אלא אם כן מטאור יכה בכדור הארץ, או בתרחיש ההגיוני יותר - וריאנט חדש של הקורונה יתגלה במהלך סוף השבוע, יום ראשון יסמן את שובו לפעילות מלאה של עולם תרבות הפנאי. כלומר, בהתאם להנחיות. זו תהיה סופה של שנה מייסרת, שבה מצאו עצמם מפיקים, מוזיקאים ובעלי מועדוני הופעות ולילה הראשונים להיסגר באופן מיידי והאחרונים לשוב לשגרה. בעוד בין סגר לסגר המסעדות ובתי מסחר מצאו פתרונות ביניים (גם אם לא תמיד אידיאליים), על עולם התרבות לא היה בכלל מה לדבר.
ההופעות שבו לפעילות כבר בשבוע החולף. דודו טסה היה הראשון לחנוך את מועדון הבארבי, שעיצב את עצמו מחדש בהתאם להוראות ויצר במה העומדת במרכזו, כשהקהל מקיף אותה מכל צדדיה. עומר אדם שב לארץ אחרי שהעביר את תקופת הקורונה על קו אמריקה־מקסיקו־דובאי והופיע באצטדיון בלומפילד, בראשונה מתוך סדרת הופעות שנמכרה ברגעים בודדים, ואילו נטע ברזילי עשתה את שובה לבמות דווקא בכנס נשים באילת. בזאפה תל אביב יכולתם לחזות ביוני רכטר, רותם כהן, ג'ירפות או שלומי סרנגה, בעוד הירושלמים שבקהל יכלו לשיר עם ליאורה יצחק. חזרה לעניינים, יש שיגידו, תחת הקפדה על הכנסת מחוסנים או מחלימים ובלא יותר מ־50 אחוז מהתפוסה הרגילה. בתחילת השבוע יצטרפו גם הקלאבים וחיי הלילה לחגיגה.
בין פעימה לפעימה
עבור יוסי שוורץ, בעלי מועדון "הפורום" בבאר שבע, מדובר בחגיגה כפולה. כמי שהיה חבר בוועד הפעולה של עולם התרבות (לצד מפיקים כמו גיא בסר, אלירן ברדוגו, עופר שטרית ואחרים), הוא היה חלק פעיל בהכנת מתווה החזרה לשגרה של עולם ההופעות ונכח בכל הפגישות עם נציגי הממשלה ומשרד הבריאות. לאחרונה נמנה שוורץ עם האנשים שעיצבו את האופן שבו ישובו לפעילות גם המועדונים.
"המתווה של המועדונים עוד לא פורסם, נכון לעכשיו", הוא אומר. "אבל היות שאנחנו בקשר עם נחמן אש ושרון אלרעי־פרייס, אנחנו מבינים שבכל הקשור למקומות סגורים, אנחנו נתפקד כמו גני אירועים. כלומר על עיקרון של עד 300 איש או חצי מכמות הקהל שבשגרה. הצפי הוא שהחל מיום ראשון, בפעימה הבאה, גני האירועים יוכלו לארח יותר אנשים. לא יודעים בכמה אבל ברור שזה יגדל, לאור ההתפתחות החיובית של נתוני הקורונה. בכל מתווה יש הבחנה בין הפנים לחוץ, כי החוץ נחשב פחות מסוכן, וכך סיכמנו שייעשה גם במתווה המועדונים. התקווה שלנו היא שבהמשך יחשבו את כמויות האנשים המותרות באופן יחסי למקום ולפי אחוזים, לא לפי מספרים. כרגע אין טעם להכניס בקיסריה אלף איש, זה פשוט לא כלכלי".
לך משתלם לפתוח את הפורום כמועדון בשבוע הבא?
"לי זה לא כלכלי, אז אפתח רק את אחד המתחמים הקטנים. אבל אני עושה את זה כי המערכת לא עבדה במשך שנה. נקרא לזה 'להוריד חלודה'. זה בשביל לגייס עובדים מחדש ולהכשיר אותם, להחזיר את הקשר עם הקהל שוב. זה לא רווחי בשבילי אבל זה סוג של הרצה כי אנחנו מאמינים שממש בשבועות הקרובים הכל ייפתח לגמרי, לפחות למחוסנים ולמחלימים. אין לי בעיה לפתוח באופן מלא אבל רק על בסיס מתחסנים. אני יודע שרוב המועדונים בארץ יידעו לעמוד בזה. אנחנו מוכנים שיהיו קנסות עצומים על בעלי מועדונים שמפירים הנחיות, אפילו אחריות פלילית".
אין בך חשש שיהיה מי שינסה להיכנס עם תעודת מתחסן מזויפת?
"זיופים יכולים לקרות גם בגני אירועים ובמשחקי כדורגל. אבל בגלל שהמועדונים חיים גם בשגרה תחת רגולציה גבוהה מאוד אז קל לנו יותר עכשיו. מה שעבד נגדנו בדרך כלל משחק בקורונה לטובתנו, כי בימים כתיקונם יש בכניסה לאירועי התרבות והמועדון סלקציה ובקרה ברמה גבוהה, היא חלק מהדנ"א שלנו. אנחנו לא צריכים לעשות איזה מאמץ מיוחד, אנחנו יודעים לעשות את זה".
אדם המזוהה עם פיקוח על עמדת הכניסה למועדון שלו הוא שאול מזרחי. בעלי מועדון ההופעות הוותיק "בארבי" היה אחד מסמליו המובהקים של גל הקורונה הראשון. בשיאה של המגיפה הוא זעק את זעקת בעלי אולמות התרבות, התראיין לגופי תקשורת רבים ולא הסתיר את תסכולו הרב, בעוד הוא חוזה במפעל חייו עומד שומם. אבל החל מהשבוע שב מזרחי לעמדתו הקבועה בכניסה למקום, והבארבי לא רק שהתניע מחדש (כשהוא יכול להכניס עד 500 איש - כמחצית מתפוסתו הרגילה), הוא גם העלה הילוך מאפס למאה.
"יש לנו קהל מדהים שמצביע ברגליים", הוא אומר, ונשמע חדור אנרגיה - הבדל של שמיים וארץ בין הכעס שהחזיק לפני כמעט שנה. "יש לנו תאריכים סגורים להופעות מעכשיו ועד אוגוסט. עטר מיינר סגר ארבע הופעות וכולן סולד אאוט. יסמין מועלם פתחה הופעה חמישית, וחצי ממנה סולד אאוט. טונה, פלד - כל עולם ההיפ הופ חוזר ואנחנו מחכים לו בכיליון עיניים. קיבלתי פניות מאנשים שלא הופיעו פה לפני כן: בניה ברבי, עמיר בניון, מירי מסיקה. יש חיבוק מדהים של הציבור".
בעוד הרעב של הקהל להופעות חיות ניכר, מזרחי לא מסתמך על אפקט החזרה לשגרה כדבר שיחזיק אותו לטווח הארוך. "אנחנו נצטרך לעבוד קשה כדי להמשיך לייצר עניין ולא להפוך לשבלונים", הוא אומר. "הקהל לא יסתפק בלעיסה אינסופית של אמנים ישראלים בלבד ולדעתי גם לא יספוג - ובצדק - לטווח הרחוק את המחירים הגבוהים של הכרטיסים, שילכו ויאמירו.
"כשהמקום יחזור לקיבולת של אלף איש, לא יהיה מקום למחירים שאנחנו גובים עכשיו. אנחנו גם בדיבור על הופעות מחו"ל כי אני חושב שזה מה שיגדיר את הנורמליזציה במלוא מובן המילה".
"האחריות היא של כולנו"
דמות מפתח ותיקה נוספת בעולם המועדונים הוא שלומי מנגר. מי שפועל בסצנת המועדונים החיפאית זה 40 שנה, הפך במהלך שנת הקורונה את מועדון "וונדרבר" לתערוכה דוממת שהציגה ארבעה עשורי פעילות. כרזות של מסיבות, תמונות של בליינים ממועדונים מיתולוגיים שלו כמו ה"סיטי הול" ו"העיר השנייה" וכן בית הספר לצילום "קמרה אובסקורה" עיטרו את קירות המקום. וביניהם, בשטח שמוקצה בשגרה לריקודים, הוא הציב דמויות קרטון של בליינים. חלקם מפזזים על הרחבה, אחרים אוחזים בכוס בירה ליד הבר. כולם, במעין מטאפורה למצב התעשייה בשנה האחרונה, קפאו בזמן. "בתחילת הקורונה הייתי פסימי. אמרתי לקולגות שלי 'אל תחכו, זה ייקח שנה'", הוא מספר. "לא יודע מאיפה ידעתי את זה. אמרו לי 'לא, זה ייגמר בתוך חודש־חודשיים' אבל ידעתי שזה ייקח המון זמן".
אבל כבר כמה ימים שהוא לא מצליח לנוח לרגע. "מאתמול הטלפון שלי עובד שעות נוספות. כולם בהיסטריה. אנשים קובעים הופעות ויש גם ליינים של מסיבות, כל אחד רוצה את הליין שלו מהר אבל זה לא הולך ככה, צריך לחלק את זה כמו שצריך. אני עושה את הכל בטירוף עכשיו".
לצד ההתלהבות, מנגר מגלה גם דאגה. "אחרי שנה שאתה תקוע, זה לא פשוט להדליק את המנועים. זה מעבר לאבק או להפעיל מקררים. זה לחפש צוות חדש, לא כל הברמנים מחוסנים. לא נעים לי להגיד לבן אדם מה לעשות עם הגוף שלו אבל אני חייב לעבוד לפי המתווה. אני מקווה שכל המועדונים יעבדו לפי זה, כדי שלא יסגרו לנו את הכל עוד פעם. אם מועדון אחד יחליט לעשות מה שהוא רוצה יכולים לסגור לכולנו".
בהנחה שאתה עובד על פי ההנחיות, מה הדבר שאתה הכי חושש ממנו לקראת חזרתן של המסיבות?
"מדברים עכשיו על בדיקות מהירות של חברות פרטיות שאמורות לעמוד פה בכניסה. אני לא יודע מי ישלם את זה. אני לא חושב שמועדון יכול לעמוד בהוצאה כזו, עם כל הכבוד. אני גם כואב את מי שלא יכול להיכנס. להגיד לקהל קבוע לא להיכנס זה קשה לי מאוד. אני חושש מהמולה בכניסה ואת זה אנחנו מנסים למנוע. אני צופה קצת ויכוחים בחוץ. אבל אני מעריך שהיות שאני מדבר עם קהל תרבותי, נעבור את זה בשלום. זה נורא תלוי באופי המקום. כולם כל כך רוצים לחזור, שכל בעל מועדון יחשוב עם עצמו איך להפעיל את זה, איך להחזיק את הקהל, לחלק ולווסת. אני מעריך שיסתדרו".
"יש בלאגן, אין אכיפה"
מי שקצת פחות אופטימי הוא חגי שטרנהיים, הבעלים של מועדון "פרגמון" בירושלים. שטרנהיים מספר שהקורונה גרמה לו לשנות גישה בכל הנוגע לאופי המועדון, והוא מתכנן לעבור למודל של פחות אירועים ומסיבות, ומעבר לתפקוד של בר או דאנס־בר. באשר למתווה החזרה הנוכחי הוא מגלה סקפטיות רבה. "גם בברים, בפאבים ובמסעדות יש הנחיות כלליות כאלה, אבל בפועל כל אחד עושה פחות או יותר מה שהוא רוצה", הוא אומר. "הכל מאוד מבולגן, אין אכיפה, לא מבינים עדיין איזה אישור תופס וזה לא שאני יודע איך לבצע בדיקות במקום. אני משער שהמדינה תבין שאי אפשר לאכוף שום דבר כזה בתוך כמה זמן. זה מצב מגוחך שלדעתי יקרוס לגמרי בתוך שבועיים־שלושה".
בעלי מועדונים אחרים חושבים שמדובר בדבר ישים לחלוטין.
"כל השיטה הזו מאוד נחמדה על הנייר אבל זה לא יעבוד. כמה אתה יכול לצפות מכל בעל בר לבדוק שכל אחד מחוסן ומציג תעודת מתחסן אמיתית? בסוף להטיל על בעל הבר לאכוף את זה על הציבור זה לא הגיוני".
יוסי שוורץ יחלוק עליו. יותר מכך - הוא טוען ששובם של המועדונים למעשה יקדם את היציאה מהמשבר. "הקורונה כמחלה תישאר איתנו שנים, אך בזכות החיסונים - כמגיפה משברית שמשביתה מדינה היא אוטוטו מאחורינו", הוא אומר. "הפתיחה שלנו לא רק שלא מעלה סיכונים, היא מפחיתה אותם. עד עכשיו היו בכל סופ"ש מאות ואלפי מסיבות מחתרתיות ולא בטיחותיות - לא רק בהיבט של הדבקה, אלא גם במונחים של אלימות וסמים, והן פתוחות גם ללא מחוסנים. ברגע שהמקומות המפוקחים פותחים, כל המחוסנים יעדיפו לצאת למקומות מוסדרים וזה יוציא את העוקץ ממסיבות האנדרגראונד.
"פתיחת מועדוני ההופעות והמסיבות גם תגדיל את המוטיבציה של הצעירים ללכת להתחסן, כך שהפתיחה שלנו אפילו תורמת למלחמה בקורונה".