בסוף שידור התוכנית "המקור", רביב דרוקר נתן תירוצים. לגבי "סודות המדינה" של יוסי כהן יש לי לומר דבר אחד: קשקוש מוחלט. למזועזעים אני מציע לקרוא את דו"ח היועמ"ש לשעבר וינשטיין מ־20 בינואר 2016. על פי הדו"ח, הרמטכ"ל גבי אשכנזי שיתף עיתונאים במידע מסווג ורגיש, בין היתר, מידע על תוכנית מבצעית עתידית המצויה בליבת הסוד. וינשטיין החליק לו.
האם דרוקר הזדעזע אז מגילוי הסודות כמו שהוא הזדעזע השבוע מסיפורי מינכהאוזן של יוסי כהן? לא נראה לי, כי ארבעה ימים אחרי פרסום הדו"ח של וינשטיין, דרוקר כתב מאמר ב"הארץ" על הפוטנציאל של אשכנזי כמועמד המרכז־שמאל לראשות ממשלה. עניין הסודות לא מטריד אותו. להפך, הוא מתרץ זאת כאחריות של אשכנזי. דרוקר משבח את אשכנזי על תמיכתו בפתרון שתי המדינות על בסיס קווי 67', ומקנח: "ראש הממשלה המכהן מוביל אותנו להתרסקות מוחלטת, ולמחנה המרכז־שמאל אין אף מועמד שיכול לנצחו - חוץ מאשכנזי".
אז מה הסיבה ל"תחקיר"? לפגיעה האנושה בפרטיות? בילדים? דרוקר הצדיק זאת בטענה כי יש לחשוף את מעשיו של מי שרואה עצמו מועמד לראשות הממשלה. פשיטא.
ב־15 במארס 2015, דרוקר פרסם ב"הארץ" את המאמר "כן נתניהו, כוחות עצומים". "כן, אדוני ראש הממשלה", כתב דרוקר, כשנה לפני שהתחיל מסע הציד של המשטרה והפרקליטות, "אתה צודק. הכוחות שפועלים להדחתך עצומים. רוב התקשורת עובדת בזה. כסף גדול זורם לזה, מ־1999 לא היה דבר כזה, גנרלים לשעבר, אנשי עסקים, פקידים בכירים, כולם חולמים על הטקס הצנוע בלשכת ראש הממשלה, שבו תיפרד מהתפקיד... רוב העיתונאים (והגנרלים לשעבר, הפקידים ואנשי העסקים) באמת חושבים שנתניהו הוא ראש הממשלה הכי גרוע שהיה פה בעשרות השנים האחרונות...
"העובדה שרוב התקשורת נגד נתניהו נתפסת אוטומטית כתופעה לא הגונה. הרגילו אותנו שתקשורת צריכה להיות מאוזנת, סימטרית, אחד שיטען כך והשני שיטען הפוך, אבל מה אם שולט בנו ראש ממשלה רע במיוחד, שהמשך שלטונו מסכן את כולנו?".
מה אתם מבינים מהטקסט? אם שלטון נתניהו "מסכן את כולנו", אז הכל מותר בדרך לסילוקו? כשקוראים זאת, לא מתפלאים כיצד נולדו תיקי נתניהו. האם באווירת "שלטונו מסכן את כולנו", כש"גנרלים לשעבר, אנשי עסקים ופקידים בכירים" רוצים בהדחתו, לא טבעי שיתפרו, יסחטו עדים, יזהמו חקירות וידליפו ערב בחירות?
דרוקר הוא מהעיתונאים החשובים בישראל. הוא אדמו"ר עם קהל חסידים. עד שהגעתי לגל"צ הייתי בקשרים סבירים איתו, ידידותיים אפילו. לא שיחקנו על אותה בלטה. הוא זלזל בפובליציסטים, ובי בפרט, וטען שאין לי מקום בגל"צ. שוק הרעיונות כנראה מיותר בעיני דרוקר, הוא עובד בשיטת אלינסקי. אבל במידה רבה, בגלל האיבה האישית, הוא הפך בלית ברירה להשראה. רבים מהסיפורים שהבאתי בשנים מאז לא היו נולדים אלמלא הבנתי שחובה להילחם בשיטות שלו. זה התחיל בפרשת וינטר, גל"צ דצמבר 2016.
ארבע שנים קודם לכן, ב־2012, ערב מינויו של אל"מ עופר וינטר למח"ט גבעתי, התקשר אליו חייל שלו לשעבר, וביקש לדבר איתו על אירוע מהעבר הצבאי המשותף שמעיק על מצפונו. אירוע שבו, לטענתו, הם ירו לשווא בילד פלשתיני. וינטר הזמין את החייל ללשכתו בחטיבה הצפונית בעזה, ובמהלך השיחה גילה שהאיש הגיע אליו כשהוא מצויד בשני מכשירי הקלטה. וינטר רתח והזמין משטרה. החייל הודה באוזניו שנשלח על ידי תוכנית "המקור" של רביב דרוקר. גם הרל"שית של וינטר סיפרה: "החייל אמר שרביב דרוקר שלח אותו". מערכת "המקור" ידעה שהסיפור כפי שתיאר דרוקר ברדיו, שלפיו "עופר וינטר שולף תת־מקלע ויורה ללא שום הצדקה, סתם בשביל הכיף, לעבר ילד פלשתיני" - הוא שקר. חברו של החייל, שאמור היה לחזק את הגרסה, הוקלט ללא ידיעתו ושלל את גרסת המקור של דרוקר. זה לא היה ילד, אלא נער תצפיתן.
מחבלים ירו עליהם. והוא לא נהרג, אלא נפגע ברגל. באותה הקלטה, מסביר המקור של דרוקר לחברו כי הסיבה לשיחה ביניהם היא העובדה שוינטר עומד להתמנות למח"ט גבעתי, ושהוא חושב שצריך להשפיע על המינוי הזה. כמה חודשים לאחר האירוע בלשכה, כתב החייל לוינטר הודעה שבה התנצל על ניסיון הקלטת הסתר, והסביר: "באותו זמן הייתי חלש, ומישהו אחר ניסה לנצל את החולשה שלי ולהפיל אותך. אני הייתי רק בובה".
דרוקר תבע אותי אז דיבה. למה? כי השארתי לו סדק. עשיתי טעות. לא בעובדות, אלא משום שטענתי שהוא ניסה לסכל אידיאולוגית את וינטר. כיוון שאיני בוחן כליות ולב - אין תוקף לטענה קטגורית כזו. לאחר שנה של מגעים בין הצדדים, הסכמתי להבהיר (לא להתנצל): "בהתייחס לטענה כי דרוקר ניסה להפיל את מח"ט גבעתי מטעמים אידיאולוגיים, מדובר בפרשנות אישית שלי לדברים, ואין לי כל ראיה למניע האידיאולוגי".
למעשה, הייתי צריך לעבוד בשיטת דרוקר, ולתהות: מה המניע של תוכנית "המקור" להקליט בסתר מח"ט, אף שהסיפור עליו נבדק ונמצא לא נכון? האם רצו למשוך אותו בלשונו? האם יש קשר לעובדה שוינטר הוא דתי וימני, בוגר מכינת עלי?
למרבה הצער, בזמן אמת, הממסד הצה"לי עמד לצד דרוקר ולא לצד וינטר. ויש גם פצע אחד שלא הגליד. תחקיר גבעתי של "המקור". רביב דרוקר, איתמר פליישמן ואני יודעים איזה מעשה נורא מסתתר שם מאחורי צא"פ. הרבה יותר גרוע מרומן לכאורה בין אנשים בוגרים.
בעקבות הרעש, הועלה לטוויטר קישור לקטע מהתוכנית "אינטימי עם רפי רשף", שבו דרוקר מדבר על ימיו כחוקר מצ"ח. "לא הייתי מרביץ כי פחדתי שיבולע לי, אבל הייתי חוקר בן אדם לאורך כל הלילה... אתה יכול לקחת בן אדם, אצלנו העבירה החמורה היתה שימוש בסמים קלים, אני זוכר דמויות מול הפנים, של אנשים שהם אנשים טובים בסך הכל, שאני 'מענה' אותם. אני לא מרביץ להם, אבל אני משגע אותם. אני גם מרמה אותם. אני משכנע אותם שאם יודו במה שעשו יהיה להם יותר טוב, אף שברור שיהיה להם הרבה פחות טוב, ושאם הם לא יודו הם בסוף הערב ילכו הביתה כי אין ראיות אמיתיות, יש איזה מודיעין, איזה קשקוש, איזה משהו... ואני מצליח הרבה פעמים. אני יושב ואני מתיש ואני משכנע וזה, בסוף הבן אדם מודה, וכתוצאה מזה שהוא מודה - עכשיו ייהרסו לו החיים לשנים הקרובות".
כשרשף שאל אם זה מייסר אותו, דרוקר השיב: "הלוואי שיכולתי להגיד שזה מייסר אותי, שיש לי כזה מצפון פעיל. זה לא מייסר אותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו