בראש ובראשונה, הירידה בשיעור ההצבעה הכללי הביאה לירידה במודד למנדט, שעמד הפעם על כ־36 אלף קולות למנדט, לעומת כ־38 אלף קולות בפעם הקודמת.
את הירידה הגדולה ביותר רשמה מפלגת הליכוד, שקיבלה הפעם 285,862 קולות פחות מאשר בבחירות לכנסת ה־23. רוב הפער נובע משיעורי ההצבעה הנמוכים שנרשמו בערים ה"ליכודיות". בבחירות 2020 נספרו בדימונה 10,761 פתקי מחל. בשבוע שעבר את הפתק הזה הכניסו למעטפה רק 8,766 איש. התמונה ביישובים האחרים המזוהים עם הליכוד אינה שונה. באילת הפער בין שני המועדים עומד על כ־2,400 קולות, בשדרות על כ־1,600, בבאר שבע על כ־11,200, בבת ים על 6,300, ובנתניה על כ־10,500 קולות. העיר שבה ספגה הליכוד את המכה המשמעותית ביותר היא ירושלים, שבה נרשמה ירידה של כ־21 אלף מצביעי מחל.
הערבים לא נהרו לקלפיות
נקודה נוספת שהשתנתה בצורה דרמטית בין שני המועדים היא נציגות ערביי ישראל בפרלמנט הישראלי. בכנסת ה־23 כיהנו 15 חברים מטעם הרשימה המשותפת, בעוד בכנסת ה־24 שתי הסיעות הערביות - המשותפת ורע"מ - מונות יחד 10 ח"כים בלבד, ירידה של שליש בכוחם.
מבחינה מספרית, צנח מספר המצביעים לשתי הרשימות ב־201,916 קולות. שיעור ההצבעה במגזר הערבי צנח הפעם אל 45.6% בלבד, הנמוך ביותר מאז שנת 2001 לאחר אירועי אוקטובר. אם מנסים לאפיין את פילוח המצביעים בין שתי הרשימות הערביות, אפשר לראות בצורה מובהקת כי רע"מ, מפלגתו של ח"כ מנסור עבאס, זוכה לתמיכה ביישובים הבדואיים בדרום הארץ ובצפונה עם 63% ברהט, 66.6% בכסייפה, 83% בתל שבע ו־46.9% בטובא־זנגרייה. מנגד, הרשימה המשותפת שולטת ביישובים הערביים העירוניים דוגמת אום אל־פחם, טייבה וטירה. יישוב עירוני בולט שדווקא רע"מ זכתה בו לניצחון מרשים הוא סחנין, זאת בשל העובדה שראש העיר לשעבר, מאזן גנאים, נכלל ברשימת המפלגה לכנסת.
על פי ניתוח פילוח ההצבעה במגזר הערבי שביצעו במכון בגין־סאדאת, המפלגה הלא־ערבית שזוכה להכי הרבה קולות במגזר הערבי היא הליכוד עם כ־21,500 מצביעים. מדובר במעט יותר מחצי מנדט. הבאה בתור אחרי הליכוד היא מפלגת מרצ עם כ־15 אלף קולות במגזר הערבי, ולאחר מכן הפתעה - ישראל ביתנו של ליברמן, עם כ־13 אלף קולות. ההסבר לכך הוא כ־12 אלף תומכים דרוזים במפלגתו של ליברמן.
מי שעוד רשמו ירידה במספר המצביעים הן המפלגות החרדיות. ש"ס רשמה ירידה של 36,882 מצביעים ואילו יהדות התורה ירדה ב־26,067 קולות. למזלן של השתיים, הירידה הכללית בשיעור ההצבעה השאירה אותן עם מספר מנדטים זהה לזה שקיבלו בכנסת הקודמת.
יותר קולות "נשרפו"
נתון מעניין נוסף הוא המפתח בעד או נגד נתניהו. אם משווים את התוצאות שהשיג גוש "רק לא ביבי" שאינו כולל את הערבים (הכנסת ה־23 - כחול לבן, העבודה־גשר־מרצ, ישראל ביתנו. הכנסת ה־24 - יש עתיד, כחול לבן, העבודה, מרצ, ישראל ביתנו, תקווה חדשה) בין שתי מערכות הבחירות, מגלים עלייה של 83,420. גדעון סער ישמח לייחס לעצמו את אותם שניים וחצי מנדטים שמונעים בשלב זה מנתניהו להקים ממשלת ימין עם בנט.
מי שעוד יכולים להיות מרוצים הם בנט וסמוטריץ', שבחרו הפעם לרוץ בנפרד. בבחירות לכנסת ה־23, כאשר רצו בגוש שכלל את ימינה, האיחוד הלאומי והבית היהודי, זכתה רשימתם ב־240,689 קולות. הפעם, כאשר התפצלו לשתי רשימות, הם גרפו יחד 499,361 - יותר מכפליים מאשר בפעם הקודמת.
אם בליכוד מחפשים נקודה חיובית להיאחז בה, הם יופתעו לגלות את חיפה, העיר האדומה שבבחירות לכנסת ה־24 נצבעה בכחול של הליכוד. יחד עם זאת, הליכוד זכתה למרב הקולות בחיפה רק בגלל שמפלגות השמאל התפצלו וחילקו ביניהן את הקולות. בפועל, גם בחיפה רשמה הליכוד ירידה דרמטית של כ־10,000 קולות בין שתי מערכות הבחירות.
בבחירות האחרונות "נשרפו" יותר מ־50 אלף קולות שהגיעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. המובילה היא המפלגה הכלכלית של ירון זליכה, שקיבלה 34,876 קולות, ואחריה מפלגת רפא של מתנגדי החיסונים עם 17,346 קולות. בבחירות לכנסת ה־23 נזרקו לפח "רק" כ־30 אלף קולות, מתוכם 19,402 של עוצמה יהודית. מערכת הבחירות לכנסת ה־21 מחזיקה בשיא "שריפת" הקולות, עם יותר מ־330 אלף קולות.
