פרשת מקץ: על קידוש החיים

שבת חנוכה ופרשת מקץ הן בסיס חשוב להבנת המסורת היהודית, המקדשת את ערך החיים ומהווה מקור חשוב ל״רוח צה״ל״.
בפרשת מקץ מסופר על רעב כבד שפוקד את האזור, בדיוק כפי שפענח יוסף כשפתר לפרעה את חלומותיו, והנה אחיו אשר מכרוהו לפני 22 שנה ניצבים לפניו. יוסף מאשימם בריגול, אוסר את שמעון ומציב תנאי לחזרתם למצרים - ״ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו״. עם חזרתם אל יעקב אביהם, ממהר ראובן ליטול את היוזמה ומבקש לחזור מייד עם בנימין למצרים.

ראובן, שכבר הפגין בעבר כושר שיפוט לקוי כאשר שכב עם בלהה פילגש אביו, נראה כמפגין גם כאן חוסר הבנה לגבי האחריות המוטלת על כתפי מנהיג. ראובן מכריז: ״את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך״, ומצטייר כאדם אשר מצד אחד קופץ בראש ונכון לביצוע המשימה, אך מצד שני אינו נוטל אחריות על כישלונה ומטיל את האשמה על אחרים (על בניו), תוך זלזול בערך קדושת החיים.

לעומתו, יהודה מדגיש בדבריו ליעקב את ערך הערבות ההדדית והאחריות של המנהיג: ״אנכי אערבנו מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים״. הוא גם נאמן למילתו, וכאשר יוסף מבקש לאסור את בנימין ולשחרר את האחים, הוא יכריז: ״הננו עבדים לאדני, גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו״, ויסרב להשאיר את בנימין מאחור, תוך נכונות להקרבה אישית שלו כמנהיג והדגשת ערך קדושת החיים במעשהו.

פרשת מקץ מחוברת כמעט תמיד לשבת חנוכה. גם מנהיגותו של מתתיהו החשמונאי מהיישוב מודיעין היתה מהפכנית, והעמידה את ערך קדושת החיים כראשון במעלה. ספר מקבים א׳ מספר לנו כי יהודים אשר שמרו על אמונתם בזמן גזירות אנטיוכוס לא נלחמו ביום השבת, ובכך נגזר דינם. מתתיהו מבין כי עליו לחדש חידוש גדול ולהעמיד את ערך קדושת החיים מעל לקדושת השבת, ולחדש את הכלל שכל כך ידוע והתקבע בתודעה היהודית: ״פיקוח נפש דוחה שבת״.

אין פלא שמנהיגותו של יהודה, שממנו תצא המלוכה בישראל, ומנהיגותו של מתתיהו, שגם ממנו תצא מלוכה ועצמאות מדינית לעם היהודי - מהוות השראה לרוח צה״ל, הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל. רוח אשר יונקת ממסורת העם היהודי לדורותיו, ומדגישה את קדושת חיי האדם. 

הכותב הוא מרצה בתחום התנ״ך ומוביל קבוצת
לימוד שבועית בקמפוס הווירטואלי של 929.

אוצר, מילים: עולה בקנה אחד

"וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת" (בראשית מא, כב). השיבולים שופעות היבול, שבע שיבולים בגבעול אחד, מסמלות על פי יוסף את שבע השנים הטובות העתידות לבוא. העברית אימצה את התמונה ונתנה לה משמעות חדשה. כשהדברים עולים בקנה אחד - משמע הם מסתדרים זה עם זה ואין סתירה. כשהעד אומר בבית המשפט דברים שאינם עולים בקנה אחד עם מה שאמר בחקירה, הרי שיש כאן בעיה. 

כתיבה: דניאל שרשבסקי