גם הוא עשה זאת לקראת הסקר האחרון, שבו יסתכל פחות על מצבו והרבה יותר על מצבו של גנץ. לפיד חותר להביא את גנץ לראשונה תחת אחוז החסימה ולהביא לפרישתו. אם יעבור גם בסקר זה, לא רק שהסיכוי שגנץ יפרוש לא יהיה קיים, אלא גם לשכנע את תומכיו לנטוש ברגע האחרון ולעבור לתמוך במפלגת שמאל אחרת, תהפוך למשימה בלתי אפשרית.