מלחמות קורות בחורף

לפני כשלושה שבועות ננקטו ברוסיה צעדים משפטיים לסגירת "ממוריאל" - ארגון שמחוץ לרוסיה מתייגים אותו כעוסק בזכויות אדם. הארגון נוסד ככזה בימי סחרוב. הוא למעשה התאגדות של אינטלקטואלים, חוקרים והיסטוריונים של העבר הסטליניסטי של ברית המועצות, מחנות הגולאג ושאר אביזרי המורשת של הקומוניזם.

"ממוריאל" מוגדר ברוסיה כ"סוכן זר". ולא רק הוא. פוטין מחיל עכשיו את התיוג על גופים אזרחיים, כמו גם נגד אזרחים פשוטים. אנשים שכתבו משהו לא יפה לפני חמש שנים בפייסבוק, צפויים להיעצר בפתאומיות ולהיזרק לכלא לכמה שנים. מהלכי הפחדה טוטליטריים שוטפים בתקופה האחרונה את רוסיה הרבה יותר מבשנות שלטונו הקודמות של הנשיא פוטין.

זה כנראה ההיבט הפנימי של אסטרטגיית התוקפנות שיוזם פוטין כנגד אוקראינה. כבר שנים לא זכורה כזו אווירה מתוחה, שבה כל מי שמתעניין מתריע על "מלחמה בחורף". הראשון שמזהיר מכך הוא ראש ממשלת אוקראינה עצמו, וולודימיר זלנסקי. אבל גם מנתחים סולידיים במערב, בארה"ב, בטוחים שצורה כזו או אחרת של פלישה רוסית לאוקראינה חייבת להתרחש בשבועות הקרובים, אולי בחודשים הקרובים.

יש כאלה שיגידו שפוטין לא צריך סיבות עמוקות לתרגיל של תוקפנות נגד אוקראינה. משהו בנוסח, אם זה מונח שם כפרי בשל לקטיף, אז רוסיה תיקח את זה; ואתם שם במערב כבר תפרשנו ותסבירו לי, נשיא רוסיה, למה זה טוב לי. בשנות ה־50, לאחר אחת מפעולות התגמול המוצלחות אך שנויות במחלוקת, שלח בן־גוריון מברק לאבא אבן - אחד מקודמיו של ארדן באו"ם - שבו ציין בעקבות נאום שגרירנו, כי היו לו פקפוקים רציניים בנחיצות הפעולה ובצדקתה; אבל אחרי ששמע את נאום אבא אבן השתכנע שפעלנו נכון.

מחירי הדלק והגז עולים. גרמניה תלויה באספקת הגז מרוסיה. אירופה מוחלשת, מוכת קורונה ועליית מחירים, בצפי לחורף קר מאוד, מופקרת למעשה על ידי ארה"ב - אלו תנאים סביבתיים מזמינים להפגנת כוח רוסית אדירה. ממשל ביידן התבוסתני שולף בכל הזדמנות את הקלף המנצח לחוסר הנכונות שלו לפעול - זו סין. לא נעשה כלום במזרח התיכון ונגד איראן, בגלל סין.

סין היא התירוץ לחוסר הפעולה גם בחזית אוקראינה. הדבר היחיד שנשאר לשלטון בקייב הוא צבא, שנחשב היום לחזק, מתקדם ויעיל יותר מהצבא שלהם בשנת 2014, עת סיפח פוטין את חצי האי קרים ופלש למזרח המדינה. אבל התמיכה הציבורית בזלנסקי בשפל, כ־24 אחוזים. זה קצת יותר מהתמיכה בראשי ממשלה אחרים בעולם, אבל זה בכל זאת נמוך מאוד.

פעולה צבאית מרשימה של רוסיה באוקראינה דומה במידה מסוימת לפלישה לצ'כוסלובקיה ב־1968. רוסיה רואה באוקראינה מרחב הגנה שלה; נטרולה מבחינה מדינית, יטיל צל על אירופה כולה.

חיים בטראומה

נתניהו "שכח" לעשות מלחמה גדולה ב־12 שנות כהונותיו, ולכן הביא עליו את "העיתונות החוקרת"

התנאים שבגללם הפך לעד מדינה היו "מפלצתיים", טען השבוע ניר חפץ במשפט רה"מ לשעבר נתניהו. איך החברה הישראלית יכולה לסבול אירוע מפלצתי כזה בקודש הקודשים של זירת בית המשפט?

לפני כשבוע השתמש חיים רמון בביטוי "טראומת נתניהו", כדי להסביר את האקרובטיקה החקיקתית מבית מדרשו של גדעון סער בבואו לשנות את שיעור הדמוקרטיה במשטר בישראל בהשוואה לשיעור "הדמוקרטיה המהותית". זו אחת המטרות העיקריות של השלטון החדש. להטמיע בתודעה את שנות נתניהו, ולא רק את השנתיים של השיתוק הפוליטי, כטראומה.

אבל מומחה לחקר החברה הישראלית, בכיר באוניברסיטת תל אביב, טען בפניי שמהפך 1977 ועוללותיו בתודעת המעמד השליט עדיין לא הופנמו גם בקרב האליטה האינטלקטואלית של הימין, בייחוד של תומכי הליכוד. "הם חייבים לסלק את נתניהו כדי לייצר לעצמם יכולת קיום. לכן עוצמת המאבק היא ברמה של משחק סכום אפס", הוא אומר.

"הם חיים בטראומה מאז 1977, עוד לא הבנת את זה?" הוסיף. "עידן נתניהו הוא טראומה כפולה ומשולשת, כי הוא הצליח בכל פרמטר כלכלי או חברתי או מדיני, ולכן האליטות הללו החליטו ללכת על הפן המשפטי־אישי כדי להפיל אותו".
על כך יש להוסיף את הטעות הגדולה של נתניהו: 12 שנים בלי מלחמה גדולה. זה הרי מובנה לתוך כהונתו של כל ראש ממשלה - אסטרטגיית "שכול וכישלון". "נתניהו 'שכח' לעשות מלחמה גדולה ולא נפל לפח", מזכיר החוקר החברתי, שמכיר את שכבות החברה מלמטה כמו גם מהצמרת של האליטה האקדמית לדורותיה. "נתניהו הצליח להעלות (כמעט להכפיל) את התוצר הלאומי הגולמי. הוא מיצב את ישראל כמעצמה אזורית שסביבה מלוכדות מדינות ערב. בקיצור, לא היתה להם ברירה אלא ללכת על החזית המשפטית, שהיא היחידה הנתונה לשליטתם".

עדיין, מפליא לגלות מדי פעם עוד התרחשויות קטנות ומשמעותיות מרעידת האדמה של 77'. במרחק השנים, זה מזכיר את הזעזוע שפקד את השמאל עם מות סטלין ב־1953, אלא שמהפך 77' ערער נפשית כמחצית מהאוכלוסייה ולא 20 אחוז בלבד. בבית ספר תיכון באמת אליטיסטי בירושלים, הנערים והמורים פרצו בבכי בלתי נשלט למחרת תוצאות הבחירות. פחד וייאוש אחזו אותם מזה שמנחם בגין עולה לראשות הממשלה. רק מורה אחת שמרה על קור רוח, ואמרה שברגע שמגיעים לשלטון מתנהלים בצורה פרגמטית.

לעומת זאת, שלמה גלזר מניר דוד, מספר בסרט על התנועה הקיבוצית "הראשונים", ששודר השנה ב"כאן 11", על שני מוטיבים בתגובת אנשי הקיבוץ הארצי לאיבוד השלטון: בישיבת הוועד הפועל של התנועה חזר אחד הדוברים 25 שנים לאחור ואמר שצריך להתחיל לאגור נשק בסליקים ליום פקודה. במקביל, החלה פעילות פיננסית קדחתנית גם של קרנות תנועתיות וגם של גופים פיננסיים גדולים המשויכים להסתדרות ולהגמוניה הפועלית.

המטרה היתה להעביר כמה שיותר כסף ונכסים לחוץ לארץ. ששש... לא מדברים על זה. אפשר להוסיף גם, שכדי לא להפוך בגלוי למשטרה ולפרקליטות בנוסח המקובל במשטרי אופל טוטליטריים, הוציאו גופי האכיפה למיקור חוץ את הרדיפות החקירתיות האישיות. הרדיפה קיבלה מסווה של "עיתונות חוקרת".

המוטו של התקשורת ושל מפלגות השמאל כיום הוא להיטיב עם המוטבים שטוב להם וגם נעים; ולהכות במוכים.

שוויון בלי נטל

הדחיפה ל"צבא מקצועי" מקורה באידיאולוגיה שעלולה לכרסם בדרגים הגבוהים של צה"ל

נרשמו שני נתונים בולטים בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה על היחס לצה"ל בציבור הישראלי. האחד, שתפס את הכותרת: קרוב למחצית הציבור היהודי, 47 אחוז, תומכים במעבר מגיוס חובה, או בשפה הציונית "צבא העם", לגיוס מתנדבים לצורך הפיכת צה"ל ל"צבא מקצועי". הנתון השני - רק כשליש מהציבור נותן אמון בהתנהלותו "הכלכלית" של הצבא.

יש מומחים שקובעים שהתוצאה המדאיגה לגבי התמיכה ב"צבא מקצועי" היא תולדה של הצגת השאלה. משום שלצה"ל, לטענתם, אין אופציה כזאת. "האופציה של צבא מקצועי צריכה לרדת מסדר היום", אמר יו"ר המכון יוחנן פלסנר. אבל הסקר עצמו הוא חלק ממערכה שמתנהלת נגד צה"ל, לשחיקת מעמדו ולהגברת המתקפה עליו.

קצינים בכירים בצה"ל מרגישים בתקופה האחרונה שמתנהל עליהום על הצבא. אף שיש צדק בביקורת על נושא הפנסיות והגדלות הרמטכ"ל, המטרה הבסיסית של המתקפה בנושאים הכלכליים היא לתקוף את צה"ל מהאגף. אם לא מצליחים לכרסם במעמדו ככוח המגן או כצבא מוסרי, הבה נבעיר את שולי האוהל - הפנסיות.

בצה"ל מתנגדים אידיאולוגית למעבר לצבא "מקצועי", אף על פי שיש חלקים מסוימים בצבא שבהחלט מקבלים צביון של צבא קבע מקצועי: יחידות קרביות ספציפיות; חלקים בחיל האוויר; חלקים בחיל הים ובמודיעין. אך אפילו לחיל האוויר תהיה בעיה בתחזוקת ציוד וכלי טיס בלי מגויסי החובה.

הדחיפה לכיוון מעבר ל"צבא מקצועי" במקום גיוס חובה ו"צבא העם", מקורה באידיאולוגיה שעלולה לכרסם בדרגים הגבוהים של צה"ל. היא מבטאת התרחקות מצה"ל וניסיון להפוך אותו לעוד גוף ממערכת "שומרי הסף" ה"ממלכתיים".

בפברואר 2012 נפסל על ידי בג"ץ חוק טל, שהסדיר בצורה מדורגת את נושא גיוס החרדים. הנשיאה דורית בייניש הובילה את הפלת החוק שאינו "שוויוני". באוגוסט באותה שנה פג תוקפו. אז בערך הכריז יאיר לפיד על כניסתו לפוליטיקה. אפשר לבנות טיעון שכל המשבר הפוליטי המאיים על שרידותה של מדינת ישראל מקורו בהפיכת גיוס החרדים וסוגיית "השוויון בנטל", כפי שהציגו זאת לפיד ובעלי בריתו נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, לנושא המרכזי בפוליטיקה הישראלית. כלומר, בג"ץ נמצא בשורש המשבר גם מסיבה זאת.

האוצר התעמולתי הזה נגד החרדים, בתוספת קמפיין ה"הדתה" שליווה את החברה והתקשורת בעשור האחרון, הם שהצמיחו את פרי הבאושים של התרחקות מצה"ל כצבא העם. יצרו לצה"ל דימוי שלפיו מצד אחד החרדים לא מתגייסים, ומצד אחר הרבנים ותלמידיהם שולטים ביחידות הקרביות. "צבא מקצועי" יהיה בהכרח קטן בהרבה מהקיים. וגם יקר מאוד. הוא יתאים בעיקר לצורכי המעמד השליט. זה שבניו המיוחסים מצאו פתאום מוקד קיפוח משלהם. צה"ל לא ינוע בציר ואדי ערה.

מדד תל אביב

האינפלציה עברה לגור פה, והעיר הגדולה היא קטר של צמיחה - וגם של יוקר מחיה

בניגוד לאמירות של מומחי כלכלה וקברניטי המשק, האינפלציה כבר עברה לגור כאן. תל אביב הפכה, לפי מדד מחלקת המודיעין הכלכלי של ה"אקונומיסט", לעיר היקרה בעולם. היא קפצה מהמקום החמישי בשנה שעברה, עברה את פריז וסינגפור, והיא במקום הראשון.
תל אביב הופכת לא רק לקטר צמיחה אלא לקטר של עליית יוקר המחיה בישראל. רק לשם השוואה: "טהרן היא העיר שמטפסת בקצב המהיר ביותר בדירוג יוקר המחיה, וזה קורה בגלל האפקט של הסנקציות האמריקניות ועליית מחיר הנפט", כותבים חוקרי ה"אקונומיסט".

עליית מחירי הדלק לא מדלגת גם על תל אביב, אם כי זו פחות מורגשת בתחנות הדלק ויותר בעליית מחירי תשומות. מחירי הנפט ומשבר שרשרת האספקה בעולם משפיעים גם בתל אביב. "העלייה בדירוג של תל אביב משקפת בעיקר את התחזקות השקל ביחס לדולר, מה שגורם לעליית מחירי מוצרים במרכולים ובחנויות, ובתחבורה הציבורית", נכתב בדו"ח.

לפשפש בעבר

שי ניצן מונה לרקטור הספרייה הלאומית, בשבוע שבו נחשף שלא אמר אמת בעניין חקירת ניר חפץ

באחד הראיונות שהעניק שי ניצן ל"מקור ראשון" ול"ישראל היום" ב־2019 ו־2020, הוא נפנף את סוגיית הלחצים שהופעלו בחקירה על ניר חפץ. הוא דיבר על הפשפשים במזון ואמר שלא הביאו "קבוצת פשפשים" מיוחדת בשביל חפץ. לכולם במעצר יש פשפשים.
בעדותו של חפץ השבוע, עדות מעוררת אמון, אמר העד שמספר החוקרים שטיפלו בו היה כמעט כמו מספר הפשפשים: חקרו אותו כ־30 אנשים. "היו אמצעים דרקוניים. לא דמיינתי שאמצעים כאלה יכולים להינקט. בוודאי בלי שום פרופורציה לחשדות שבהם נחקרתי. היה לי ליל בלהות עם אירועים קשים". 30 חוקרים - זה לקוח מהרפטואר של הנקוו"ד הסובייטי. וזה היה באישור, אם לא ביוזמת, פרקליט המדינה שי ניצן.

על פי פרסומים שונים, בראשית 2020 "שי ניצן ייהנה מגידול מצרפי המוערך במאות אלפי שקלים בקצבת הפנסיה שלו, לאחר שנציבות שירות המדינה שינתה לבקשתו נוהל הנוגע לבעלי משרות בכירות". גובה הפנסיה שהוא סידר לעצמו - כ־50 אלף שקלים. אפשר להעריך שנוסף על המשכורת מהספרייה הלאומית, לאחר מינויו כרקטור הספרייה, המדינה תשלם מהמסים שלנו קרוב למאה אלף שקלים לאיש שלא אמר אמת בעניין חקירתו של חפץ, ובעיני אזרחים לא מעטים הוא חשוד שעבר על החוק. רבים מעובדי הספרייה הלאומית מתנגדים למינויו. √