אסירים הם אנשים שלקולם אין ערך; הרדיו מעניק להם אחד כזה

אתה אף פעם לא לבד בכלא. גם בתור אורח לרגע, להיכנס ולצאת מהכלא זו פרוצדורה קשוחה יותר משהייה בנתב״ג. שערים צרים, מסדרונות ארוכים, דלתות ברזל כפולות ומגנומטרים. בדרך החוצה ממעמקי הכלא, המלווה שלי נקראת לאנשהו בדחיפות. אני מצווה לעמוד במקום ולחכות שתיפתר הבעיה. לפתע, מבין שלל הריחות האפורים של הכלא, ריח מוזר מתגנב לאפי. ריח טרי, צהוב ומעורר. אני מביט מסביב ורואה שבכניסה לבית המעצר ניצן, עומד עץ לימונים מתפקע בבשלותו. הסוהר טועה במבטי, ומגלה שגם בכלא סלבס חשובים יותר. ״פה דודו טופז היה ו...״ ואז קולו דועך. אני מביט על העץ, הלימונים מנצנצים כזהב על רקע המבנים האפורים. סוהרים, אסירים ואנשי שירות חולפים ליד העץ, ואף אחד לא מביט, אין מי שייגע ואין מי שיריח. ערב כחול נופל על רמלה, ומתוכו מתבהרת לי משמעות הכלא. לא רק האדם נכלא בתוכו, אלא גם רוחו החופשית.

במקומות חסרי תקווה, תקווה היא דבר יקר. זה סיפור מפעים על רעיון משונה שהפך למציאות שמשנה את המציאות. על תחנת רדיו שעושה שינוי, ועל תקשורת שיוצרת תקווה.

***
זה כחמש שנים שתחנת ״רדיו פוקוס״ משדרת מבית הכלא איילון לכל בתי הכלא בישראל, 24 שעות ביממה, לאורך כל השבוע. האסירים עורכים ומשדרים מגוון שעות שידור, עם רצועת בוקר, מוזיקה ברצף, עדכונים, תוכניות אירוח, וגם ספיישלים על החלל החיצון. אל תחפשו את התחנה בממיר, זהו רדיו סמוי מהאוזן הציבורית, אך בתוך בתי הכלא זה כבר סיפור אחר.

״במחקר שעשו אנשי אוניברסיטת בר־אילן, התגלה ש־84% מהאסירים שומעים אותנו מדי יום״, זורחת קרין עובדיה, מנכ"לית ומייסדת הרדיו מעמותת בית מורשה. נו ברור, אני עונה, יש לכם קהל שבוי. מה הם כבר יכולים עוד לשמוע?
״הם אסירים, אבל לא שבויים״, קרין מתקנת, ״הם יכולים לבחור לראות את ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, או להקשיב לתחנת הרדיו של 'כאן' וגלי צה״ל, והם עדיין בוחרים להקשיב לנו״. עד סוף היום הבנתי למה.

למה להקים תחנת רדיו לאסירים?
״אנשים חושבים שיש לי איזה קרוב משפחה שהוא אסיר או משהו כזה, אבל ממש לא, כל עולם האסירים היה רחוק ממני. למדתי טיפול בהפרעות קשב וריכוז, וקראתי מחקר שרוב האסירים הם בעלי הפרעות קשב וריכוז, ויש קשר הדוק בין הפרעות קשב לעבריינות. וחשבתי להקים תחנת רדיו לאסירים, לעזור להם להתמודד. שיעמדו בזמנים, שיתרכזו, שיערכו״.

אז לא היה לך שום קשר לרדיו, לבתי כלא או לשיקום אסירים לפני כן?
״לא, רק רעיון. אני אוהבת אמנויות ובשבילי רדיו זה אמנות. אסירים הם אנשים שלקולם אין ערך, וחשבתי שרדיו יגרום לאסירים להשמיע את קולם, ולהיות קולות משמעותיים שנחשבים ונשמעים״.
רוב האנשים היו מתהפכים לצד השני ושוכחים מהחלום.
״זה פשוט לא עזב אותי. עבדתי במערכת עיתון ודיברתי על זה עם אנשים, כולם אמרו לי: 'קרין, עזבי, לא יקרה'. אבל כשהצגתי לשב״ס את הרעיון, הם התלהבו מאוד. יצרתי קשר עם הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי, שתמכו בהקמה, וחיפשתי צד מקצועי. התקשרתי לד״ר נועם פיינהולץ, אז ראש מסלול הרדיו מהמחלקה לתקשורת במכללת ספיר. אמרתי לו: 'שלום, אני קרין ואני כבר אומרת לך שאני משוגעת, אבל אני רוצה שנקים תחנת רדיו לאסירים', והוא הסכים, כאילו שהיתה לו ברירה״.

אפקט פיגמליון

אסירים חולפים במסדרונות התחנה. אחד מדבר על ברי גורדי, מקים חברת התקליטים "מוטאון", אחר תוהה אם סטיבי וונדר הופיע פעם בכלא. אלמלא המכנסיים הכתומים, יכולתי לחשוב שאני נמצא בתחנת רדיו חינוכית, עם הרבה התלהבות ראשונית ומחויבות לעצם העשייה. אלא שסוהר עומד בפינת החדר ומשגיח במבט קשוח על הדיבור המוזיקלי של האסירים. בהפסקה יתגלה הסוהר כאיש נעים הליכות, שבזמנו החופשי צופה בסדרה ״בתי הכלא הקשוחים ביותר בעולם״. זה מוכר כהשתלמות מקצועית? אני תוהה. ״חשוב לזכור את הטוב שנפל בחלקך״, הוא עונה.

באולפן, שדרן עם קול רדיופוני והגשה רהוטה, מראיין אסיר שמתקשה להסתיר את התרגשותו. השדרן יכול בקלות להיות כוכב רדיו בכל תחנה בחוץ. כאן הוא אחד מ־90 בוגרי המסלול בתחנה, שחוזר לשדר מדי פעם.

״56 אחוזים מהאסירים רוצים להיות ברדיו פוקוס כחלק מתהליך השיקום שלהם״, מסביר טל שמידט, מנהל התחנה, בשותפות יחד עם עמותת "בית מורשה". ״אנחנו מראיינים אותם ובוחרים את אלו שמתאימים לעניין, על פי משיכה, מוטיבציה והיכולת ליצור שיתוף פעולה. לפעמים יש דברים שמקשים על זה כמו מרחק. אסירים שרוצים לשדר צריכים לעשות 'רילוקיישן' לכלא איילון, שנחשב לקשוח יותר, ומתחייבים לשנתיים שידור. אנחנו רוצים להתפרס גם לבתי כלא אחרים, ופעמיים בשבוע אני קופץ עם אולפן נייד לנווה תרצה כדי לעשות תוכניות רדיו משם, שמאזינים להן הרבה״.
ויש לאסירים חופש ביטוי להגיד את דבריהם?
קרין: "כשהצגתי את הרעיון של הרדיו, מישהו צעק לי 'זה רדיו לק־לק'. שאלתי אותו אם הקשיב לו פעם? 'לא ממש', הוא ענה. אז בוא תלמד איך להגיד דברים. כי אם אתה צורח ובועט אף אחד לא יקשיב לך, אבל אם תלמד לשוחח, למצוא טיעונים, זה כבר שיקום. גם בחוץ יש שיח אלים ואני רוצה שילמדו לדבר בלי אלימות. הרדיו יוצר נרטיב חיים אחר, וכמעט לכל האסירים יש תאריך שחרור. ואיזה בן אדם אני רוצה שיחיה לידי? אני רוצה אדם אלים וממורמר, או בן אדם מפויס עם החיים? זה אפקט פיגמליון, אם אתה באמת מאמין בבן אדם, אתה תגרום לו להאמין בעצמו״.

גרוסמן להיט

״קיים דיסוננס מובנה בעבודה שיקומית עם אסירים״, מבהיר נמרוד הלברטל, עורך התחנה. ״צריך לעשות איזשהו ניתוק רגשי כאשר נכנסים לעבוד בכלא. מצד אחד, אתה בא לעבודה שיקומית ברדיו עם אוכלוסייה שנשכחה בצד או נמצאת בתחתית סולם העדיפויות. מצד שני, אתה עובד עם אסירים שעשו עבירות, מהקשות שספר החוקים הישראלי מכיר. ואתה מוכרח למצוא את האנושיות הקיימת בכל אחד. דרך העבודה אתה לומד להכיר את המורכבות האנושית כמקרה פרטי״.

״יש קוד בכלא - לא שואלים אסירים מה הם עשו״, אמר לי שמידט בשיחה מקדימה, ״עדיף שלא תדע, ככה תוכל להתייחס אליהם אחרת״, אבל אי אפשר להתעלם מהנמר שמשדר. מעבר להתלהבות ולמקצועיות, מדובר באסירים שעשו מעשים נוראיים. ביקשתי לראיין אחד מהם, ול׳ התייצב. ״חבל שאסור לכתוב את השם שלי, אני מותג!״ הוא משועשע, ״לפעמים אסירים פוגשים אותי במטבח או במפעלים והם מזהים את הקול שלי״.

זה שנתיים ש־ל׳ יוצר תסכיתים עם קולות שונים, מוזיקה ואפקטים, שממחישים סיפורי חיים שאסירים כתבו, ״וחלקם של סופרים ידועים כמו אתגר קרת ודויד גרוסמן״.

קרת וגרוסמן הם להיט תסכית בכלא?
״אנחנו משתדלים לתת תוכניות מכל הרמות, אבל אני חושב שאם אתה מכוון נמוך אתה תגיע נמוך יותר, ואם אתה מכוון גבוה אנשים יצמחו אליך״.
אתה רוצה להשתלב בתקשורת כשתשתחרר?
ל׳ מחייך. ״אנחנו סופרים מאסרים קצרים בעופות, כי בכל יום שישי יש עוף. את השנים אנחנו סופרים בארטיקים, כי מקבלים רק פעם אחת בשנה, ביום העצמאות. אז אכלתי 13 ארטיקים עד עכשיו ואני מקווה שעד שאני אצא הקול שלי לא ירעד לגמרי״.

רגע, אין גלידה בכלא?
"לא מהשב״ס", מבהירה זמר זקס תשובה, המנהלת של הרדיו מטעם השב״ס. ״אבל אנחנו מייצרים גלידה, חבל לך על הזמן״, מתגאה ל׳, ״אפילו חיים כהן היה כאן ולא האמין איזה דברים אליפות אנחנו מייצרים פה מכלום״.

עזוב מנכ״ל, פתח גלידרייה ותקראו לה ״גלידה פשע״.
״אבל זה לא מרמז על קלוריות? מצד שני אם גלידה 'גולדה' תפסה, אולי זה יתפוס״.

מאיפה אתה מכיר את גלידה 'גולדה'?
"הסוהרים לפעמים באים עם שקיות שלהם לכלא. מצחיק לחשוב שנכנסתי לכלא עם 'דוקטור לק', ואני מקווה שאשתחרר עם גולדה״.

איך אתה מסביר את הההצלחה של רדיו פוקוס בקרב האסירים?
"הרדיו נוגע בעולם שלנו בפנים. וזה עולם אחר. אנחנו יודעים מה הצרכים והמורכבויות שיש לאסירים. יש פה אנשים שהתחילו כנערים והתבגרו בשב"ס, ומוזיקלית הם די נתקעו עם מה שאהבו לשמוע כשהיו בחוץ, אז יש לנו תוכנית בשם 'נוסטלגיה אלקטרונית', שזה טרנס וינטג׳, ויש תוכנית רגאיי ורוק ומטאל, ומה לא״.

"לא מאדירים את העבירה"

קרין מוסיפה שבמסגרת תוכניות הרדיו, אסירים מראיינים את אנשי השב״ס ומציפים סוגיות שמטרידות את האסירים. אפילו נציבת שירות בתי הסוהר רב־גונדר קטי פרי התראיינה שם. הרדיו מספק גם מידע חיוני לאסירים בתחום ביטוח לאומי, הוצאה לפועל וייעוץ משפטי. אבל זה לא רק מידע קונקרטי. "היה כאן אסיר שעשה סדרת תוכניות בשם 'מסע בין כוכבים'", היא מספרת. "הוא התקשר לאסטרופיזיקאים בארץ ותחקר אותם על החיים בכוכבים אחרים ועל חוצנים. אתה יודע איך הוא התגאה בזה בפני הבן שלו? איזה שינוי זה עשה בחייו?".

את זה הייתי ממש רוצה לשמוע, יש אפשרות שזה ייצא החוצה כפודקאסטים?
״אנחנו בודקים את האפשרות, אבל אנחנו לא שוכחים שיש גם קורבנות עבירה בחוץ, ואני לא חושבת שמישהו רוצה לשמוע את הקול של מי שרצח את הבת שלו, מגיש מוזיקה. תוכן שבא מפה צריך להיות מונגש החוצה בצורה אחרת. יש סיפורים של אנשים שגם עשו דברים נוראיים, אבל הם גם אנשים שעושים דברים אחרים".

״עברתי כאן תהליך מאוד מטלטל״, אומר ל׳. ״המחשתי את הספר 'ילד רע' של יעל שכנאי, המתמקד במשפחה של פוגע. דרך המשקפיים שהסיפור נתן לי, התחלתי לראות את עצמי, הצלחתי לדבר עם המשפחה שלי, מעבר ליום־יום, ממש לפתוח חסימות ורגשות. אחד הדברים הכי קשים כאסיר זה לא להרגיש חלק ממשהו - ממשפחה, מקהילה, מחברה, ולהיות בודד ומבודד. כשאתה מגיע לכאן, אתה מהר מאוד מבין שמאחורי החומות האלו, אתה אולי מתקיים, אבל אתה ממש לא קיים".

אבל אתה מבין שיש מי שקורא את הכתבה הזאת ואומר: "למה החיה הזו צריכה לקבל פרס על התנהגות טובה, לשדר מוזיקה להנאתם של אסירים אחרים, ולעשות תסכיתים בזמן שהבן שלי בקבר"?
״עשיתי מעשה מפלצתי אבל אני לא מפלצת. אין רגע שאני לא מצטער ומתחרט על מה שעשיתי, אבל יש בי הרבה מעבר לאותה עבירה, אני בן אדם, ובן אדם הוא לא רק הבשר, הוא המשהו הזה שמעבר. אחרת בשביל מה כלא? שים קיר ותירה בעבריינים. הכלא הוא מצב של חוסר אונים וחוסר ודאות בחברת אנשים שלא בחרת, ובחוץ לא היית יושב איתם לכוס קפה. מה שאנשים לא מבינים זה שגזר דין מאסר זה שלילת החופש, וכשפורטים את זה לפרוטות זה גבר מבוגר שצריך לבקש אישור לכל דבר מאיש סגל. כשאתה מרחיק אדם מהחברה, ואתה שולל ממנו את החופש להחליט על חייו, זה העונש הכי גדול שאתה יכול לשים עליו".

"רוב האורחים שמגיעים לרדיו יוצאים נפעמים", מוסיפה זקס תשובה, "הם חושבים שהם יפגשו מפלצות, ומגלים את האנשים שבאסירים. אנחנו לא מתעלמים מהעבירות שנעשו, ובטח שלא עושים להן גלוריפיקציה או ממעיטים מחומרתן. אנחנו מתעסקים בבן אדם שביצע את העבירה ונותנים לו כלים להתמודד עם המעשים שהוא עשה".

״אנחנו לא מדברים 'טיפול' כל הזמן", חותם שמידט, ״הכל מגיע דרך העבודה והרדיו. אנחנו נותנים לאנשים להביע את עצמם. אני מגיע לבית סוהר אחר ופוגש בוגרים, שאומרים לי 'שיניתם לי את החיים, הרדיו גרם לי לחשב מסלול מחדש'. אתה יודע איזה דבר גדול זה לעשות שינוי אמיתי ולטובה בעולם?".